חישוב פדיון ימי חופשה לעובדת משק בית

כבר הוכח לעיל כי לא הכל נרשם ותשובתה זו אינה מענה לשאלה לשם מה נרשם אם כל המוסכם שולם לה. הנתבע מר משה קרן טוען כי לא ידע על ההסתבכויות המשפטיות של התובעת בטרם העסיק אותה כעובדת במשק בית .אין לנו עניין בהם.

הבראה – אני יודעת לא פעם ראשונה עבדתי אצלם משק בית, אצל מרגלית היא החזיקה עוזרת בית תמיד, אם לא אני אז מישהי אחרת.

החישוב של פדיון החופשה שבסיכומי התובעת מיתעלם מהקף משרתה המצומצם ומהוראות חוק חופשה שנתית, התשי"א-1951.

על פי סעיף 3(ב)(2) לחוק חופשה שנתית, במקרים בהם הקשר המשפטי בין המעביד לעובד מיתקיים בכל שנת העבודה אך העובד עבד בפועל פחות מ-200 ימים, יש לזכות את העובד בימי חופשה על פי היחס שבין מספר ימי העבודה ל-200, כפול מספר ימי החופשה כמפורט בסעיף 3(א) לחוק.

...

סוף דבר הנתבעים ישלמו ביחד ולחוד לתובעת סכומים כוללים אלו: פיצויי פיטורים 12,173 ₪.

חופשה 6,836 ₪ הבראה 3,793 ₪ פנסיה 4.141 ₪ חגים 2,984 ₪ התביעה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי עבודה נדחית.

מאחר והמינוי הנו על פי חוק הסיוע המשפטי ישלמו הנתבעים שכ"ט ב"כ התובעת בסך 2500 ₪.

התובעת טוענת כי הנתבעת נותרה חייבת לה סכום של 10,128 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, פצויי פיטורים, נסיעות והפרשות לפנסיה ובנוסף טוענת כי על הנתבעת להעביר לביטוח הלאומי סכום של 4,830 ₪ אשר לא שולם עבורה.

בהתייחס לדוח ב"ל אציין כי כידוע, דרך מקובלת להוכחת תקופת העסקה של עובדת משק בית היא באמצעות דיווח למוסד לביטוח הלאומי.

בנוסף ביקשה התובעת במהלך ההליך המשפטי להוסיף לתביעתה את רכיב החזר הנסיעות ולאחר שניתנה הרשות לכך התווסף אף רכיב זה. להלן חישוב הזכויות המגיעות לתובעת : פדיון חופשה – בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק חופשה שנתית, התשי"א - 1951 זכאית התובעת לתשלום בגובה 4% משכר העבודה שקבלה במהלך השנה האחרונה, וזאת משעה שיעבדה פחות מ-75 ימים רצופים ולא נחתם בין הצדדים הסכם בכתב.

...

יחד עם זאת, מקובלת עלי גרסת התובעת כי הנתבעת צעקה עליה והאשימה אותה בגניבה ולכן לא שבה יותר לעבוד אצל הנתבעת (עמ' 5 לפר' שורות 14-16, 32-33).

לפיכך, טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בגין אי מתן הודעה מוקדמת נדחית.

לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.4.17 ועד לתשלום בפועל: פדיון חופשה בסך 1,000 ₪ דמי הבראה בסך 520 ₪ הפרשות לפיצויים וגמל בסך 3,139 ₪ החזרי נסיעות בסך 2,864 ₪ לא ישולמו הסכומים הנקובים לעיל בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

התעריף של עוזרת בית הוא 50 שח יקירתי.

בנסיבות בהן מדובר בעבודה במשק בית, בשעות שבהן הנתבעת אינה נימצאת במקום, עניין המחייב רמת אמון אישי גבוהה, בשים לב לשיח הבוטה שבין הצדדים, כפי שהתבטא במסרונים שהוצגו, ולאור המסקנה לפיה התובעת זכאית רק לחלק מהפיצויים, מתקיימות נסיבות לפי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 ומשום כך אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

בהתאם, בגין תקופת עבודתה, היא זכאית לפדיון הבראה לפי החישוב הבא: לאחר שנת עבודה ראשונה – 5 ימי הבראה בשווי 378 ₪ לכל יום כפול 0.05% משרה – 94.5 ₪; לאחר השלמת השנה השניה והשלישית לעבודה – 12 ימי הבראה בשווי 378 ₪ לכל יום וכפול 0.05% - 226.8 ₪; לאחר השלמת השנה הרביעית לעבודה ועד סוף תקופת העבודה – 7 ימי הבראה לכל שנת עבודה מלאה, היינו – 15.5 חודשי עבודה, המזכים את התובעת בדמי הבראה בסך 170.89 ₪.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. חלק המעסיק בפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 3,113 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.1.2017) ועד התשלום בפועל; ב. שכר בגין יום 26.10.2018 בסך 300 ₪, בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2018 ועד התשלום בפועל; ג. פדיון חופשה בסך 1,133 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון הבראה בסך 492 ₪ בצרוף הפרישי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות התובעת בסך 300 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרישי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

...

יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי על פי הפסיקה, הפיטורים כשלעצמם יחשבו כעונש וכן בהתחשב בכך שבאספקלריה של משפט העבודה, התנהגותה של התובעת אמנם מהווה עבירת משמעת, אך לא מהחמורות ביותר ולא כזו המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים, הגענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק לזכות התובעת פיצויי פיטורים בשיעור הסכום שהיה על הנתבעת להפקיד בקרן הפנסיה.

בנסיבות בהן מדובר בעבודה במשק בית, בשעות שבהן הנתבעת אינה נמצאת במקום, עניין המחייב רמת אמון אישי גבוהה, בשים לב לשיח הבוטה שבין הצדדים, כפי שהתבטא במסרונים שהוצגו, ולאור המסקנה לפיה התובעת זכאית רק לחלק מהפיצויים, מתקיימות נסיבות לפי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 ומשום כך אין התובעת זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. חלק המעסיק בפנסיה (תגמולים ופיצויים) בסך 3,113 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממחצית התקופה המזכה (1.1.2017) ועד התשלום בפועל; ב. שכר בגין יום 26.10.2018 בסך 300 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.2018 ועד התשלום בפועל; ג. פדיון חופשה בסך 1,133 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ד. פדיון הבראה בסך 492 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.11.18 ועד התשלום בפועל; ה. הוצאות התובעת בסך 300 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד התשלום בפועל.

סוגיה זו עלתה בפסיקה: ביה"ד האיזורי לעבודה בירושלים, ב- סע"ש 11511-09-16 יונתן שי תירוש – יפעת בן שחר, דחה טענתה של עובדת משק בית (מפי יורשיה) באשר לרכיב שכר של פדיון ימי חופשה.

כך בהתאם לחישובה היא זכאית לדמי חופשה בסך 6,929 ₪ בגין תקופה זו. הנתבעים טענו כי למיטב ידיעתם, התובעת ניצלה את ימי החופשה המגיעים לה בתקופת עבודתה בשירות המנוחה ואף מעבר לכך, וכי בכל מקרה, הסכום ששולם לה בחודש מאי 2019, (8,000 ₪ מתוכם 6,923 ₪ חלף הודעה מוקדמת) כולל יתרה בסך 1,100 ₪ ששולמה ע"ח פדיון חופשה.

...

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפיצוי בגין "אי תשלום ניכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

הכרעה: בנסיבות העניין, ומבלי להיכנס לטענות בדבר התיישנות פיצויי ההלנה, אנו סבורים כי לנוכח הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, והעובדה שרכיבי השכר בהם חוייבו הנתבעים נבעו לכל הפחות מחילוקי דעות לגבי עצם החוב שיש בהם ממש, החלטנו שלא לפסוק פיצויי הלנה.

אנו דוחים את הטענות מכל וכל.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי הפרשות לקרן פנסיה – 34,084 ₪ השלמת פיצויי פיטורים – 6,381 ₪ חלף הודעה מוקדמת – 6,324 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה הראשונה – 4,234 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה השניה – 6,448 ₪ החזר סכומים שנדרשו מהתובעת ע"י שלטונות המס – 27,012 ₪ לכל הסכומים הללו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקת התובעת, יום פטירת המנוחה – 26.3.19 ועד מועד התשלום בפועל.

טענות הצדדים בכתבי הטענות התובעת טוענת כי היא עובדת זרה מהפיליפיניים אשר הועסקה בתפקיד עובדת משק בית ומטפלת במתכונת הכוללת מגורים מלאים ושינה (Live In) וזאת מיום 1.5.2016 ועד אשר התפטרה ביום 1.4.2021, וכי שולם לה שכר בסך 6,000 ₪.

לטענת התובעת לא נחתם עימה הסכם עבודה ולא נימסרה לה הודעה בכתב המפרטת את תנאי העסקתה וכי הנתבעים לא שילמו לה דמי הבראה, פדיון ימי חופשה, גמול עבודה בחג והפרשות פנסיוניות המסתכמים לטענתה בסך של 78,344 ₪.

בנוסף טענו הנתבעים כי מחלו לתובעת על הלוואות שנטלה מהם בסך 20,000 ₪ וכי בסך הכל קיבלה התובעת סכום של 58,000 ₪ העולה על חישוב זכויותיה הנילוות.

...

" לאחר שעיינתי בכתבי הטענות הגעתי לכלל מסקנה כי עלה בידי התובעת להראות ראשית ראייה להוכחת תביעתה וזאת נוכח הודאת בעל דין של הנתבעים לאי תשלום זכויותיה הסוציאליות של התובעת, ובכלל זה אי תשלום הפקדות לגמל ולפיצויים.

בנסיבות אלה, בהן הפרה התובעת ביודעין את החלטות בית הדין המורה לה לשלם את ההוצאות, ובשים לב להתנהלותה ולאי התייצבותה להליכים שנקבעו, ובכלל זה לישיבת גישור ולדיון מקדמי, מקובלת עלי טענת הנתבעים כי התנהלותה עשויה להעמידם בסופו של יום מול שוקת שבורה וללא אפשרות לגבות הוצאות, ככל שהתביעה תמחק.

סוף דבר נוכח כל המפורט לעיל מצאתי כי דין הבקשה להתקבל ועל התובעת להפקיד ערובה כתנאי להמשך ניהול ההליך נגד הנתבעים.