חישוב חלוקת שכר טרחה בין כונסי נכסים

לטעמה של המבקשת, שגה בית-משפט קמא בעקרונות שהפעיל משפסק את שכרם של כונסי הנכסים, הואיל וראוי היה לקבוע ששכר הטירחה של הכונסים יעמוד על 150,000 ₪, ולהבהיר שזכויות בעלי המקרקעין אינן הפקר, וכי כונסי הנכסים ראויים לשכר ראוי והוגן התואם את עבודתם ואת הנתונים הייחודיים של המקרקעין, ולא בהתאם לחישובים אריתמטיים ולפסיקת שכר טירחה מופרז.

בהחלטתו נשואת בקשת רשות העירעור, פסקה 23, ציין בית-משפט קמא במפורש: "הזהירות מחייבת גם לשקול את ההליכים העתידים להתבצע על-ידי הכונסים. עבודתם של הכונסים צפויה להימשך ולהכיל בחובה אתגרים שונים..." (ההדגשה שלי – י.ג.) כך גם עולה מהחלטה מאוחרת יותר של בית-משפט קמא מיום 20.7.20, פסקה 5, שם צוין כי שעה שנפסק שכרם של הכונסים, הביא בית-משפט קמא בחשבון שהכונסים ישלימו את מלאכתם עד תום, דהיינו, עד לרישום הנכס על שם הקונה, אישור דו"ח באשר לחלוקת קופת הכנוס, וסגירת התיק.

...

סבורני, ששכר הטרחה, כפי שפסק בית-משפט קמא, הולם את נסיבות העניין אשר בתיק זה, ובית-המשפט הציב לנגד עיניו את מלוא השיקולים שהיה עליו להביאם בחשבון בטרם יקבע את שכר טרחתם של כונסי הנכסים, ולא ראיתי כל הצדקה לשנות מהחלטתו זו. ב-בר"ע 1469/93 רוזנברג מברשות בע"מ נ' עו"ד דוד אשד ואח' (לא פורסם), אשר מצוטט ב-בר"ע (מחוזי חיפה) 276/00 החברה לפיתוח מרכזים מסחריים ביו"ש בע"מ נ' אדמות שמאי יקיר בע"מ (14.6.00), נפסק כך: "כאשר ערכו של הנכס נשוא הכינוס גבוה במיוחד, רשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע שכר שיהיה נמוך מאמות המידה שנקבעו בהלכה הפסוקה, גם אם פעולות הכינוס תבעו מאמץ מקצועי ניכר והליכי ביצוע מוגברים.

באותו מקרה היה שווי המקרקעין (שנמכרו על-ידי כונס נכסים בהליך של פירוק שיתוף) 91,000,000 ₪, ושכר טרחתו של כונס הנכסים הועמד על 1,365,000 ₪ בתוספת מע"מ. נפסק שם בפסקה 3: "עם זאת נראה לנו כי צדק בית-משפט קמא כאשר איזן בין שווי החלקה הגבוה במיוחד, לבין שיעור שכר הטרחה שפסק, שהוא אכן, ובצדק, נמוך מהדוגמאות שהובאו לפנינו..." בנוסף, עיינו ב-ה"פ (מחוזי תל-אביב) 50614-11-16 עו"ד יעקב בויאר ואח' נ' ברקת השקעות וחניונים בע"מ ואח' (22.7.19) (להלן: "עניין בויאר נ' ברקת").

אשר על כן, לא ראיתי כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית-משפט קמא מיום 22.6.20, ולפיכך אני דוחה את שתי בקשות רשות הערעור.

כונס הנכסים הרישמי (להלן: הכנ"ר) סבר כי אין מקום לפסוק לנאמנים בנסיבות העניין שכר טירחה בהתאם למסלול "שכר חלוקה" שבתקנה 8א לתקנות, כיוון ששכר זה יוביל לתוצאה לא פרופורציונלית בנסיבות העניין, אלא בהתאם למסלול "שכר מימוש" שבתקנה 8 לתקנות או למסלול "שכר ניהול" שבתקנה 7 לתקנות.

