חישוב הערך העודף לנכס לצורכי חשבון

עוד הפניתה התובעת לדבריו של הנתבע 5 שציין כי ככל שמכתבי סאמסונג לחברה היו נלקחים בחשבון לצורך הערכת השווי השנייה, הדבר היה משנה את השווי שניתן לפעילות סאמסונג [ת/56].

כמו כן, כפי שהעיד רו"ח שוב לפניי – המוניטין הוא נכס בלתי מזוהה, שהחשבונאות החליטה שלא לזהות אותו, ועל כן אופן חישובו שיורי ואם תתרחש ירידה ערך בחברה היא תיוחס תחילה למוניטין [שם, עמ' 592, ש' 10-4]; אך ככל שנשאל המומחה שוב על עניין זה בקשר עם מבחן הרווח – הדגיש רו"ח שוב כי חוות דעתו התייחסה אך למבחן הרווח [שם, עמ' 593, ש' 14-11].

תיקוף לעמדה שהוצגה על ידי רשות ניירות ערך ניתן למצוא בדברי מחוקק המשנה, במסגרת דברי ההסבר לתקנות העודפים הנוספים שפורסמו ביום 1.8.2012, וקושרים גם הם את הרווחים הניתנים לחלוקה לרכיב הרווח וההפסד: "אחת ההשפעות העיקריות של המעבר לתקנים הבינלאומיים הינה הצגתם של נכסים רבים על-פי שוים ההוגן, כאשר השינויים בשווי ההוגן נזקפים לרווח או להפסד וכך משפיעים על הקף הרווחים הראויים לחלוקה [...]". בעיניין חורב, נדרשה כב' השופטת רונן לסוגיה זו, וקבעה בהמשך לאמור לעיל כי כוונת המחוקק הייתה כי הרווח הנקי ממנו נגזרים הרווחים הראויים לחלוקה במסגרת מבחן הרווח הוא דוח הרווח וההפסד: "העולה מכלל האמור לעיל הוא אם כן, כי השורה המסכמת בדוח הרווח והפסד היא ה'רווח הנקי', וכי לכך כיוון המחוקק. שורה זו היא השורה 'המקשרת' בין דוח הרווח והפסד לבין ההון העצמי במאזן החברה, באופן שהסכומים המצוינים בה מועברים ליתרת העודפים במאזן. במסגרת מבחן הרווח לא מובאים בחשבון הרווחים שנזקפים ישירות להון ושאינם 'עוברים' בדוח רווח והפסד" [שם, פס' 68].

...

תוכן עניינים הצדדים 5 רקע עובדתי 6 תמצית טענות הצדדים 9 תמצית טענות התובעת 10 תמצית טענות הנתבעים 18 דיון והכרעה 32 עילת התביעה הראשונה – חלוקות אסורות 37 מסגרת נורמטיבית – חלוקת דיבידנד וחלוקה אסורה 39 מן הכלל אל הפרט: האם עמדה החברה במבחני החלוקה הקבועים בדין? 55 מבחן יכולת הפירעון 55 השפעת הרפורמה ושינויי הרגולציה בשוק התקשורת על מצבה הכלכלי של פרטנר 56 האם הדירקטוריון יישם את מבחן יכולת הפירעון בעת קבלת החלטות החלוקה 91 מבחן יכולת הפירעון – המבחן התזרימי במרכז 92 סיכום ביניים: מבחן יכולת הפירעון מתקיים בענייננו 114 מבחן הרווח 114 האם החלוקות נועדו לשרת את טובתו של בעל השליטה? 125 אחריות הנתבעים 7-8 – נושאי המשרה בחברה 134 עוללות 136 עילת התביעה הראשונה – סיכום 140 עילת התביעה השנייה – הערכות השווי 141 מסגרת נורמטיבית – עוולת הרשלנות 143 בחינת התנהלות נושאי המשרה ביחס להערכות השווי 146 טענות התובעת להתרשלות EY בביצוע הערכות השווי 163 התובעת לא הוכיחה נזק או הסתמכות של מחזיקי אגרות החוב 184 טענות נוספות – המחאת זכויות; פטור ושיפוי 188 סוף דבר 188 הצדדים התובעת, היא חברה ציבורית שהתאגדה ביום 2.11.1971 (תחת השם סאי-טקס קורפוריישן בע"מ).

