חישוב פיצויי הלנת שכר משכר העבודה בלבד ללא תשלומים נלווים

נוכח זאת, המערערות עתרו להשוות את שכרן ותנאיהן לאלה של ד' וע' מכוח חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו - 1996 (להלן: חוק שכר שווה); וכן עתרו לחייב את הערייה לשלם להן פיצוי בשל נזק לא ממוני בסך 100,000 ₪ לכל אחת בגין הפליה מחמת מין, וזאת מכוח חוק שויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 (להלן: חוק שויון הזדמנויות).

סעיף 2 לחוק שכר שווה קובע את הכלל הבסיסי של הזכות לשכר שווה: "עובדת ועובד המועסקים אצל אותו מעסיק באותו מקום עבודה, זכאים לשכר שווה בעד אותה עבודה, עבודה שווה בעיקרה או עבודה שוות ערך; הוראה זו תחול גם לענין כל גמול אחר, שנותן מעסיק לעובד או עבורו בקשר לעבודתו; לענין חוק זה, "גמול אחר" - כל תוספת, טובת הנאה, קצובה, מענק, תנאים נלווים, תשלום לכסוי הוצאות, תשלומים בשל החזקת רכב, שימוש בטלפון, מיכסת שעות נוספות, רכישת ספרות מקצועית, ביגוד, שימוש ברכב, או כל תגמול אחר בכסף או בשווה כסף, במישרין או בעקיפין, והכל אף אם אינם שכר עבודה".

מכוח תובענה לפי חוק זה", יהיה המועד לתשלומם - לצורך חישוב הזכאות לפצויי הלנת שכר - "היום השמיני שלאחר מתן פסק הדין" (סעיף 8(ב) לחוק).

בהיעדר טיעונים מסודרים מטעם הצדדים בקשר לכך לא נקבע מסמרות בעיניין זה, אך בנסיבות העניין אנו סבורים שלא ניתן להיתעלם מתוספות ייחודיות ששולמו למערערות בגין ביצוע עבודתן (תוספת "מינהל וכוח אדם" ותוספת "מזכירה כתבנית", וייתכן שגם "תוספת חוק" ו"השלמת שכר" שלא הובררה מהותן) - ולא שולמו לשני העובדים הגברים.

התביעה בגין תוספת זו נדחתה על ידי בית הדין האיזורי מהטעם שאינה משולמת ל - ד' ולכן "לא ניתן לומר כי מדובר באפליה מחמת מין... השוואה לעובד אחד בלבד אינה מבססת טענה של הפליה מגדרית". קביעה זו של בית הדין האיזורי אינה מקובלת עלינו, ואינה נובעת מהוראותיו של חוק שכר שווה כפי שפורטו בהרחבה לעיל.

...

בהתחשב בכלל הנסיבות, ובתקופה הארוכה בה נמשכה האפליה, אנו סבורים כי על העירייה לפצות את המערערות בגין הנזק הלא-ממוני שנגרם להן בסך של 75,000 ₪ לכל אחת מהן.

סיכום נוכח כל האמור לעיל, נדחה ערעור העירייה וערעורן של גב' גלית קידר וגב' דפנה אילוז - מתקבל בעיקרו.

אנו קובעים כי המערערות הופלו מחמת מינן בניגוד לסעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות, ולאור זאת העירייה תפצה כל אחת מהן בסך של 75,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

תביעתן של המשיבות הייתה לתשלום הפרישי שכר בהתאם לשכר עובדי הוראה בחינוך הרישמי ולזכויות סוציאליות נילוות ששולמו להן לטענתן בחסר או לא שולמו כלל ולהפרשי פצויי פיטורים.

באשר לגב' דורון קבע בית האיזורי כי מתקבל התחשיב החלופי שהגישה, המבוסס על זכאות לשני גמולים, שלא נסתר, ונפסקו לזכותה הפרישי שכר בקיזוז "תוספת הסכם מסגרת 87" וקיזוז הפרישי השכר שנפסקו לזכותה בפסק הדין המשלים בעיניין בוסי, וכן הפרישי פצויי פיטורים; בכל הנוגע לגב' יוסף נפסק כי תחשיב הפרישי השכר נסמך משום מה גם על שכר עבודה בשנת הלימודים תש"ע, בעוד היא זכאית לשכר הלימודים תשס"ט בלבד, ולכן יש לקזז מתחשיבה סך של 148,032 ₪, והיא זכאית להפרשי שכר בסך של 5,813 ₪, לאחר קזוז הפרישי השכר שנפסקו לזכותה בפסק הדין המשלים בעיניין בוסי ולאחר ניכוי "תוספת הסכם מסגרת 87". כמו כן נקבע כי היא זכאית לגמול ניהול למרות שיעבדה כגננת משלימה, נוכח העובדה שתוספת זו שולמה לה בפועל.

פצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים: בית הדין האיזורי דחה את התביעה לפצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פצויי פיטורים, וקבע כי יש להעמידם על הפרישי הצמדה וריבית בלבד, נוכח העובדה שההלנה הייתה פועל יוצא של המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעה הרשת.

לכן, בהתאם לתחשיב המשיבות שלא נסתר (לפיו בהתאם לתקנון יש לחשב מענק יובל לפי 60% מהשכר) המשיבות זכאיות למענקי יובל על פי תחשיבן, לאחר קזוז רכיב "הסכם מסגרת 1987". 4.11.

ערעור שכנגד של המשיבות (בתיק ע"ע 8784-07-16) – סב על אי פסיקת פצויי הלנת פצויי פיטורים, למרות שגם הסך החלקי ששילמה הרשת שולם לאחר הגשת התביעה; קזוז רכיב "תוספת הסכם מסגרת 87" שהיא חלק בלתי נפרד משכר עובדי הוראה בחינוך הרישמי; פסיקת הפרשות מעסיק לפנסיה ולקרן הישתלמות רק על חלק מהפרשי השכר (הפרישי השכר שמעבר לסכום הפרישי השכר שנפסקו בעיניין בוסי) ולא על מלוא הפרישי השכר; שיעור ההוצאות שנפסק לזכות המשיבות; אי חיוב הרשת בתשלום פצויי הלנת שכר לגב' שוקר נוכח העובדה ששכרה לא שולם בנגוד לצוים שפוטיים.

...

שנית, בכל הנוגע לגב' דורון, אני סבורה שבנסיבות העניין של הרשת, לא מתעוררת השאלה העקרונית של זקיפת דמי הבראה ששולמה בשנה מסוימת לתקופת עבודה קודמת, ויש להחיל את הנפסק בסעיף 102 לפסק הדין בעניין בוסי בתיק ע"ע 8852-02-13.

כללו של דבר: הבקשה מתקבלת חלקית, ואני קובעת כי יעוכב תשלום הפרשי שכר והפרשי פיצויי הפיטורים עד להכרעה בערעור.

הבקשה בכל הנוגע לרכיבי פסק הדין האחרים – נדחית.

] בחודש דצמבר 2014 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה. טענות התובעת: כמצוין לעיל התביעה שלפנינו היא לשכר עבודה ולפיצויי הלנת שכר, תשלום בגין ימי העדרות במהלך מבצע צוק איתן, זכויות נילוות; פצויי פיטורים ופצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ואי מתן הודעה לעובד.

בשלב ההוכחות לא צורפו תדפיסי הבנק של התובעת שמתוכם ניתן ללמוד על מועד תשלום השכר –כתמיכה באמור בטבלאות שבנספח ח. על פי הלכה שנקבעה בע"ע 731/07 עמאד אבראהים נ' מועצה מקומית מע'אר (ניתן ביום 22.6.2008) – "1. העובד מגיש תביעה לפצויי הלנת שכר לפי השכר ברוטו, ללא תשלומים נלווים והחזרי הוצאות.

במצב דברים זה, מקובלת עלינו עמדת הנתבעת כי על רקע הכשל בהצגת התביעה לפצויי הלנה - שאיננה מפרטת את גובה השכר המולן שבגינו נתבעים פצויי הלנה ואופן חישוב פצויי ההלנה שנתבעים; ובהוכחת התביעה לפצויי הלנה – הבאה לביטוי באי הצגת ראיות בשלב ההוכחות להוכחת הטענה על משך ההלנה ובהבאת חוות דעת/תצהיר המפרט את אופן חישוב פצויי ההלנה – דין התביעה לפצויי הלנה להדחות[footnoteRef:18].

חודשים שבגינם נתבעו פצויי הלנה (נספח ח' לכתב התביעה) – 709 ₪ בלבד] התביעה לתשלום שכר עבור תקופת המערכה בצוק איתן: ביום 6.7.2014 הגישה התובעת הודעת התפטרות בטענה להרעת תנאים; ולפיה, היא תפסיק את עבודתה בפועל ביום 6.8.2014.

...

על רקע האמור יש לראות בהתפטרות התובעת כפיטורים באופן שזכאית התובעת לפיצויי פיטורים בהתאם לעקרונות הבאים: התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים ביחס לתקופה של 1.9.04 ועד ליום ה- 31.7.14.

[38: כמפורט בפסקה 53 לפסק דין זה.] סוף דבר: לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. דמי הבראה בסך של 1,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.2014.

