השופט מני: פולינווסט ישראל השקעות בע"מ (להלן-החברה) היתה איגוד מקרקעין כהגדרתו של מונח זה בחוק מס שבח מקרקעין, תשכ"ג-1963 (להלן-החוק).
המשיב, מנהל מס שבח מקרקעין, ניאות לבקשה זו, אך בערכו את השומה, לא התחשב בתמורה של 1,500,000 ל"י ששולמה למערערים בעד המניות, אלא ביסס אותה על הסכום של 3,000,000 ל"י-שוויים של המקרקעין הנ"ל לפי הערכתו.
" לפי סעיף 1 לחוק מוגדר המונח "שווי" של זכות פלונית כסכום שיש לצפות לו ממכירת אותה זכות על-ידי מוכר מרצון לקונה מרצון, "ובלבד שבמכירות-(1) שנעשו בכתב ושבהן שוכנע המנהל כי התמורה בעד הזכות במקרקעין או בעד זכות באיגוד נקבעה בתום לב ובלי שהושפעה מקיום יחסים מיוחדים בין המוכר לקונה, בין במישרין ובין בעקיפין-התמורה כאמור".
טענת המערערים, בקיצור נמרץ, היא כי התמורה ששולמה עבור המניות היא החייבת לשמש את הבסיס לחישוב המס ולא הסכום של שלושה מיליון ל"י שהוא, כאמור, המחיר שניתן היה לקבלו באותה עת תמורת מקרקעי החברה במכירה ממוכר מרצון לקונה מרצון.
הסעיף 17(א) לחוק מורה במפורש ששווי המכירה הוא שווי הזכות במקרקעין 'כשהיא נקיה מכל שעבוד הבא להבטיח חוב, משכנתה או זכות אחרת הבאה להבטיח תשלום'-ללמדך שבקביעת שווי המכירה אין להתחשב בחובות כל שהם ולראות את המקרקעין כנקיים מכל חוב.
...
ועדת הערר אישרה את שומתו של המשיב, ומכאן העירעור לבית-משפט זה.
הגעתי למסקנה, כי צדקה ועדת הערר באשרה את שומת המשיב.
ואכן, כזכור, ביקשו המערערים, כי על עסקת מכירת מניותיהם יוטל המס בדרך הקבועה בסעיף 6, והמשיב נעתר לבקשתם זן.
סעיף 6 לחוק מורה:
"6. (א) מס שבח מקרקעין (להלן-המס) יוטל על השבח במכירת זכות במקרקעין.
סיכומו של דבר-בהטילו את המס על פעולה באיגוד מקרקעין שתכנה מכירת זכות במקרקעין ראה המחוקק את עושה הפעולה כמי שמוכר מקרקעין ממש.