סוף דבר בהמשך לקביעותיי במסגרת פסק דין זה, מצאתי לדחות את שתי העילות בגינן תבעה התובעת.

אשר על כן, התביעה נדחית.

התובעת תשלם הוצאות ושכר טרחת עו"ד לנתבעים, בהתאם לפירוט להלן: לנתבע 1 – סך כולל של 75,000 ש"ח; לנתבעים 8-2 – סך כולל של 150,000 ש"ח; לנתבעת 10 – סך כולל של 75,000 ש"ח; לנתבעת 11 – סך כולל של 25,000 ש"ח. ניתנה היום, ט' ניסן תשפ"א, 22 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

הנתבע מוסיף וטוען כי בהתאם לחוות דעת המומחה אין מקום לחייבו בתשלום סכומים כלשהם בגין נכסי קריירה כאשר התובעת לא עשתה ויתורים כלשהם בהתפתחותה המקצועית במהלך החיים המשותפים על מנת שהנתבע יוכל להתפתח ולקדם את הקריירה שלו.

בכל מקרה, כך או אחרת, משמצאתי, כפי שיפורט בהמשך, לעשות שימוש בגישה האקוויטבילית ולא לכלול את נכסי הקריירה במסת הנכסים לאיזון בסכום כזה או אחר (כפי גישת פסק דינו של בית המשפט המחוזי, שם), הרי שקביעת המומחה לעניין עודף נכסי הקריירה אינה כזה ראה וקדש, אלא שיש בה אך כדי להשפיע על האומדנא שמצאתי לערוך בעיניין איזון משאבי הצדדים באופן שייתן את התוצאה הצודקת והראויה בנסיבות העניין בעיקר לנוכח פערי ההישתכרות המשמעותיים מאד והיכולות של כל אחד מבני הזוג כיום, בעודם מצויים כבר בעשור הששי לחייהם, להישתכר בעתיד כמו גם לאור שיקולים אחרים שכפי שיפורטו.

גישה זו מבוססת הן על לשון החוק והן על התכלית החקיקתית של סעיפים 5(ג) ו- 8(2) לחוק יחסי ממון אשר בהנתן אופיים של סיכסוכי מישפחה בכלל וסכסוכי ממון בין בני זוג בפרט מאפשרים יצירת פיתרונות צודקים והוגנים לצד איזון הנכסים המוחשיים בדרך של עריכת חשבונות וחישובים חשבונאיים.

לא מצאתי מקום להפחית מחלקה של התובעת את הסכום המבוקש כאשר מדובר בהערכת שווי תכולה משנת 2013 לצרכי ביטוח וכאשר ערך המיטלטלין הנו לרכישת מוצרים חדשים (ערך כינון) וברי כי ערכם של המיטלטלין היום, כמשומשים (בני 10 שנים ואף למעלה מכך) רחוק מלהיות בשווי זה, מה גם שמשך מרבית התקופה מאז הוערך שווי הכנסים עשו הצדדים שניהם שימוש בנכסים, שהרי הנתבע עזב את בית המשפחה רק באוקטובר 2019.

...

לאור כל האמור לעיל מצאתי להעמיד את הכנסתו נטו של הנתבע על סך של 25,000 ₪ נטו לחודש לכל הפחות ועל כך יש להוסיף הטבות נוספות בעין בשווה ערך לסכומים נוספים לא מבוטלים אשר לאחר שמיעת הראיות מתרשמת אני כי הנתבע מקבלן מהחברה (חברת יחידים בבעלותו) בהתאם להחלטותיו הוא מעת לעת .

