חישוב ימי חופשה לעובדים חלקיים

תשלום הפרמיה נעשה על מנת לתמרץ את העובדים אשר לא אהבו לבצע נסיעות לאחר השעה 16:00 (סעיף 7 בתצהיר) הנתבעת לא שילמה לו תשלום בגין עבודה בשעות נוספות ולא חשפה בפניו את אופן חישוב "הפרמיה" בגין "הנסיעות המיוחדות" שהתבצעו בכל יום, מעבר לשעות הרגילות.

אשר על כן, על הנתבעת לשלם הפרשים בסך 12,092 ₪; פדיון דמי חופשה- שכרו היומי של התובע לטובת תשלום דמי חופשה שולם על בסיס 207.96 ₪, כאשר לפי שכרו הקובע בסך 6,675 ₪, עמד שכרו היומי על 287 ₪ ועל כן ישנם הפרשים בסך של 4,320 ₪ (80 ₪ הפרש* 18 ימי חופשה בשנה* 3 שנים); הפרישי שכר בגין עבודה בשעות נוספות- בגין ביצוע עבודה בשעות נוספות אשר לא שולמו תובע עתר התובע לתשלום 482,116 ₪ וזאת לאחר קזוז 3/4 שעה של הפסקה והשעות הנוספות אשר שולמו לתובע במסגרת תלושי שכרו.

הנתבעת נוהגת באותה מתכונת העסקה של נהגים כבר 15 שנה במסגרתה הם מקבלים שכר בין אם עמדו לרשות העבודה ובין אם לא. התובע הועסק כנהג הסעות במשרה חלקית ומספר שעות מצומצם , עליהן קיבל שכר מלא בין אם עבד ובין אם לא. כך, במהלך הימים א'- ה' הועסק בדרך כלל בין השעות 6:00-8:00, לאחר מכן היה התובע חופשי לעשות כרצונו משך כ-5 שעות.

...

פיצוי בגין אי עריכת תלושי שכר בהתאם לתיקון 24 לחוק הגנת השכר לאור קביעתנו לעיל לפיה התובע לא הוכיח כי רכיב הבונוס והפרמיה אשר שולם לו, הם רכיבים פיקטיביים, דין תביעת התובע ברכיב זה להידחות.

בעניין זה יובהר כי הנתבעת לא הוכיחה ולא כימתה את טענת הקיזוז האמורה ועל כן- דין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר לאור כל שפורט לעיל, דין התביעה להתקבל באופן חלקי – הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום הפרשי שכר בגין עבודה בשעות נוספות בסך של 91,617.89 ₪.

גם בהקשר הכספי של פדיון ימי חופשה ההסדר היה מיטיב על הוראות חוק חופשה שנתית הן בחישוב פדיון ימי חופשה, למי שזכאים לכך והן לאפשרות שניתנה לסטודנטים כעובדי משמרת לשבץ עצמם למשמרות בהתאם ללוח הזמנים שלהם ולקבל על כך שכר במתכונת עבודה גמישה.

ערים אנו לטענת המשיבה לפיה המבקש לא שהה בעבודה ימים רבים ויתכן והיה בחופשה, אולם אין אנו סבורים כי יש לקבל טענה זו הואיל ומדובר בעובד שעבד במשמרות בהתאם להסכמת הצדדים ותנאי העסקה, העובדה שלא שובץ למשמרות לא מובילה למסקנה שהיה בחופש, במיוחד שעה שהמשיבה לא שילמה לו תמורה כלשהיא בגין ימי חופשה למעט יום חופשה באופן יחסי לחלקיות עבודתו באותו חודש וללא קשר ליציאה לחופשה שעה שמכרטיסי הנוכחות עולה כי המבקש עבד במשמרות שהשתבץ אליהן.

...

נוכח האמור, אנו סבורים כי עילת תביעה זו אינה מקיימת את התנאי בסעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, דהיינו היות התובענה הייצוגית "הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין", שכן לבירור עילת תביעה זו עשוי להצריך בירור עובדתי פרטני ביחס לשעות עבודתו של כל עובד מדי שבוע, ובחינת מהות התוספות בתלוש השכר כמו גם בחינת מתן אישור לעבודה נוספת.

