"
כלומר, בהנתן שקיימת לטובת התובע צבירת ימי חופשה בתלושי השכר, אשר אין חולק בדבר היותה אותנטית, ומשניכר כי גם בוצע קזוז ממנה בהתאם לניצול בפועל, כך ששוכנענו כי הם מייצגים יתרה אמתית לניצול בפועל [בנגוד לפסה"ד בעיניין ע"ע (ארצי) 8004-12-18 יעקב קסוטו - פלס שרותי דפוס בע"מ (21.11.19)], הרי שמשתקף מהם כי מספר ימי החופשה הנקוב בהם משקף את אומד דעתה של הנתבעת לעניין זכאותו בתום יחסי העבודה.
סעיף 10 לחוק חופשה שנתית קובע אופן חישוב יום חופשה כדלקמן:
"לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד."
לפיכך, הרי שתחשיבי הצדדים אינם מדויקים.
בגין חודש ספטמבר 2016 טען התובע כי היה על הנתבעת לשלם עבור 9 ימי חופשה סך של 2,268 ₪ (28 ₪ * 9 שעות ליום * 9) כאשר בפועל שולמו 1,398.24 ₪
לפי סעיף 10 לחוק חופשה שנתית, שכרו היומי הממוצע של התובע ברבע השנה שקדמה לחופשה בחודש זה, הנו 182.99 ₪ כך שעבור 9 ימי חופשה היה זכאי לתשלום 1,646.91 ₪.
...
התוצאה אפוא כי תביעתו של התובע ברכיב זה נדחית.
עם זאת, מקובלת עלינו הטענה, כי יש להביא בחשבון בחישוב השכר את שעות העבודה בשיעור 100% עד ל – 186 שעות, כולל חלף שכר כגון: מחלה, הבראה, חג, אימון ומילואים.
סוף דבר
התביעה מתקבלת בחלקה באופן שעל הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
השלמת פיצויי פיטורים בסך 13,025 ₪ בתוספת הצמדה וריבית מיום 1.7.17.