חישוב ימי חופשה לעובד בשכר חודשי

יחד עם זאת, לא נעלמה מעינינו העובדה כי אכן היו חודשים שבהם התובע שהה בחופשה בפועל (כמו למשל בחודש 10/2016, ר' תלוש שכר ודו"ח נוכחות לחודש) איך בו אי כך שהתובע זכאי לתשלום בגין 15 ימי חופשה בנכוי 5 ימים בחודש זה המתיישבים עם דו"חות הנוכחות של התובע.

שיעור דמי חופשה של העובד יש לעשות לפי האמור בסעיף 10 (ב)(2): (2)   לגבי עובד בשכר – שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חדשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החדשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

...

בנסיבות אלו, לטעמנו, העלאת טענות הקיזוז, בסכומים גבוהים משמעותית מסכום התביעה, הגיעה לעולם רק בעקבות כתב תביעתו של התובע ואין לקבלן.

לאור האמור לעיל – טענת קיזוז נדחית במלואה.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן חלקי.

סוגיה זו עלתה בפסיקה: ביה"ד האיזורי לעבודה בירושלים, ב- סע"ש 11511-09-16 יונתן שי תירוש – יפעת בן שחר, דחה טענתה של עובדת משק בית (מפי יורשיה) באשר לרכיב שכר של פדיון ימי חופשה.

החישוב: תעריף יום חופשה - בהתאם לס' 10 לחוק חופשה שנתית, השכר של התובעת בשלושת החודשים האחרונים לעבודתה חלקי 90 הנו התעריף היומי ליום חופשה בתקופה שלאחר חודש 5/2018.

...

המחלוקת בין הצדדים נטושה אודות השאלות הבאות: מה היתה תקופת העסקתה של התובעת ע"י הנתבעים; האם הסיכום בין הצדדים היה כי הנתבעים ישלמו לתובעת (בתקופת העבודה השניה) משכורת חודשית בערכי נטו; האם נותרה התובעת זכאית לשכר עבודה שלא שולם לה; האם ביצעה התובעת שעות נוספות וכן שעות עבודה בימי שבת והאם היא זכאית בשל כך להפרשי שכר; האם נותרה התובעת זכאית לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת; האם נותרה התובעת זכאית לזכויות סוציאליות שלא שולמו לה לאורך תקופת עבודתה כמו דמי הבראה, דמי חופשה, הפרשות לתגמולים ופיצויים; האם התובעת זכאית לפיצוי בגין "אי תשלום ניכויים למס הכנסה"; וכן שאלת זכאותה לפיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העסקה ופיצוי בגין אי מסירת תלושי שכר ועריכתם שלא כדין.

הכרעה: בנסיבות העניין, ומבלי להיכנס לטענות בדבר התיישנות פיצויי ההלנה, אנו סבורים כי לנוכח הוראות סעיף 18 לחוק הגנת השכר, והעובדה שרכיבי השכר בהם חוייבו הנתבעים נבעו לכל הפחות מחילוקי דעות לגבי עצם החוב שיש בהם ממש, החלטנו שלא לפסוק פיצויי הלנה.

אנו דוחים את הטענות מכל וכל.

לסיכום: אנו מחייבים את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי הפרשות לקרן פנסיה – 34,084 ₪ השלמת פיצויי פיטורים – 6,381 ₪ חלף הודעה מוקדמת – 6,324 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה הראשונה – 4,234 ₪ דמי חופשה לתקופת העבודה השניה – 6,448 ₪ החזר סכומים שנדרשו מהתובעת ע"י שלטונות המס – 27,012 ₪ לכל הסכומים הללו יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית ממועד סיום העסקת התובעת, יום פטירת המנוחה – 26.3.19 ועד מועד התשלום בפועל.

