חישוב מענק פרישה על בסיס המשכורת האחרונה

שכן מחומר הראיות והעדויות שהונחו לפנינו עולה כי הנתבעת היתה מעוניינת כי טכנאים שיעבדו בהוט יעברו לעבוד בחברת תא"ט ולכן תגמלה אותם במענק פרישה ומענק חודשי היסתגלות.

בית הדין הארצי לעבודה שב וחזר על עקרון היסוד שבחוק פצויי פיטורים ותקנותיו, לפיו: "סכום פצויי הפיטורים מחושב על בסיס שכרו האחרון של העובד, וזאת בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק. מטבע הדברים, במהלך תקופת העבודה, עובד מיתקדם בעבודתו ועובר מתפקיד לתפקיד, וכן חלים שינויים בשכרו, הן בשיעור שכרו והן ברכיבי השכר המשולמים לו. בדרך כלל ובמהלך הרגיל של חיי העבודה השינויים הם לטובה, ושכרו של העובד עולה עם השנים. עקרון היסוד בחוק פצויי פיטורים הוא שהעובד נהנה מהקידום בעבודתו במקום העבודה, ולכן יש לחשב את פצויי הפיטורים על בסיס השכר האחרון. רק במקרה בו במהלך תקופת העסקתו של העובד חל שינוי מהותי במתכונת העסקתו של העובד או שינוי בלתי רגיל בשכר, מחושבים פצויי הפיטורים שלא על בסיס השכר האחרון בעד כל תקופת העבודה... העולה מן האמור הוא, כי על פי חוק פצויי פיטורים, תקנות פצויי פיטורים והפסיקה, חריגה מהכלל של חישוב פצויי פיטורים על בסיס שכרו האחרון של העובד לאורך כל תקופת עבודתו תיעשה באחד משני מצבים: א. שינוי מהותי שחל בתקופת עבודתו של העובד, להבדיל משינוים וקידומים בתפקיד ובשכר החלים במהלך הרגיל בעבודתו של העובד במהלך תקופת העבודה; ב. שינוי זמני או שינוי בלתי רגיל, דהיינו הפחתה, בשכרו האחרון של העובד" (ר' ע"ע 42463-09-11 גולן (יואב ברמץ) – נגריית שירן, [פורסם בנבו] ניתן ביום 18.03.13(להלן – עניין נגריית שירן)).

...

דיון והכרעה נסיבות סיום העסקתו של התובע וזכאותו לפיצויי פיטורים הלכה פסוקה היא כי בבוא בית הדין להכריע בשאלה, האם מדובר בהתפטרות או בפיטורים, ולקבוע מי מהצדדים הביא את היחסים לידי גמר, עליו ליתן את הדעת "למכלול העובדות הרלוונטיות ומהן להסיק את המסקנה; ואין ללמוד מקטע דברים אלא מהתמונה כולה" (ר' דב"ע ל/3-18 נח בנצילוביץ - אתא בע"מ פד"ע ב 41).

כעת נפנה לחשב את פיצויי הפיטורים המגיעים לתובע, נזכיר כי לטעמנו יש לחלק את חישוב פיצויי הפיטורים לשתי תקופות.

אולם אין אנו סבורים כי יש רלוונטיות לטענה זו לאופן ביצוע התחשיב וכי יש לקזז את מלוא הכספים שנצברו בקופת הפנסיה בגין רכיב הפיצויים מתחשיב פיצויי הפיטורים.

סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: הפרש פיצויי פיטורים בסך של 26,773 ₪.

הטענה, אשר לא הובאו לה כל תימוכין והיא אף סותרת את הכתוב בתחשיב [ר' לדוגמא סעיפים 2 ו-6] סותרת את הצהרת רמ"ד שכר, בן שושן אשר הצהירה כי "סכום מענק הגישור נגזר ממסד נתוני זכויותיה הפנסיוניות של התובעת שקיים בידי קרן מבטחים הותיקה" [סעיף 21] נובינזון העידה כי "הסימולציה שמופקת לעובד שמעוניין לפרוש היא הערכה, אנחנו כותבים את זה ועושים את זה מתוך שירות לעובד" [עמ' 16 ש' 24-25] והסבירה "מופקת סימולציה על בסיס הנותנים של העובדת שקיימים בצה"ל, אנחנו לא יכולים לצפות את כל הנתונים שיש במבטחים כי יכול להיות תקופות העסקה מזכות אחרות שיש לעובדים בקרן הפנסיה ואין לנו נתונים לגביהם ואנחנו מסתמכים על הנתונים שיש בידינו. מופקת הסימולציה משוערת שבתוכה כוללת גם את שיעור גובה הקצבה שהעובד יכול לקבל לאחר פרישתו" [עמ' 17 ש' 4-8].

