את החישובים נבצע כנתבע לפי צו ההרחבה לפנסיה חובה – החל מהחודש השביעי להעסקה, לפי שעורי האחוזים בצו ומתלושי השכר שהוצגו (מנובמבר 2013) –
שנה
פרמיה
פיצויים
% הפקדה
2013
1622
81.1
5%
2014
15664
939.8
6%
2015
19957
1197
6%
2016
12716
763
6%
2017
10579
634.7
6%
2018
14994
899.6
6%
2019
10832
649.9
6%
סה"כ
5166
סה"כ לכל התלושים שהוצגו – 5,166 ₪ הפקדות לפיצויים.
נזכיר שהוא עובד 5 ימים בשבוע כלומר, 40 שעות עבודה שזה פחות ממשרה מלאה.
לגבי הצבירה – הנתבעת שילמה לתובע יום חופשה בחודש והצבירה הייתה יום אחד וזאת עד לחודש אפריל 2018, עת עלתה הצבירה (וגם הניצול החודשי) ל-1.25 יום חופשה בחודש – כלומר, הוספו ימי חופשה בשל ותק התובע.
...
לא מצאנו כי עומדת לזכות התובע יתרה לתשלום.
על כן, אנו דוחים רכיב תביעה זה.
לסיכום
רכיבי התביעה – אי מתן הודעה בדבר תנאי עבודה, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר, שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר הוצאות רכב, – נדחים בזאת.
מצאנו כי טענות התובע היו מוגזמות, חסרות תום לב ונוגדות את ההסכמות מצדו לתנאי העבודה והשכר בכל תקופת העבודה, בחלקן הודה בעצמו.