חישוב זכויות פנסיוניות לאחר גירושין

חישוב הפנסיה התקציבית, שלפיו העובד יהא זכאי למכפלה של מספר שנות העבודה ב2% ממשכורתו האחרונה ללא תלות כלשהי בשכרו משנים עברו, לדעתי אינו בנוי בהכרח על מנגנון כלכלי כל שהוא, כפי שהציג ידידי הרה"ג, שעם הבנת המנגנון הכלכלי היה ניתן להכריע בשאלה שניצבת בפנינו.

שם נדונה השאלה אודות אשה שלאחר גירושיה יצאה לפנסיה מוקדמת בשל נכות מלאה כבר מגיל חמישים, והצד השני תבע את חלקו בפנסיה בהתאם להסכם עליו חתמו שלפיו זכויות הפנסיה יאוזנו, במסגרת הסדר איזון המשאבים של תקופת הנישואין, וזאת, כבר מהרגע שהאשה התחילה לקבל את הפנסיה שלה ועוד לפני גיל הפרישה המתוכנן.

...

כך היא דרכנו בכל הסכסוכים שבאים לפנינו לפתוח בהליך זה, כהדרכה של תורה, ורק אם מתברר שאין מנוס אחר אנו פונים ל"יקוב הדין את ההר.

" בשני האופנים הללו מדובר בסופו של דבר בהכרעה שיפוטית שנעשית בהובלת בית הדין וניתנת לאכיפה ככל פסק דין אחר.

אשר על כן, על אף שלדעתי וכפי שהסכימו חברי ההרכב כולו שעל פי הדין הצרוף אין לאישה חלק בפער המדובר, אנו מורים וממליצים לבעל לשעבר לנהוג לפנים משורת הדין, וכפי יכולתו ובהתאם לצרכיו בגידול הילדים תוך כדי התחשבות במצבה הרפואי של האישה לשעבר.

יחד עם זאת, לא היתה מחלוקת בין הצדדים במעמד עריכת ההסכם ובמו"מ שקדם לו כי התובעת זכאית למחצית הפנסיה שצבר הנתבע ממועד הנישואין ועד למועד הקרע, וסעיף 8.1 להסכם אף מעגן הסכמה זו. פרישתו של הנתבע משירות קבע נודעה לתובעת לראשונה בתחילת 2016 מבתם XXX, ולאחר פניה מתאימה לצה"ל התברר כי הנתבע פרש 4 שנים קודם לכן בחודש 04/2012.

" משאומד דעתם של הצדדים ובהתאם לרישא של סעיף 25(א) לחוק החוזים אינו "משתמע במפורש מלשון החוזה", הרי שניתן לפרש את תיבת המילים "חלק בלתי מסויים" בהתאם לרישא של סעיף 25(א) לחוק דהיינו "לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין". הסכם הגירושין ונסיבות עריכתו מלמדים באופן חד משמעי כי כוונתם של הצדדים היתה לחלוקה שווה של כלל נכסיהם, ובכלל זה הזכויות הפנסיוניות אשר הצטברו מיום הנישואין ועד למועד הקרע.

כך לדוגמא, סעיף 8.2 להסכם הגירושין מלמד על אומד דעתם של הצדדים לחלוקה שווה כמפורט לעיל תוך שהצדדים הבחינו בין זכויות כספיות שניתן לחלקן באופן שווה ללא פעולות חשבוניות מורכבות לבין זכויות כספיות שלצורך חישוב מחצית השווי יש לעשות הבחנה בין תקופת הצבירה לבין תקופת החיים המשותפים.

...

סעיף 3 (א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג – 1973 מורה כי: "א. לא עשו בני הזוג הסכם ממון, ואם עשו – במידה וההסכם אינו קובע אחרת, יראום כמסכימים להסדר איזון המשאבים לפי פרק זה, ויראו הסדר זה כמוסכם בהסכם ממון בעל תוקף...". סעיף 5 (א) לחוק הנ"ל קובע כברירת מחדל כי על פי הסדר איזון המשאבים: "עם התרת הנישואין ... זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג...". הנה, איפוא, כי גם אם אקבל את עמדת הנתבע (וכאמור איני מקבל את עמדתו) כי הסכם הגירושין אינו מתייחס לסוגיית הפנסיות, ומשהסכם הגירושין לא החריג מפורשות זכויות אלו, הרי שבהתאם לסעיפים 3(א) ו-5(א) לחוק יחסי ממון זכאית התובעת לאיזון נכס זה ובחלוקה שווה.

לשם ביצוע פסק הדין הנני מורה למת"ש צה"ל להעביר לידי התובעת פירוט תשלומי הפנסיה ששולמו ושישולמו לנתבע החל ממועד פרישתו (30.04.12) ועד בכלל.

כמו כן, הנני מורה למשרד החינוך להעביר לידי הנתבע המסמכים הנדרשים לצורך חישוב חלקו של הנתבע בפנסיה של התובעת.

לאחר שהושגו מלוא ההסכמות, ערכה הנתבעת בעצמה את כל החישובים בעיניין, על מנת להבין בדיוק מהו הקף הנכסים שהיא עתידה לקבל בהסכם הגירושין עם בעלה, ונימצא כי הסכום הכולל שהיא עתידה לקבל מבעלה (ובכלל זה, חלקה בדירות שלעניין) עומד על הסך של 2,000,000 ₪.

