חישוב פדיון חופשה עמלת מכירות בהתאם לחוק חופשה שנתית

רכיב זה הוכר בפסיקה כחלק משכר עבודה לצורך חישוב זכויות שונות, כאשר מדובר בעובדי מכירות שעיקר שכרם משתלם באמצעות העמלות.

לפיכך נדחית התביעה ברכיב זה. פדיון חופשה פדיון החופשה שולם לתובע על בסיס שכר היסוד בלבד, לא כולל העמלות.

אשר לאופן חישוב פדיון החופשה – הנתבעת אישרה בסיכומיה (בנגוד לנטען בכתב ההגנה) כי יש לראות בעמלות ששולמו לתובע כחלק משכרו לצורך חישוב פדיון החופשה והציגה תחשיב מטעמה לגבי יתרת פדיון החופשה שנותרה לזכות התובע.

מאידך, תחשיב הנתבעת מתבסס על שיעור העמלות ששולמו לתובע בפועל בשלושת החודשים האחרונים לעבודתו, בהתאם להוראת סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית.

...

הנתבעת לא ביקשה לתקן את כתבי הטענות ומשכך היא מנועה מלטעון טענה זו בשלב זה. למעלה מן הנדרש אציין כי גם לגופה של הטענה דינה להידחות.

סוף דבר לאור המפורט לעיל הנתבעת תשלם לתובע תשלומים כדלקמן: סך של 99,796 ₪ בגין מענק חג. סך של 9,445 ₪ בגין פדיון חופשה.

בשים לב לשלוש התביעות שהוגשו כנגד הנתבעת, אשר מרביתן נדחו ובשים לב לסכומי התביעה אל מול הסכומים שנקבע בפסק הדין, אנו קובעים שכל צד ישא בהוצאותיו.

הוכח כי מדובר בתוספת ששולמה בגין מאמץ מיוחד במכירות, מעבר ליעד שנקבע על ידי החברה ואשר בגינו שולם רכיב אחד בעמלת המכירה שנקבע "עמלת יעד". הנושא האחרון שנותר לדיון הוא טענות התובעת בנושא חישוב פדיון החופשה.

על פני הדברים, נפלו טעויות רבות בחישוב הסכום הנתבע ברכיב זה. ראשית, גם אם התובעת בחרה לחשב את שווי יום החופשה שלא בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית), אזי כשם שהתובעת תבעה פדיון חופשה לפי מספר ימי החופשה הקלנדריים הקבועים בחוק, היה עליה לחשב ערך יום עבודה לפי מספר הימים הקלנדריים בחודש ולא לפי מספר ימי העבודה בחודש.

...

לסיכום האמור לעיל, אין לכלול את עמלת המכירה ששולמה לתובעת, מעל לסכום של 8,500 ₪ (כפל שכר הבסיס) שכבר נלקח בחשבון, במסגרת השכר הקובע של התובעת לפיצוי פיטורים.

גם מסיבה זו, יש לדחות את התביעה בנושא.

לסיכום כל האמור לעיל – דין התביעה להידחות על כל רכיביה.

עקרי המחלוקת בין הצדדים נוגעים לשני עניינים: האחד, שאלת זכאותה של התובעת לפצויי פיטורים הנובעת ממניעי התפטרותה של התובעת, האם לצורך הטיפול בילד אם לאו? השני, האם יש להביא בחשבון את עמלות המכירה ששולמו לתובעת לצורך חישוב זכויות התובעת לתשלום הפרשות לפנסיה ולפיצויים, לתשלום פדיון חופשה ולתשלום גמול שעות נוספות? רקע עובדתי התובעת, הגב' מליסה מתוק (להלן: "התובעת"), הועסקה אצל הנתבעת, חברת קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ (להלן: "הנתבעת") בתפקיד נציגת מכירות רכב בסניף עד-הלום באשדוד, בתקופה שמיום 4.6.12 ועד ליום 6.4.17.

בהתאם להלכה הפסוקה, "השכר הרגיל" לעניין חישוב דמי החופשה לפי חוק חופשה שנתית כולל כל תמורה המשתלמת לעובד בעד שעות עבודתו הרגילות, לרבות בגין עמלות: "הגדרת שכר העבודה הרגיל ככוללת "כל תמורה בכסף או בשווה כסף המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות", למעט סכום המשתלם לכסוי הוצאות מיוחדות, כוללת בתוכה גם תשלום עמלה.