לאור כל האמור לעיל ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיה של המשפחה שלפני, את זמני השהות ואת הכנסות הצדדים מכלל המקורות כמו גם את החלוקה הרכושית, מצאתי לקבוע כדלקמן:   האיש ישלם לידי האישה עבור מזונותיהם של הקטינים סך  של 1,600 בחודש לכל קטין.

סוף דבר  תביעת הנזיקין נדחית.

בתמצית, עיקר טענת התובע הן כי עיקול מניותיו של הנתבע שהן רק 1/3 מן המניות, אינו שווה דבר שכן לפי הדו"ח הכספי שיעור ההתחייבויות של החברה גבוה משווי הנכסים; וכי בשים לב לחלקו היחסי של הנתבע במניות והשווי במימוש כפוי נטו לאחר ניכוי מיסים הוא לא יותר מ- 10,166,203 ₪ בשעה שהחוב המובטח לבנק עומד על סך של 27,500,000 ₪, לא יהיו עודפים לאחר המימוש לתשלום לתובע שאינו נושה מובטח אלא בעל עיקול בלבד.

הנתבע מנגד השיב כי התובע ערך חישובים מניפולטיביים.

כל השיעבודים נוספים עליהם הצביע התובע, מטרתם להבטיח כי דמי השכירות המתקבלים בגין הנכס יוזרמו לחשבון החברה בבנק דיסקונט.

...

עוד יצוין, כי קיימות עסקאות נוספות בין הצדדים, לרבות בחו"ל. בשקילת יסוד ההכבדה ומאזן הנוחות, סבורני כי יש ליתן גם בידי התובע בטוחה לפירעון פסק הדין, ככל שיינתן לטובתו, אך אין מקום להטיל עיקול על חשבונות הבנק של הנתבע אלא יש להסתפק בעיקול מניותיו של הנתבע בחברה.

נחה דעתי מהנתונים שהונחו לפניי כי מדובר בחברה בעלת נכס מניב ומשמעותי, גם בשים לב למשכנתא הרובצת על הנכס ולשיעבודים הרשומים על נכסי החברה; וכי עיקול על מניותיו של הנתבע בחברה מהווה סעד זמני ראוי, מאוזן ומספיק.

נוכח כל האמור ובהתאם לתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (התקנות) ניתן בזה צו עיקול על מניותיו של הנתבע, מר אברהם יהודה ת.ז 024503328 בחברה א.א. עמי השקעות בשרון 2013 בע"מ ח.פ .

אשר לטענת האישה כי יש לקזז מסכום הכנסת דמי השכירות את סכום הוצאות החזקתן – עיון בתימוכין שצורפו לתצהיר האישה, לשם תמיכתה בטענה זו (נספח 2 לתצהיר), מעלה כי סכום הוצאות הקבלות המצורפות עומד על סך של 2,902 ₪ לשנה – כלומר, סך 241 ₪ לחודש (בחישוב זה לא נילקח בחשבון סכום הקבלה מאת "מי אביבים", שהאישה צרפה לתצהירה, מאחר שחשבון המים השוטף מוטל, כאמור, על השוכרים).

כלומר, הפעילות העתידית של חברת הארנק היא נכס לא סחיר "שלעולם לא יפגש עם כסף". שיטת DCF מחשבת ערך שווי חברה באמצעות הוון תזרימים מזומנים הנוצרים מפעילות עתידית של החברה.

