עצם העברת הכספים לחשבון המשותף של הצדדים אף שניתן היה להעבירם דרך חשבון אחר, דוגמאת חשבון האם או חשבון נאמנות של עורך הדין מבצע הפעולה, יש בה ללמד כי המערערת הודיעה למשיב על עצם הרכישה והעובדה ששנים לאחרי כן הסכים המשיב לשלם מחלקו את היטל ההשבחה ואף ליטול הלוואה לצורך כך על חשבון הוצאות הבית השוטפות של הצדדים, יש בה להעיד על היתנהלות המלמדת על כוונת שתוף בנכס שנרכש.
לטענת המשיב היה מקום ליתן משקל לעובדה כי לצדדים נולדו שני ילדים לאחר רכישת הנכס, היינו, כי הם חיו חיי זוגיות טובים באותה עת. לטעמי יש בעובדה זו דוקא בכדי לחזק את עמדת המערערת, שכן, דוקא מקום בו שוררת הרמוניה בין הצדדים, אילו רצתה המערערת להראות כוונת שתוף, בנסיבות בהן מדובר בכספים שנצברו לפני הנישואין והופרדו מכספי המשפחה, הייתה רושמת את הנכס אף על שם המשיב.
כל אלו מעידים על רצון מובהק להפריד ולא על רצון לשתף ומעידים, לטעמי, אף על הסכמה של המשיב לעניין זה.
אף העובדה כי המשיב עצמו שיתף את המערערת בכספי הפיצויים להם היה זכאי אין בה בכדי לסייע, שכן עולה, כי הצדדים נהגו בכספים בדיוק באופן בו הם כיוונו בלבם; ככלל, חיו בשיתוף, הוריהם הפקידו כספים לחשבונם ללא הבחנה או חישוב כמה מפקיד מי מההורים ובכמה הזדמנויות, הכנסות המשפחה, ככלל, וללא הבחנה בשווין היו משותפות וזאת לרבות מקום בו ביקש המשיב לשתף בכספים שעל פי דין הוא בלבד זכאי להם (כספי הפיצויים), והצדדים אכן עשו שימוש משותף בכספים (הן כספי הפיצויים והן המתנות שניתנו על ידי הורי הצדדים).
...
כאמור, הערעור שבפנינו מתייחס לקביעות עובדתיות שציין בית המשפט לפיהן הכספים, שמקורם אכן בחסכונות ע"ש המערערת, שנצברו, כולם או חלקם, לפני שנות הנישואים, הועברו במספר העברות לחשבון המשותף, ומשם לתשלום תמורת הנכס, נחשבים הן על פי הפסיקה, והן על פי התנהגות הצדדים וכוונתם, ככספים משותפים אשר שולמו בעבור תמורת הנכס, ומכאן המסקנה בדבר השיתוף בנכס.
יתר על כן, בפסיקה חדשה של בית המשפט העליון (ראו בע"מ 1983/23 ובע"מ 1270/23) מצא בית המשפט כי בנסיבות בהן חלה חזקת השיתוף אין מקום לבצע חלוקה שאינה מחצה על מחצה לגבי הנכס המשותף וכב' הש' וילנר הוסיפה והבהירה כי לסברתה כך הדבר אף ביחס להחלת שיתוף בנכס ספציפי מכוח הדין הכללי לגבי זוגות עליהם חלות הוראות חוק יחסי ממון ובלשונה –
"דומה כי בעיקרו של דבר, הטעמים שפורטו לעיל - לכך שאין לקבל גישה המאפשרת חלוקה לא שוויונית של רכוש משותף לפי הלכת השיתוף - כוחם יפה אף ביחס לחלוקת נכס שחל עליו שיתוף ספציפי מכוח הדין הכללי"
ואף מטעם זה אינני יכול להסכים עם החלוקה שלא מחצה על מחצה המוצעת על ידי חברתי, כב' הש' מושקוביץ, בחוות דעתה.
כל אלו מובילים למסקנה כי יש לדחות הערעור בנדון.
אף אני סבור כחברתי, כב' הש' פלאוט, כי נוכח שיעור ההוצאות בהן חויבה המערערת בבית משפט קמא אין מקום להוסיף ולפסוק כנגדה הוצאות אף בהליך זה.
השופטת יעל מושקוביץ
לאחר שעיינתי בחוות דעתם המלומדת של חברי, הגעתי למסקנה שונה.
סבורני כי הדרך המשפטית הראויה הינה האחרונה ואפרט עמדתי.
לאור כל האמור, אילו דעתי היתה נשמעת, היה מקום להורות, כי למערערת 70% משווי הזכויות בנכס ואילו למשיב 30% משווי זה ועל פי חלוקה זו יש לאזן את זכויות הצדדים (לרבות באמצעות קיזוז סכומים מחובו של המשיב כלפי המערערת).
הערעור נדחה.