הערעורים שלפנינו דורשים הכרעה בשלוש שאלות: ראשית, האם יש מקום להתערב בקביעת בית המשפט כי שכר טירחת הנאמנים במקרה דנן ייפסק לפי מסלול "שכר החלוקה" שבתקנה 8א לתקנות (תוך הפחתתו לפי תקנה 13 לתקנות); שנית, האם שגה בית המשפט בקבעו כי שכר הכונס יעמוד על רבע משכר המימוש "הרגיל" בנסיבות העניין; שלישית, האם שגה בית המשפט בקבעו מנגנון אופראטיבי של חלוקת שכר הטירחה בין הנושים באופן שמחייב גם את הנושה המובטח לשאת בחלק משכר הטירחה בנסיבות העניין.

התקנות קובעות שלושה מסלולים לחישוב שכר טירחה, כשבכל אחד מהמסלולים טבלה נפרדת עם "מדרגות שכר" שונות: מסלול "שכר ניהול" (תקנה 7 לתקנות), שבו השכר נקבע באחוזים מתקבולי הכנסה שהתקבלו בידי בעל התפקיד בתקופת עבודתו; מסלול "שכר מימוש" (תקנה 8 לתקנות), שבו השכר נקבע באחוזים מתקבולי המימוש; ומסלול "שכר חלוקה" (תקנה 8א לתקנות), שהנו מסלול חלופי למסלולי הניהול והמימוש, שבו נקבע השכר באחוזים מתוך סך הנשייה שחילק בפועל בעל התפקיד לנושים למול כלל הנשייה המוכחת.

...

ראשית, לא מצאתי כי מדובר במנגנון לא ברור, וממילא לא שוכנעתי כי עלולים להיווצר קשיים אמיתיים ביישומו.

כך או כך, אין המדובר בטענה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור, ומשכך דינה להידחות.

סוף דבר לנוכח כל האמור לעיל, סבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי וכי יש לדחות את שלושת הערעורים, וכך אציע לחבריי שנעשה.

במילים אחרות, האם יש לראות בקופות של שני החייבים משום קופה אחת, ממנה יחולק דיבידנד לפי היחס בין תביעות החוב, כאשר חובו של הנושה בשני החייבים, יובא בחשבון פעם אחת בחישוב חלקו מכלל החובות, או שיש להתייחס לקופות בנפרד ולחלק דיבידנד בכל קופה בנפרד, כך שאותו נושה יקבל תשלום בחלוקה מכל אחת מהקופות.

טענתה של קרנית הינה, כי הקישור שנעשה על ידי הכונ"ר בין זכות הנושה המשותף לחלוקת דיבידנד באופן נפרד מכל אחד מהחייבים, לבין אופן חלוקת שכר טירחתו של בעל התפקיד, הינו מאולץ ואין בו ממש, שכן בעל התפקיד זכאי לקבל את שכרו מכח הוראות תקנות החברות (כללים בדבר מינוי כונסי נכסים ומפרקים ושכרם), תשמ"א- 1981 וכי הקף עבודתו הושפע באופן ישיר מאיחוד הדיון בתיקים.

...

אני סבור כי הכרה בזכותה של קרנית להיפרע מכל אחד מהחייבים בנפרד, איננה בבחינת שינוי סדרי העדיפויות והצבת קרנית במעמד טוב יותר על חשבון הנושים האחרים, כי אם משמעה הכרה בעובדה כי מצבה של הנושה קרנית הנו טוב יותר בפועל, בהגדרה, לעומת מצבם של יתר הנושים, אשר להם זכות תביעה כנגד אחד החייבים בלבד.

אני סבור, כי העובדה ששני החייבים פתחו בהליכי פשיטת רגל, אינה גורעת מזכותה של קרנית להיפרע מכל אחד מהם בנפרד ומשניהם יחד.

אשר על כן, אני קובע כי יש לחלק את הסכום הצבור על שם החייבים, מחצית לקופת החייב ומחצית לקופת החייבת, וכי חלוקת הדיבידנד תיעשה מכל אחת מהקופות, לטובת הנושים שהגישו תביעות חוב באותה הקופה ותוך עריכת אבחנה בין נושי החייב לבין נושי החייבת.

