חישוב נזק ממוני בדרך האומדנא

בעיניין אופן חישוב הפצוי בגין נזק שאיננו ממוני, אני מפנה לדברי כב' השופט (בדימוס) ת. אור בע"א 180/88 יצחק עוזרי נ' ראובן שרופי ואח' (פורסם בנבו): "... שבתביעות לפי פקודת הנזיקין יש לקבוע את שיעור הפיצויים על נזק לא ממוני בהיתחשב בכל נסיבות המקרה האינדיבידואלי הנדון בפני בית המשפט, כשבית המשפט נידרש להעריך את הכאב והסבל בנסבות המקרה המיוחדות, בהיתחשב במהות הפגיעה, שעור הנכות, הטפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלה הצפויים לו בעתיד, וכלל הנסיבות הרלונטיות האחרות. המדובר בפיצויים בדרך אמדן בהיתחשב בנסבות המיוחדות של המקרה, הבאים לענות על הנזק הלא ממוני שניגרם בפועל. לא כן הדבר בקביעת שעור הנזק הלא ממוני בתביעה לפי חוק הפיצויים. בתביעה על פי חוק זה, קבעו התקנות דרך מכאנית לקביעת שיעור הפיצויים שאין לסטות ממנה, בכפוף לשיקול הדעת המסור לבית המשפט לפי תקנה 2(ב) לתקנות ".   הבאתי בחשבון, בין היתר, כי לתובע נותרה נכות רפואית משמעותית, לכל הפחות, בשיעור של 24% לצמיתות, התובע אושפז למשך 8 ימים לסירוגין, הניתוחים שנאלץ לעבור כתוצאה מהתאונה, תקופות אי הכושר הזמניות, ההגבלה בעבודה, הצלקת בעקב וכן יתר הטענות הנוספות שהובאו על ידי הצדדים.

...

אני מחייב את הנבעת 1 לשלם לתובע הוצאות משפט (כולל אגרת משפט) בסך כולל של 4,000 ש"ח. אני דוחה את התביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת 3 (המעביד).

אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת 3 הוצאות שכר טרחת עו"ד בגין ניהול ההליך בסך של 5,850 ₪.

ביחס לתביעת התובע 2 נקבע כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע 2 סך של 72,352 ₪, לפי התחשיב הבא: 72,352 = 37.5% X 75% X 257,250 ₪ שיעור הנזק אני מחייב את הנתבעת 1 לשלם לתובע 2 שכ"ט עו"ד בסך של 5,850 ₪ וזאת בהתחשב בכך שהתובע 2 הצטרף לתביעה בשלב מאוחר ביותר לאחר שהתיק היה מוכן ובשל לניהול.

לפי הפסיקה במצבים שבהם מדובר בגורם הידוע כמסוגל תיאורטית לגרום לנזק שהיה על הנתבע לצפותו, אך לא ניתן להוכיח מה היה תהליך הגרימה בפועל – אפשר להסתפק בקיומו של קשר סיבתי הסתברותי לנזק שייקבע על פי ראיות סטטיסטיות או בדרך האומדן (ע"א 7375/02 בית חולים כרמל נ' עדן מלול ניתן בתאריך 31.3.05.

אי לכך, בהתאם לתקנה 2 (א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו ממוני) התשל"ו 1976, ובהתאם ל- 30% נכות רפואית, בגיל התובע ו-150.5 ימי אישפוז, ועל כך אין חולק, זכאי התובע לפצוי בסך 96,074₪.

...

משכך ומשלא ניתן לשלול כי התאונה היא שהביאה לאירוע המוחי בו לקה התובע כאשר המומחים קבעו כי קיימת סבירות לכך אני מוצא לנכון על סמך חוות דעת המומחים להעריך כי קיימת הסתברות של 50% כי התאונה היא שהובילה בסופו של דבר לאירוע המוחי.

ניכויים: תשלומים תכופים התובע קיבל תשלומים תכופים לאחר התאונה בסך של 163,568 ובתוספת ריבית 172,644 ₪ בנוסף יש להפחית מסכום הפיצוי את תשלומי המל"ל. לאחר בחינת טענות הצדדים ובהתבסס על הנתונים הרלבנטים כגון שיעור הנכות הזמנית והצמיתה, תקופות רלבנטיות, תשלומים ששולמו ובהתבסס על הנוסחה שנקבעה ברע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח ולאחר שערכתי את החישובים אני מקבל את טיעוני הנתבעת באשר לסכום הניכוי וזאת למעט התקופה הרביעית הנזכרת בסיכומי הנתבעת שבה עמדה הנכות המשוקללת על 75.5% וכתוצאה מכך החלק היחסי אותו יש לנכות הינו 14% ולא 14.47%.

סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך של 443,000 ₪ [625,995 ₪ פחות הניכויים ובמעוגל].

בעיניין אופן חישוב הפצוי בגין נזק שאיננו ממוני, אני מפנה לדברי כב' השופט (בדימוס) ת. אור בע"א 180/88 יצחק עוזרי נ' ראובן שרופי ואח', תק-על 90(3) 606, 607 (מיום 7.10.1990 פסקה 4): "...שבתביעות לפי פקודת הנזיקין יש לקבוע את שיעור הפיצויים על נזק לא ממוני בהיתחשב בכל נסיבות המקרה האינדיבידואלי הנדון בפני בית המשפט, כשבית המשפט נידרש להעריך את הכאב והסבל בנסיבות המקרה המיוחדות, בהיתחשב במהות הפגיעה, שעור הנכות, הטפול והסבל שסבל התובע בעבר ואלה הצפויים לו בעתיד, וכלל הנסיבות הרלונטיות האחרות. המדובר בפיצויים בדרך אמדן בהיתחשב בנסבות המיוחדות של המקרה, הבאים לענות על הנזק הלא ממוני שניגרם בפועל..." ובעניינינו- התובע צירף תעודת חדר מיון של בית חולים "העמק" מיום הארוע ממנה עולה, כי התובע התלונן כי ניחבל בחזה ובכתף ימין עקב ארוע התקיפה.

...

יצוין כבר עתה, כי לא שוכנעתי כי האירועים העומדים במרכז התביעה דנן מהווים עוולת "לשון הרע, כהגדרתה בחוק איסור לשון הרע, ולהלן טעמיי לכך.

גם הטענות בגין טיפול פסיכולוגי נטענו בעלמא ללא שנתמכו בראיות ומשכך, דינן להידחות.

סוף דבר אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 22,880 ₪.

הפצוי בגין הנזק שאינו ממוני חישוב הפצוי בגין הנזק הלא ממוני בהתאם להוראת תקנה 4 לתקנות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976 בסך 48,990 ₪ הכולל הפרישי ריבית והצמדה מיום התאונה.

לפיכך רשאי בית המשפט לאמוד הוצאות אלה בדרך אומדן כללי (תא (מחוזי-ים) 2265/08 עיזבון המנוח זהר דפן נ' המאגר חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 20.1.10).

...

משכך החלטתי לפסוק סכום גלובלי בשים לב לכך שעד הגיל שהגיע אליו בזמן התאונה לו הייתה לו אפשרות להשתכר יותר בשוק הפרטי הרי שהיה עושה זאת, אך לא צלח.

לאור האמור, החלטתי כי את בסיס שכרו של המנוח ערב יש להעמיד על שכר של 3,500 ₪, פחות משכר מינימום ובהתחשב בכך שלמנוח הכנסה קבועה מפנסיה ועל כן מדבר בהכנסה משנית.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל תשלם הנתבעת לתובעים סכום של 106,503 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.34% ואת האגרה ששילמו.

חישוב הנזק נזק לא ממוני: בשים לב לפגיעתו של התובע, הטיפול הרפואי שקבל, גילו, שיעור הנכות הרפואית וימי האישפוז – אני קובע כי הפצוי בגין הנזק הלא ממוני עומד על סך של 45,000 ₪.

לאור הנסיבות כאמור לעיל, בדרך אומדן, אני מעמיד את הפצוי בגין ראש נזק זה על סך של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד.

...

ההודעה לצד שלישי נגד הצדדים השלישיים 2 ו- 3 נדחית ללא צו להוצאות; ומתקבלת באופן חלק נגד צד שלישי 1.

אשר לחלוקת האחריות בין הנתבעים 1 ו-2, אני קובע כי חלקו של נתבע 1 בנזק שנגרם לתובע – 60% וחלקה של נתבעת 2 – 40%.

לפיכך, אני קובע כי ככל שמי מהצדדים – נתבע 1 או נתבעת 2 – ישלם לתובע בפועל סכום מעבר לחלקו לפי החלוקה שנקבעה בפסק דין זה, ישלם לו הצד האחר –נתבעת 2 או נתבע 1 בהתאמה – את ההפרש בין חלקו לפי פסק הדין לבין הסכום שהוא שילם בפועל.