בנוסף חושבו דמי המחלה על בסיס שכר שגוי, שאינו כולל תוספת שעות ניהול וגמול חינוך נוסף, שהנם רכיבי שכר קבועים שיש להכליל במשכורת קובעת לצורך חישוב ערך יום המחלה.

בין השאר, קובע המסמך כי "הזכאות לפצוי תהיה על בסיס שכרו האחרון של העובד על בסיס המרכיבים המהוים את השכר היומי אשר ממנו מפרישים למבטחים". כאמור, תוספת שעות ניהול אינו רכיב שכר אשר בגינו הופרשו כספים למבטחים.

...

לטענת התובעת הסכמתה לפרישה מוקדמת ניתנה, בסופו של דבר ולאחר שמספר תחשיבים אפשריים נדחו על ידה, אך ורק על יסוד תחשיב שהוצג בפניה ביום 6.7.18 ולפיו סכום קצבתה החודשית יעמוד על 14,009.78 ₪ והיא תקבל 8 חודשי הסתגלות [נספח יא' לתצהירה, להלן - התחשיב].

הרבה למעלה מן הדרוש נציין כי בתחשיב, אותו קיבלה התובעת לעיונה ובדיקתה ערב פרישתה ובו תולה התובעת יהבה בנוגע לגובה הקצבה וגובה מענק ההסתגלות, מצויין ברחל בתך הקטנה כי "במהלך הפרישה המוקדמת אין זכאות לסכומים חד פעמיים מכל סוג שהם, כגון מענק יובל, למעט שי לחג פעמיים בשנה". מהטעמים המפרטים התביעה ברכיב זה נדחית.

סיכום מהטעמים המפורטים לעיל תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים, הנקובים בערכי ברוטו: הפרשים בגין פדיון חופשה בסך 16,679 ₪.

לא ניתן להיתעלם משנים אלו שעל בסיסן "צמח הפרי" של מענק הפרישה בגין מעל 35 שנות עבודה.

( 19.7.21 , שורה כך או כך, לא מצאתי כי יש במסמך מיום *** שצורף ע"י הנתבע לשקף את הסכום הכולל שנצבר לו לפיצויים על בסיס משכורתו האחרונה עם פרישתו ביום ***, לאחר 40 שנות עבודה, אף לא לתקופה היחסית שמיום נישואיו ועד למועד הקרע - מועד הגירושין.

( מאחר והתביעה התקבלה בחלקה וחישוב שווי הפיצויים להם זכאית התובעת הנה בהתאם למשכורת האחרונה שקבל הנתבע עובר לפרישתו, ובהתאם לחלקה היחסי בסכום שקבל עם פרישתו, אך לא התקבלה טענתה באשר לתקופה; ובעניין זה התקבלה בחלקה טענת הנתבע ונקבע כי הפיצויים הנם לתקופה שממועד הנישואין ועד למועד הקרע, כפי שוים במועד קבלתו את הפיצויים ולא במועד הקרע כפי שטען, אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

...

לעניין טענת התובעת כי לא נכתב בסעיף 7 (ג) להסכם מקום עבודתו של הנתבע ביודעין - דינה להידחות.

לאחר עיון במכלול החומר שהובא לפני ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובהעדר הסכמות בין הצדדים, שוכנעתי כי יש להכריע בשאלת חלוקתם של הפיצויים בהתאם להסדר איזון המשאבים הקבוע בחוק יחסי ממון, בהיותו דין דיספוזיטיבי החל בהעדר הסכמה בין הצדדים (ראה לעניין זה בג"ץ פלוני נ' פלוני, שלעיל).

לא שוכנעתי כי במקרה דנן מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטיה מהסדר זה. לסיכום התביעה מתקבלת בחלקה.

לטענת התובע, יש לשלם פצויי פיטורים על בסיס שכר כדלקמן: השכר האחרון נכון לחודש דצמבר 2010, צמוד למדד בשיעור של 100% עד למועד פיטוריו, דצמבר 2014[footnoteRef:23], בתוספת תוספות השכר שהוענקו לעובדי הנתבעת בהסכם הקבוצי משנת 2014 ובתוספת מרכיב ההבראה – סה"כ 34,150 ₪[footnoteRef:24].

] [28: נספח יד' לכתב התביעה, הודעת מעסיק על פרישה מהעבודה של עובד, חישוב תקופת העבודה בגינה זכאי התובע לפצויי פיטורים מיום 1.7.1990 ועד ליום 31.12.2010.