זאת, כאשר בעיניין זה נקבע במפורש בהסכמת בני הזוג (סע' 5 להסכם בין בני הזוג) כי "כל צד יישאר עם זכויותיו (לרבות זכויות פנסיוניות וסוציאליות) וחובותיו, חשבונות הבנק שעל שמו והרכב הרשום על שמו.". ברי כי לבעל אין כל זכות ביחס לזכויות הפנסיוניות והסוציאליות של הנתבעת, כפי שאין לו כל זכות ביחס לרכבה ולחשבון הבנק שלה, ומשכך מצאתי כי יש להשמיט רכיב זה מחישוב שכר הטירחה.

...

משכך, אני מקבל בעניין זה את עמדת התובעת.

סוף דבר ענייננו, כאמור לעיל, בעתירת התובעת, עורכת דין, להשלמת מלוא שכר הטרחה המגיע לה לשיטתה מהנתבעת בגין ניהול תיק אישות של הנתבעת כנגד בעלה לשעבר.

תוצאה בנסיבות העניין אני מורה על העמדת שכר טרחתה של התובעת על סך של 220,000 ₪, כאשר סכום זה כולל מע"מ (כל זה, לבד מהרכיב הראשון של שכר הטרחה ששולם ע"י הנתבעת, בסך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ).

מדו"ח הנאמן שהוגש לבית המשפט קמא עלה כי המערערת צברה פיגורים רבים בהליך (10 חודשים), בסך 15,000 ₪ נכון למועד הדיון שהיה קבוע בבית המשפט קמא, הגישה דוחות חודשיים חלקיים ללא אסמכתות, לא הגישה את מלוא המסמכים וההבהרות שנדרשה, לרבות, בין היתר, אסמכתות בנוגע לגורל הכספים שהתקבלו על ידה בגין פיצוי שנטען שקבלה לאחר גירושיה בגין וויתור על חלקה בדירה שהייתה בבעלותה ובבעלות בעלה השני, וכן לא הוגשו הבהרות בנוגע לכספים שקבלה לטענתה לאחר גירושיה מבעלה הראשון, בעקבות ויתורה על חלקה בדירה בקרית אתא.

המערערת טענה כי קיבלה מבעלה הראשון סך של 240,000 ₪ וסך נוסף של 60,000 ₪ בגין הוון זכויותיו בפנסיה, אולם לא הבהירה מה עלה בגורל כספים אלה.

בחישוב הפחתת סכום הפיגורים בסך 17,000 ₪ מהסכום שנקבע שעל המערערת להוסיף - 119,000 ₪, וחילוק התוצאה שהתקבלה (102,000 ש"ח) ב- 60 חודשים, עולה כי התשלום החודשי עומד על סך 1,700 ₪ למשך 60 חודשים, זאת בהתאם להצעתו של הנאמן.

...

אני סבורה כי בגין המחדלים בהליך, שבחלקם סולקו, אכן ראוי היה להאריך תוכנית השיקום, ברם ב - 12 חודשים.

לכל האמור לעיל אוסיף ואומר כי היה על הממונה, בהתאם לחוק, להגיש התייחסות מטעמו לדו"ח הנאמן, טרם קביעת תוכנית השיקום הכלכלית.

לסיכום האמור לעיל אני מורה כי התוכנית לשיקום כלכלי תעמוד על הוספת סכום של 81,600 ₪, בפרק זמן של 48 חודשים, החל מחודש 7/2023, כאשר עד תום התקופה בת ה - 48 חודשים, ישולמו גם הפיגורים.

ראיה נוספת לכך שמדובר בהברחת נכסים אסורה הנה, לדעת הנאמן, טענת המשיבה בבקשה שהוגשה מטעמה לפיה לא יתכן כי יעשה איזון משאבים לאחר גירושי הצדדים וכן הסכמת הצדדים שלא לאזן נכסים שנצברו בקופות הפנסיוניות עד למועד עריכת ההסכם אלא רק זכויות עתידיות.

יצוין כי בסעיף 12 לחוק פצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 (להלן: חוק פצויי פיטורים) נקבע כי חישוב שיעורם של פצויי הפיטורין נגזר ממספר שנות עבודתו של העובד.

...

למרות כל האמור לעיל, נוצרו בהליך זה נסיבות חריגות, וזאת בעיקר עקב התחושה שעורר החייב כי אינו משלם מזונות לא רק מחמת חסרון כיס, אלא כי עומדות לו טענות אפשריות כנגד המשיבה במישור גובה המזונות הראויים שיש לשלם, למרות שלא מיצה זכויותיו לפנות בהליך מתאים לבית המשפט לענייני משפחה.

לאור המצב שנוצר, מצאתי כי ביטול ההליך בשלב זה לא יועיל לא למשיבה ולא ליתר הנושים, ויהווה התעמרות מיותרת בחייב, אשר שוכנעתי כי נקלע למצוקה אמיתית על רקע טיב יחסיו עם המשיבה.

מקובלת עליי טענת הנאמן וב"כ המשיב כי נדמה כי המשיב לא עמד על זכויותיו הכלכליות במערכת היחסים עם המשיבה, אם כי לצדדים טענות קשות זה כלפי זה. סירובה של המשיבה לקבל כספים מהפנסיה שמציע היחיד, שלא היו מגיעים לה בשלב זה, אינה מציגה טעם סביר.