סוף דבר לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאנו כי ביחס לעילות התביעה הנוגעות לתשלום תוספת הפרוצדורות ודמי החופשה, התובענה הייצוגית היא הכלי הנכון וההוגן לדיון ולהכרעה וזאת בשונה מרכיב השעות הנוספות שם שוכנענו כי אין התובענה הייצוגית הדרך היעילה וההוגנת להכרעה.

סיכומו של דבר, הבקשה מתקבלת באופן חלקי, בהתייחס לעילות הבאות: תשלום הפרשי פנסיה ופיצויים בנוגע לתוספת פרוצדורות המופיעה בתלושי השכר.

דיון והכרעה חלקיות המשרה של התובע וזכויותיו ההלכה המחייבת בעיניין חישוב שיעור משרתו של עובד לצורך חישוב זכויותיו, נקבעה בדב"ע (ארצי) מז/3-60 גדעון ליפשיץ – בית מרגוע מעלה החמישה, פדע י"ט, 169 (1982), ולפיה, כאשר עובד שעתי מועסק פחות ממשרה מלאה בימי החול יש לקחת בחשבון לעניין חישוב זכויותיו הסוציאליות גם את הימים בהם עבד בשבת: "כל אימת שלא עבד המערער למעלה מששה ימים בשבוע, כולל בימות חג ושבת, אין זה מעלה או מוריד באיזה מימי השבוע חלו ימי עבודתו, וכל ימי עבודתו, כולל השבת והחג יבואו במנין הימים לצורך חישוב פצויי פיטוריו". אין חולק, כי התובע לא עבד משרה מלאה.

לפיכך, מתקבלת הטענה לפיה התובע היה זכאי לפדיון 20.5 ימי חופשה, בהתאם לחישוב הבא: 20.5 ימים * 26.88 ₪ לשעה * 8.5 שעות ליום * 65% = 3,044 ₪.

...

בנסיבות העניין, בהן פוטר התובע לאחר כשנה וחצי מעילות ענייניות וכבדות משקל, אשר פורטו לפניו בזמן אמת, ובהליך פיטוריו נפלו פגמים בעוצמה לא גבוהה, מצאנו לפסוק לתובע פיצוי בסך 2,500 ₪.

סיכום התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע את התשלומים הבאים: השלמת פיצויי פיטורים בסך 1,814 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.12.16, ועד לתשלום המלא בפועל.

ביום 1.5.17 התקבלה תגובת ב"כ המשיבה שלפיה: "בהתאמה, ימי החופשה של מרשך מחושבים בהתאם להקף משרתו זו ובהתאם להקף שעות העבודה בפועל של מרשך אצל מרשתי. ברי כי לא יתכן כי מרשך שעובד במשרד חלקית יצבור ימי חופשה כעובד שעובד ימי עבודה מלאים". הטיעון המשפטי של ב"כ המבקש סעיף 3(א) לחוק חופשה שנתית קובע את אורך החופשה השנתית שניתנת לעובד, המשתנה לפי הוותק שלו.

לטענה זו השיבו ב"כ המבקש כי החישוב הנכון של יום חופשה, לגבי עובד במשרה חלקית, צריך להיות בחלוקה של השכר הרבע השנתי מחולק במספר ימי העבודה בפועל של העובד באותה תקופה.

...

נראה לנו כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב על ידי התובע וב"כ התובע, השייכים לשני משרדים שונים, בעלי רקע בתחום של דיני עבודה (עו"ד מורוז) ובתחום של תובענות ייצוגיות (עו"ד בליטשטיין).

לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי מתקיימות הדרישות שבחוק ובפסיקה על למנת לאשר את תביעתו של המבקש כתובענה ייצוגית.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התובענה הייצוגית מאושרת כדלקמן: התובע המייצג יהיה מר דוד בריגה.

סעיף 3 לחוק חופשה שנתית, תשי"א-1951, קובע כיצד יש לחשב את הזכאות לימי חופשה כאשר העובד עבד בשנה מסוימת בהקף חלקי: "3(ב) היה הקשר המשפטי שבין העובד ובין המעסיק קיים כל שנת העבודה, והעובד עבד באותה שנה –

...

על כן, דין רכיב זה להידחות.

סיכום על יסוד כל האמור לעיל, התביעה נדחית במלואה.

על כן, התובע ישלם לנתבעת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.