שאלת זכותו של התובע לפצויי פיטורים מוגדלים ומענק היסתגלות: תביעת התובע לפיה הוא זכאי לפצויי פיטורים מוגדלים ולמענק היסתגלות להם זכאים עובדי דור א' בנתבעת שתנאי העסקתם קבועים במישור הקבוצי, מורכבת משני נדבכים: הנדבך הראשון מפנה להסכם האישי משנת 95', לפיו זכאי התובע לפנסיה ולפיצויי פיטורים, על פי הוראות ההסכם הקבוצי הבסיסי; לעניין זה קובע סעיף 16א' להסכם האישי משנת 95' כי: "על העובד יחולו הוראות ההסכם הקבוצי המיוחד לעובדי התע"ש מיום 31.10.90 החל בחברה, כפי שיעודכן, ישונה מעת לעת, והמתייחס לזכויות פנסיה ולזכויות לפצויי פיטורים. ההפרשות יחולו על המשכורת הכוללת[footnoteRef:29]". [29: סעיף 16 להסכם, נספח ג' לכתב התביעה.

בכתב התביעה טען התובע כי "שכרו הקובע" שהוא הבסיס לחישוב פצויי הפיטורים, הוא השכר נכון לדצמבר 2010 כשהוא צמוד למועד סיום הקשר, בצרוף תוספת השכר שמקנה ההסכם הקבוצי משנת 2014 לעובדים המועסקים על פי ההסכם הקבוצי.

...

לטעמנו, גם בתביעה זו אין ממש, משבפסק הבוררות מאוגוסט 2014 נדונו טענות התובע לעניין בטלות ההסכם האישי משנת 1998, אשר ביטל את ההוראה בהסכם האישי משנת 1995 שעניינה תקופת ההודעה המוקדמת לה זכאי התובע עם פיטוריו[footnoteRef:40].

] אשר על כן, תביעת התובע לזכאות להודעה מוקדמת על בסיס הסכם 1995, נדחית מכוח קיומו של מעשה בית דין בין הצדדים, אשר דחה את טענות התובע עניין בטלות ההסכם האישי 1998.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, תביעת התובע על כל חלקיה נדחית.

זוהי תביעה של עמותת גימלאי הרכבת וגמלאים של רכבת ישראל ובכללם גם עובדי הרכבת שפרשו לפנסיה מוקדמת וטרם הגיעו לגיל פרישת הזיקנה, לסעד הצהרתי ולפיו הנתבעות חייבות לשלם לתובעים פנסיית זקנה על בסיס משכורתם הקובעת האחרונה לפני פרישתם לפנסיה עבור כל תקופת עבודתם לרבות בשירות המדינה וכן לחשב את שעורי הפנסיה לפי השיעורים בתקנון הנתבעת 2 (להלן – קרן הפנסיה או נתיב) ממועד תחילת עבודתם בשירות המדינה.

בנוסף, התבקש סעד הצהרתי ולפיו התובעים זכאים לחישוב מענק שנים עודפות על בסיס המשכורת הקובעת האחרונה בנתיב ועל פי השיעורים בתקנון נתיב למן תחילת עבודתם בשירות המדינה.

...

התובעים הגישו בקשת רשות ערעור ולאחר שניתנה רשות ערעור, הערעור נדחה בפסק דין מיום 22.11.2015.

בהקשר זה יפים הדברים שנאמרו בעניין קוריצקי על ידי כב' השופט פליטמן (כתוארו אז) וכדלקמן: "כאשר המוסד המשתתף לא מעביר את חלקו בגימלה למוסד המשלם, מן הטעם שהוא סובר שהגימלה שעליו לשלם על פי הסכם הרציפות או תקנונו נמוכה מזו שסובר העובד; במקרה כזה –אין לחייב את המוסד המשלם בתשלום מלוא הגימלה כטענת העובד הפורש. אלא, על אותו עובד להגיש תביעה לבית הדין כנגד החלטת המוסד המשתתף. עמדת המוסד המשלם אינה רלבנטית כלל לאותה מחלוקת". (ההדגשה אינה במקור –א.ר.) לאור כל האמור לעיל, מסקנת הדברים היא שהתובעים לא הוכיחו את זכאותם לקבל את הפנסיה בגין תקופת השירות במדינה על בסיס תקנון נתיב (הן לענין המשכורת הקובעת והן לעניין שיעור צבירת אחוזי הפנסיה).

לנוכח קביעתנו ולפיה לא הייתה הסכמה ו/או נוהג מחייב לפיו תשלום הפנסיה בגין תקופת שירות המדינה ישולם בהתאם לתקנון נתיב, התביעה לפיצויי בגין הפרת הנוהג ו/או ההסכם או לפיצויי קיום או לפיצויי בגין עגמת נפש – נדחית.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל – התביעה נדחית במלואה.