ככל שהתובע היה מועסק כשכיר בנתבעת הוא היה זכאי לתשלום חלק המעסיק בדמי ביטוח לאומי (5.22%); פצויי פיטורים (8.33%); דמי הבראה (2.1%); הפרשות לתגמולים (6.5%); מחלה (2%); חופשה (7.53%)[footnoteRef:47]; אחזקת רכב (15%)[footnoteRef:48], כך שסך עלות המעסיק מסתכמת ב – 46.68% המתווספת על השכר החלופי, כך שבכל מקרה, עלות השכר השכירי עלתה על התמורה הקבלנית ויש לחשב את הזכויות המגיעות לתובע כעובד לפי התמורה הקבלנית.

מאחר שערכנו את חישוב הזכאות לימי חופשה לפי ימי העבודה בפועל ולא על פי ימים קלנדריים, עלינו לחשב גם את ערך יום עבודה של התובע בהתאם להקף המשרה, כך שערך יום עבודה של התובע עומד על סך של 635 ₪ (5500 ₪ לחלק ל – 8.66 ימי עבודה בחודש).

...

ראשית, התובע לא טען לפיטורים שלא כדין [footnoteRef:52] ושנית, אין בידינו לקבוע כי דרישת הנתבעת מהתובע לגבי האישור שהוביל לויכוח המקצועי, אינה לגיטימית.

] על יסוד כל האמור, ובשקלול כל השיקולים המפורטים לעיל, הגענו למסקנה כי אין מקום לפסיקת פיצוי לא ממוני.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 36,713 ₪; דמי הבראה בסך 5,717 ₪; פדיון חופשה בסך 10,081 ₪; שכר חודש אוגוסט 2019 בסך 2,800 ₪.

כך לדוגמה, טען הנתבע בכתב ההגנה המתוקן, כי בחודש מרץ 2020 נעדר העובד מהעבודה משך שבוע ימים על חשבון ימי החופשה, אך משכורתו שולמה לו במלואה.

יחס זה יחושב, ממספר ימי העבודה בפועל אל המספר 240, כאשר חלק של יום חופשה לא יובא במניין.

מעיון בתלושי שכרו של התובע, לרבות תלוש 11/20, עולה כי בתקופת העסקתו מימש העובד 23 ימי חופשה ונותרו לו למימוש 6.7 ימים.

...

חרף קביעתי לעיל ולפיה התובע התפטר מהעבודה ולאחר שבחנתי טענות הצדדים ועיינתי בראיות שהגישו הצדדים, הגעתי אפוא למסקנה שדין טענת הקיזוז להידחות.

משטענה זו הועלתה לראשונה רק בסיכומי הנתבע, היא נדחית.

סוף דבר על כן, על הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים: פיצוי לפי חוק הודעה לעובד בסך של 1,500 ₪; הפרשי פדיון חופשה שנתית בסך של 2,821 ₪; הפרשי שכר בגין חודש 11/20 בסך של 3,033 ₪; הפרשי הפרשות לפנסיה ולפיצויים והשבת ניכוי שלא כדין בסך של 22,764.11 ₪ ; הסכומים האמורים, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום סיום יחסי עבודה (9.11.2020) ועד למועד התשלום בפועל.

פדיון ימי חופשה: התובע טען בתביעה, כי הוא זכאי לפדיון 12 ימי חופשה.

חוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) קובע את חיוב המעסיק לתת לעובדו חופשה שנתית (סעיף 2), וכן קבועות בו הוראות המסדירות, בין היתר, את אורך החופשה והאופן בו תנתן, דרך חישוב ימי החופשה וסכום דמי החופשה.

סעיף 13 לחוק שכותרתו "פדיון חופשה" קובע, כך: "חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד". בתלושי השכר נרשם ניצול יום חופשה לכל חודש.

...

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (30.1.20) ועד התשלום המלא בפועל: גמול שעות נוספות בסך 5,200 ₪.

מנגד, מצאנו כי התובע התחזה בעת הקבלה לעבודה.

עם זאת, התנהלות זו מצדיקה לטעמנו פסיקת הוצאות באופן מתון יחסית כפי שנקבע.