באותו מקרה קבע בית המשפט כי באופן עיקרוני, "יש להחיל את הוראות תקנה 10(א) גם כאשר בעל התפקיד מבקש שכר בגין חלוקה בפועל לפי תקנה 8א, ולא בגין מימוש לפי תקנה 8. פרשנות זו של תקנה 10(א) תעלה בקנה אחד עם תכליתה של התקנה. תקנה 8א אינה אלא דרך נוספת לחישוב שכר טירחתו של בעל התפקיד, ואין לקבל מצב בו תשמש תקנה זו מפלט מפני הפחתת שכר טירחתו של כונס נכסים אשר מבקש את שכר טירחתו לפי חלוקה דוקא, ולא לפי מימוש". עם זאת, בית המשפט הוסיף וקבע, כי לא ניתן לבצע הפחתה לפי סעיף 10(א) בכל מקרה באופן גורף, אלא יש לבחון את אופי פעילות בעל התפקיד: "תקנה 10(א) יש להחיל על בעל התפקיד לפי נסיבותיו של הליך פשיטת הרגל, ולפי מהות תפקידו בכללותו. במקרים בהם יעלה כי בעל התפקיד פעל באופן מהותי כפי שפועל כונס הנכסים, היינו ביחסי קרבה אנהרנטיים אל מול הנושה המובטח, ובהיעדר המורכבות והמאמץ המאפיינים את פועלם של מפרקים ונאמנים, או אז יש מקום להחיל את תקנה 10(א). מנגד, ולכך אף התייחסתי בהחלטתי בעיניין חטיפון גל (פש"ר 2425/04, ב"א 14092/05), מקום בו עסקינן בכונס נכסים, אשר פעולותיו בחברה היו כרוכות בהפעלה מהותית של החברה, ובשפע של התדיינויות ומגעים עם צדדים שלישיים, או אז לא יהא מקום להחיל את תקנה 10(א)" (שם, עמ' 3).

...

די אם אומר, כי לטעמי אין מקום לבצע הפחתה בהתאם לתקנה 10(א) במקרה של פסיקת שכר טרחה בהתאם להוראות תקנה 8א. אין בידי לקבל את עמדת הכונ"ר, כי תקנה 10(א) חלה באופן גורף על כלל המקרים בהם נקבע שכר טרחה לבעל תפקיד.

אין בידי לקבל את עמדת כונס הנכסים הרשמי, לפיה פרשנות זו אינה מבטאת את גובה הדיבידנד שחולק לנושים הבלתי מובטחים, כיוון שבתקנה 8א. עצמה מובנה מנגנון, לפיו אחוז שכר הטרחה המשולם לבעל התפקיד יעלה ככל שכלל הנושים יזכו לדיבידנד גבוה יותר.

על כן, אני מאשרת למנהל המיוחד שכר טרחה בסכום המבוקש על ידו, בסך של 1,671,213 ש"ח בצירוף מע"מ. עוד אני מאשרת תשלום אגרת השגחה לכונס הנכסים הרשמי, בשיעור של 20%.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק ‏1203524/15 בבית הדין הרבני האיזורי ירושלים לפני כבוד הדיינים: הרב יצחק אושינסקי – אב"ד, הרב מאיר קאהן, הרב יעקב מ' שטיינהויז התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד ישראל קדמי ועו"ד זיו אגמון) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד אפרים אבן צדק) הנידון: חישוב חלוקת שכר טירחה בין כונסי הנכסים החלטה

...

והובהר לו האמור מעלה, כי בכל מה שהתנהל בדיון עד כה, הוא היה מיוצג על ידי עו"ד קדמי, שדיבר אף בשמו בהתאם לסיכום שביניהם.

מסקנה לאחר הפעלת שיקול הדעת, וכפשרה המיוחסת לשעות העבודה שהושקעו (הערכה) והפעולות שביצעה עו"ד ז' בתיק, כולל הוצאות משוערות שהוציאה במסגרת הליך המכירה בכינוס, ולאור העובדה כי הפעולות לא הושלמו במידה זו או אחרת (ולאור פסק הרא"ש באשר לדין שאינו יכול להתברר לגמרי, המובא בשולחן ערוך חושן משפט סימן יב סעיף ה); ואף לאור האמור מעלה, כי שכר הכינוס הכללי נפסק ל 2.8 אחוז מדמי מכירת הדירה בפועל; בית הדין קובע כי כונסת הנכסים הקודמת עו"ד ז' תקבל סך 10,000 ש"ח (עשרת אלפים ש"ח) מתוך שכר הכינוס, ויתרת תמורת שכר הכינוס תועבר לכונסי הנכסים שבאו אחריה, עו"ד קדמי ועו"ד אבן צדק.