חישוב פדיון ימי חופשה בתקופת האכשרה לדמי אבטלה

כללי בתביעה שבפנינו (שהוגשה ביום 25/8/2013) טוענת התובעת לפיטוריה שלא כדין במהלך תקופת הריונה ולפיכך, עותרת לתשלום שכר עד למועד החוקי לפיטורים כולל הודעה מוקדמת וכן זכויות סוציאליות שהיו מגיעות לה כעובדת; שיפוי הפסד דמי לידה ודמי אבטלה; פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הזדמנויות, אובדן קידום מקצועי, ציפיה והסתמכות, פיטורים ללא שימוע וכן, פיצויים סטאטוטוריים ללא הוכחת נזק עפ"י חוק עבודת נשים וחוק שויון הזדמנויות בעבודה וסה"כ 376,510 ₪.

תשלום בגין פדיון ימי חופשה טוענת התובעת, כי לא ניצלה את ימי החופשה להם היא זכאית מכוח חוק וכן עד למועד הפיטורים החוקי ולכן, זכאית לחופשה בסך 8,138 ₪ [ע"פ החישוב הבא: 360.9 ₪ (שכר ליום)X 22.6 ימים] בתוספת ריבית והפרשי הצמדה כחוק.

לאחר שבחנו טענות הצדדים, היה מקום לקבל (רעיונית) את התביעה(וחלקית) ברכיב זה: כעולה מהחלטת המוסד לביטוח לאומי, שולמו לתובעת דמי לידה חלקיים(ברוטו 12,892 ₪), משלא צברה תקופת אכשרה מלאה.

...

בנסיבות הענין ולאחר ששקלנו את כל הנטען ואת תוצאת ההליך – ישא כל צד בהוצאותיו.

מצאנו לציין כי בסיכום ישיבת הגישור צויין על ידי המגשר: "עו"ד אטד התקשר למשרד ב"כ התובעת ונמסר לו כי בני הזוג עוה"ד שטיין סועדים את בתם החולה וחוץ מזה נטען שלא התקבל זימון כלל. גם התובעת עצמה איננה". [מעיון בנט עולה כי הומצא זימון למשרד ב"כ התובעת בדואר רשום (עוד ב-19.2.15) ].

הנתבעת תשלם לתובעת הסכומים שנפסקו לעיל בתוך 30 ימים מהיום, בצרוף ה"ה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

בפסק הדין בעיניין עב"ל 129/07 סבג נ' המוסד, דן בית הדין הארצי בשאלת הכללת פדיון חופשה שנתית בגדר תקופת הזכאות לצורך תשלום דמי אבטלה.

יחד עם זאת, הדברים שנפסקו באותו עניין יפים גם לענייננו כדלקמן: ".... ביטוח אבטלה ממהותו, מיועד לאנשים המצויים במעגל העבודה ומשתכרים, ולא לכאלו שטרם באו לתוכו או שיצאו ממנו. מכאן הדרישה לתקופת אכשרה כתנאי לזכאות לדמי אבטלה, שרק מי שעבד וחדל יקנה זכות לתשלום דמי אבטלה, אם היתקיימו בו יתר התנאים לזכאות. התכלית הנה לאפשר לעובד אשר נפלט ממעגל העבודה, בעל כורחו ועקב כך נישבר מטה לחמו אפשרות להתקיים בכבוד בתקופת הביניים עד מציאת עבודה חלופית, תוך הגנה על רמת חייו בתקופה זו. דמי האבטלה אמורים לשמש במקרה כזה כתחליף ההכנסה שאבדה למחוסר העבודה.

תקופת האכשרה הנדרשת לצורך זכאות לדמי אבטלה מוגדרת בחוק הביטוח הלאומי, באופן שלא הותיר כל שיקול-דעת למוסד לאשר חישוב תקופת אכשרה באופן שונה מהמפורט בו. "

...

לפיכך, לא מצאנו מקום לסטות מן ההלכה הנוהגת לעניין זה, אשר חלקה פורטה בפסק דינו של בית הדין האזורי, וזאת גם בהתחשב בעובדה שלמערערת חסרים ימים בודדים לצורך השלמת תקופת האכשרה הנדרשת.

נוכח כל האמור לעיל, אין מנוס לצערי מדחיית התביעה.

סוף דבר: התביעה נדחית.

בית הדין היתייחס בפסק הדין גם לסעיף 4 לנוהל מס' 166/03 של המוסד לביטוח לאומי שעניינו "תקופת אכשרה בתביעות לדמי אבטלה", שלפיו ככל שמשולם בסוף השנה או בסוף תקופת העבודה תשלום המכונה "פדיון חופשה" שהוא בעצם תשלום בגין ימי חופשה וחג שהעובד ניצל בפועל בתקופת עבודתו במהלך השנה ולא שולמו לו במהלך השנה, יש למנות את ימי החופשה והחג במניין ימי האכשרה, ובהיעדר מידע מהמעסיק יש לייחס את הימים לחודשים בהם עבד העובד מספר ימים נמוך מהרגיל.