משהתקבלה התביעה תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין.

בגין האמור לעיל ביקש גרשון להורות שקלי תפצה אותו "בסכום פיצוי של 400,000 ₪ בשלב ראשוני בלבד". אל תצהירו צירף גרשון את תלושי השכר של קלי על מנת שיהיה ניתן לאמוד את סך משכורתה עליה להשיב לו לתקופה של שנתיים (ר' נספח ז' לתצהיר גרשון); וכן תלושי שכר של עובד בשם סטניסלב זלדוביץ אותו הוא נאלץ, לטענתו, לקלוט לאור הספקה הנמוך של קלי, ולאחר שהיא אמרה לו, לטענתו, שהיא לא מסוגלת לעמוד בעומס העבודה.

מדובר בשינוי שנעשה במהלך הרגיל של ההעסקה, לא נטען שחל שינוי מהותי בעבודתה בפועל של קלי, להבדיל מהתואר הנילווה לעבודתה.

סעיף 20(ב) לחוק הגנת השכר קובע לעניין שיעור פצויי הלנת פצויי פיטורים כי "ב) יראו פצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פצויי פיטורים יהיה כדלקמן:

השעור המשמעותי של פצויי ההלנה - על רקע תכליתם ההרתעתית והמפצה כאמור - מקפל בחובו הסתייגות חברתית חריפה מהלנת שכר או מהלנת תשלומים אחרים המגיעים לעובד בתמורה לעבודתו, במהלך עבודתו או בסיומה.

יצוין כי תחשיבה של קלי בסיכומיה לפצוי בגין הלנת שכר התבסס על ההנחה שהתקופה לחישוב נמשכה עד למועד הגשת הסיכומים.

...

בנסיבות אלה מצאנו לנכון לפסוק פיצויי הלנת שכר על הצד הגבוה ובהתאם לתכליות העומדות בבסיס הוראת סעיף 17(א) לחוק הגנת השכר: "שיעור הפיצוי שנקבע בחוק בגין הלנת שכר או הלנת פיצויי פיטורים הינו גבוה יחסית, בהשוואה לזה הקבוע בחוק פסיקת ריבית או בהשוואה לריבית הפיגורים שאותה מפרסם החשב הכללי. כך למשל, קובע סעיף 17 (א) לחוק הגנת השכר כי ’לשכר מולן יוסף הסכום הגבוה מבין אלה (להלן - פיצוי הלנת שכר):

סוף דבר התביעה שהגישה קלי בתיק סע"ש 60161-06-16 מתקבלת.

התביעה שהגיש גרשון בתיק סע"ש 43041-04-17 נדחית.

עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגיש מר כמאל אלעטונה (להלן: "התובע"); מורה המועסק על ידי מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן: "הנתבעת"); לשכר עבודה ופיצויי הלנת שכר; זכויות נילוות; ולפיצויים בטענה להיתנכלות מצד מעסיקתו הנתבעת.

ההיתנכלות המיוחסת לנתבעת באה לביטוי בהכפשתו על ידי מנהל בית הספר בפניה של גב' ליכטנברג במטרה להעבירו מתפקידו כמורה בבית הספר בחורה; באי שיבוצו כמורה בשנת הלימודים המתחילה בספטמבר 2012, בעיכוב בתשלום שכר לחודשים ספטמבר עד דצמבר 2012, התארכות ההליך בפני ועדת הערר ואי שיבוץ התובע כעובד הוראה מיום שהחליטה ועדת הערר (19.2.2014) כי התובע כשיר לעבוד כמורה; אי תשלום שכר עד לחודש יוני 2014 והתעלמות גורמי משרד החינוך מפניותיו ומבקשותיו.

כך גם אין לכלול את הפרשות המעסיק בחישוב השכר לו זכאי התובע שהרי הפרשות המעסיק אינן "שכר" - התמורה שמשלם המעסיק על העבודה - אלה זכות נילוות שהיא נגזרת מחובת תשלום השכר.

משמצאנו כי התובע איננו זכאי לשכר החל ממועד החלטת הועדה הרפואית המחוזית, דהיינו ממחצית ינואר 2013- יש לחשב את השכר לתובע לחודשים יולי ואוגוסט בהיתחשב בכך שעבד במהלך שנת הלימודים ארבעה וחצי חודשים בלבד וגם זאת שלא על בסיס השכר הנטען על ידי התובע – 10,200 ₪.

...

לאור המקובץ, דין טענת ההתנכלות להידחות.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

משנדחתה התביעה ישלם התובע הוצאות הנתבעת בסך של 7,500 ₪.