הגדרת ה"שכר הרגיל" לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון חופשה אף רחבה מההגדרה לצורך פצויי פיטורים שכן היא כוללת "כל תמורה": "בית הדין קמא חייב את המערערת לשלם למשיב דמי פדיון חופשה שנתית על בסיס שכרו הכולל פרמיות ועמלות (סעיף 44 לפסק הדין). בקשר לכך טוענת המערערת כי יש לחשב את פדיון החופשה לפי השכר 'הרגיל' שאינו כולל פרמיות ועמלות. טענה זו דינה להדחות. סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 מחייב את המעסיק לשלם לעובד פדיון חופשה ביום שהוא חדל לעבוד. לעניין זה קובע סעיף 10 לאותו חוק כי דמי החופשה יהיו בסכום השווה לשכרו הרגיל של העובד, והשכר הרגיל לעניין זה, לגבי עובד חודשי, הוא '... שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד' (סעיף 1(ב) לחוק). מכאן, שלעניין פדיון ימי חופשה בסיס השכר רחב יותר מזה של פצויי פיטורים ולפיכך צדק בית הדין קמא בחישוב שערך בסעיף 44 לפסק הדין" (ראו ע"ע (ארצי) 300327/98 אטקה בע"מ נ' רטר, (24.2.2002) (פורסם בנבו)) (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

...

תביעות התובעת לתשלום פיצויי פיטורים בגין התפטרות לצורך טיפול בילד ולתשלום דמי הבראה- נדחות.

תביעת הנתבעת לתשלום פיצוי בגין נזקים שגרמה התובעת- נדחית.

הנתבעת תשלם את הוצאות התובעת בסכום של 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 7,000 ₪.

בפרשת קסטרו שנדונה בבית הדין הארצי לעבודה (ראו ע"ע 7386-02-16 קסטרו מודל בע"מ - אור שחם (ניתן ביום 14.5.18) (פורסם בנבו)), נקבע כי עמלות המכירה ששולמו לעובדים באותו מקרה, הנן בגדר שכר המשתלם כ"חלק מהפדיון" ועל כן הנן, בין היתר, חלק מהשכר לעניין חישוב פצויי פיטורים בהתאם לתקנה 9 לתקנות פצויי פיטורים.

הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה בהתאם להוראות סעיף 26 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951 (להלן - חוק חופשה שנתית), ועל כן נטל ההוכחה לעניין ניצול ימי החופשה על ידי התובעת מוטל על כתפיה.

אשר לחישוב ערך יום החופשה הלכה פסוקה היא כי עמלות אישיות הן חלק מהשכר הקובע לחישוב פדיון חופשה ( ע"ע 44355-01-12 שמעון כהן – מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח', [פורסם בנבו] ניתן ביום 28.10.2014).

...

דיון והכרעה לאור המפורט לעיל בפרק העוסק בנסיבות סיום ההעסקה, ומקום בו לא הוכח כי התובעת זנחה את מקום העבודה, ברי כי אין הנתבעת זכאית לתשלום עבור חלף דמי הודעה מוקדמת ולכן התביעה בגין רכיב זה - נדחית.

עם זאת, כפי שפורט בע"ע (ארצי ) 33791-11-10 נובכוב מיכאל - ר-צ פלסט בע"מ (נבו 24.05.2012), במידה ומעסיק בוחר לשלם לעובד זכות או הטבה ביתר, זו הופכת לחלק מתנאי עבודתו המוסכמים, ולא ניתן לבטלה בדיעבד כתגובה להגשת תביעה על ידי העובד, הרי שמקום בו הנתבעת לא הוכיחה כי ההפקדות שביצעה לטובת התובעת בטרם זו הגיעה לגיל 20, בוצעו בשגגה, אין היא זכאית להחזר ולכן גם התביעה בגין רכיב זה - נדחית.

סוף דבר - התביעה שכנגד נדחית; משקיבלנו את התביעה בחלקה, הרינו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: סכום של 1,530.5 ₪ בגין הפרשי שכר מינימום.

על פי סעיף 13 לחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית), עובד שחדל לעבוד, ישלם לו המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לו אילו יצא לחופשה ביום בו חדל לעבוד.

  בהתאם לסעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד". לפי הוראות החוק, בחישוב דמי החופשה יש לקחת את שלושת החודשים הקלנדריים האחרונים להעסקה ולחלקם ב - 90.

עוד נטען כי במסגרת ההסכמים הקבוציים שנחתמו בחברה, היא פועלת מעל חובתה על פי דין ומכירה בכל התגמול בגין מכירות (עמלות, תמריצים, פרמיות ובונוסים) כחלק מהשכר הקובע לצורך חישוב ערך יום מחלה וחופשה, ולצורך חישוב השכר לפנסיה ולפיצויים.

גם הכללת עמלות בהתאם להגדרת "השכר הרגיל" בסעיף 10 לחוק חופשה שנתית, היא שונה ורחבה יותר מהגדרת "השכר הרגיל" על פי סעיף 18 לחוק שעות עבודה ומנוחה.

...

לאור הפסיקה לעיל, לא מצאנו שהעובדה שבהסכם הקיבוצי אצל הנתבעת קיימת התייחסות לשכר קובע לצורך מחלה או חופשה, משמעה כי אותו תחשיב יחול גם על הגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

התובע לא התייחס לעניין זה, לא הבחין בין התשלומים השונים ולא חקר את העדות מטעם הנתבעת על כך. לאור כל המפורט לעיל, נדחית התביעה לתשלום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות.

סוף דבר - התביעה נדחית.