העירעור על החלטת הרשם: בעירעור ובעיקרי הטיעון שהגישה המערערת טענה המערערת כי כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בהליך הקודם מיום 26.2.2009, בית דין זה קבע על דעת כל הצדדים כי גננות ממלאות מקום של משרד החינוך הן עובדות יומיות לכל דבר, וזכאיות לימי חופשה שנתית בשיעור של 4% לפחות מימי העבודה שיעבדו בהם בפועל, בתקופת האכשרה; אולם, המוסד לביטוח לאומי מסתמך על פסק הדין כדי לדחות תביעות של כל הגננות לדמי אבטלה, בנימוק שלגננות ממלאות מקום לא מגיעה כלל חופשה שנתית, ובכך נגרם עוול לגננות, וכן הפרת החוק; המערערת אף פירטה בעקרי הטיעון מטעמה כי הצורך בפתיחת התיק התעורר נוכח העובדה שלאחר תשלום דמי פגיעה בעד תשעה ימים שהגיעו לה בגין פגיעה בעבודה מיום 27.5.2003, ולאחר חישוב מחודש שערכה, בצרוף ימי חופשה בשיעור של לפחות 4% מימי עבודתה היא השלימה את תקופת האכשרה המזכה בתשלום דמי אבטלה, לתקופת האבטלה שהחלה ביום 1.7.2004.

...

לסיכום, ביקשה המערערת "להוציא החלטה חד משמעית בסוגיה זו על פי פסק הדין כדי להבהיר לפקידי המל"ל כי גננות ממלאות מקום של משרד החינוך זכאיות לחופשה שנתית בשיעור של 4% מימי העבודה בפועל כימי אכשרה, המזכים בדמי אבטלה". בקשה זו נדחתה בהחלטת רשם בית הדין מיום 22.9.2014, בה נקבע כי "בית הדין סיים את מלאכתו עם מתן פסק הדין. הבקשה נדחית". החלטה זו היא מושא הערעור שלפנינו.

הכרעה: לאחר בחינת טענות המערערת וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור על החלטת הרשם להידחות, ולא נדרשת תגובת המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר: מהטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.

נוכח האמור עתר התובע בכתב התביעה לסעדים הבאים: פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בסך 20,000 ₪; פיצוי בגין אי המצאת תלושי שכר בסך 30,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 40,000 ₪; פיצוי בגין העסקה פוגענית בסך 30,000 ₪; פצויי פיטורים בסך 13,000 ₪; גמול שעות נוספות בסך 70,000 ₪; דמי הודעה מוקדמת בסך 6,500 ₪; ימי מחלה וחופשה בסך 20,000 ₪; הפסד דמי אבטלה בסך 30,000 ₪; דמי ביטוח לאומי בסך 5,020 ₪; ופצוי בגין הלנת שכר שעות נוספות והלנת פצויי פיטורים.

ימי חופשה ומחלה בכתב התביעה עתר התובע לתשלום בסך 20,000 ₪ עבור ימי חופשה וימי מחלה, מבלי לפרט את אופן חישוב זכויות אלה.

אשר לתביעה לתשלום ימי חופשה – אין מחלוקת כי התובע לא קיבל תשלום עבור ימי חופשה במהלך העסקתו ולכן הוא זכאי לפדיון ימי חופשה עם סיום העסקתו.

לטענת הנתבע, התובע התפטר מעבודתו, לא צבר את תקופת האכשרה הנדרשת לקבלת דמי אבטלה וכן מצא מקום עבודה אחר בסמוך לסיום העסקתו אצל נתבע, ולכן כלל לא היה זכאי לדמי אבטלה.

...

לאור האמור, אנו דוחים את טענות הקיזוז של הנתבע.

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, הנתבע ישלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה בסך 3,125 ₪.

משדחינו את רוב טענות התובע וקיבלנו את רוב טענות הנתבע, ולנוכח תוצאת פסק הדין ביחס לסכום התביעה וכן בשים לב לסכומים המופרזים על דרך האומדן שנתבעו בכתב התביעה – מצאנו כי מקרה זה מצדיק לחייב את התובע בהוצאות ושכ"ט עו"ד של הנתבע.

לצד זאת, טוענת התובעת כי בהתאם לתיקונים לחוק בתקופת הקלות הקורונה, זכאית התובעת לדמי אבטלה גם אם צברה תקופת אכשרה של 6 חודשים בלבד מתוך 18 חודשים.

אם כך, בהיתחשב בחודשים אשר דווחו ע"י מעסיק התובעת ואשר שולמו בעדם דמי ביטוח ובהיתחשב בכך שהתשלומים ששולמו לתובעת בחודשים 06-07.20 הם בגין הפרשים עבור דמי הבראה וזקיפת שווי מתנות ובחודש 10/20 בגין פדיון ימי חופשה, הפרשה לפנסיה והפרשה לקרנות השלמות – החודשים 6/20 – 10/20 לא יחושבו כחלק מתקופת ההכשרה.

...

מצאנו מקום לציין, בנימה אישית, כי קיימים טעמים מיוחדים בענייננו, הקשורים גם בהתרשמותנו מחריצותה ומסירותה של התובעת לעבודתה המבורכת, משך שנים ארוכות, וההתרשמות הבלתי נמנעת כי לא ביקשה באותה העת, כאמור, לחמוק מלשוב ולעסוק בעיסוקה, אלא נאלצה לסיים העסקתה בלית ברירה.

נוכח כל האמור לעיל, ומאחר שתכלית חוק הביטוח הלאומי לעניין תשלום דמי אבטלה היא להגן מפני מצבים במסגרתם נכפה על העובד תקופת אבטלה שלא מרצון – ובמקרה דנן אנו סבורים שזוהי בידיוק הסיטואציה בה נכפתה על התובעת להיות מובטלת בעל כורחה - מצאנו כי התובעת זכאית לתשלום דמי אבטלה בתקופה הנתבעת.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והתובעת זכאית לדמי אבטלה מכח תקנות הקורונה אשר קיצרה את משך תקופת האכשרה ל- 6 חודשים.