בחישוב של מס ריווחי הון בעת מכירה עתידית, לא תלקח בחשבון התמורה ששולמה בגין הזכויות בעת איזון המשאבים, וזאת תחושב על פי המחיר המקורי ויום הרכישה המקורי של הזכות (עקרון רציפות המס), ובכפוף להתקיימות כל התנאים הבאים: "1.1. העברת מניות החברה הפרטית בהסכם הגירושין תעשה במסגרת חלוקת הנכסים המשותפים על פי פסק דין שניתן אגב גירושין;

משכך, על האישה לשאת במחצית תשלום זה. עם זאת, מאחר שחלוקת הדיבידנדים נעשתה לאחר מועד הקרע, אזי אין על האישה לשאת בתשלום מס יסף שאותו חב האיש (בשים לב שהתקבול השנתי שלה בגין דמי השכירות מוערך בסך הפחות מ-300,000 ₪) – משכך הסכום שעל האישה לשלם יהיה 142,259 ₪, וזאת לפי החישוב הבא: 948,394 ₪ - יתרת העודפים למועד הקרע 50% - חלקה של האישה 30% - המס על הדיבידנד (לא כולל מה יסף של 3%) 142,259 = 0.3*0.5*948,394 יובהר, כי לו האיש לא היה מחלק דיבידנדים, לא היה מקום לחייב את האשה בתשלום המס – אלא אך ורק במועד תשלום המס בפועל.

...

לפניי ארבע תובענות שהגישו הצדדים, ושבהן אדון במאוחד: תלה"מ 66756-01-18 – תובענה למזונות אשה, מזונות קטינים ומדור שהגישה האשה (להלן – "תביעת המזונות") – עמ' 36-1 לפסק הדין; תלה"מ 63643-01-18 – תובענה לאיזון משאבים, מוניטין ונכסי קריירה שהגישה האשה (להלן – "תביעת הרכוש מטעם האשה") – עמ' 90-36 לפסק הדין; סוגיית מיסוי החברות – עמ' 73-65 לפסק הדין; תלה"מ 25932-06-20 – תובענה למתן פסק דין הצהרתי ואיזון משאבים שהגיש האיש שלפיו גם נכסים הרשומים על שם הנתבעת הם נכסים משותפים (להלן – "התביעה לשיתוף ספציפי"/"תביעת הרכוש מטעם האיש") – עמ' 99-90 לפסק הדין; תלה"מ 60346-12-22 – תובענה לדמי שימוש שהגיש האיש (להלן – "התביעה לדמי שימוש") עמ' 107-99 לפסק הדין; סוף דבר והוראות ביצוע – עמ' 111-107 לפסק הדין.

סוף דבר והוראות ביצוע עתה, משתמה המלאכה וניתנה הכרעה בכל התובענות שלפניי יש להתכנס ולהדרש לשם מתן הוראות כמפורט להלן: אשר לתביעת המזונות התובענה למזונות ולמדור אשה – נדחתה.

חברות ההזנק – מצאתי לאמץ את המלצות המומחה אשר לאופן חלוקת זכויות האיש בחברות ההזנק, ואני מורה על חלוקתן בעין, בחלקים שווים, בין הצדדים.

אשר לתובענה לשיתוף ספציפי תביעת האיש לשיתוף ספציפי נדחית, כקבוע בסעיף 394 לפסק הדין.

בהמשך בעמ' 7 שאלה 5.6 נישאל המומחה מדוע לא נוספו לשווי התפעולי שווי נכסים פינאנסיים שהן למעשה הנכסים העודפים? והשיב על כך: "לא מצאתי בדוחות השותפות נכסים עודפים שיש להוסיף". גם בחקירתו חזר המומחה על כך, שמדובר בכספים תפעוליים שמשתמשים בהם, ואין זה נכון להסתכל עליהם בסוף שנה, אלא שבמשך השנה הם יורדים ועולים: "ש. נתחיל לדבר על נכסים עודפים, תאשר לי שהחלטת לא לכלול את ההשקעות וניירות ערך שכירים והפיקדונות כנכסים עודפים אלא כנכס תפעולי שמשתף כייצור הכנסה בכל השנים.

לאור האמור, אני פוסקת כי יתרות המזומנים ושווי המזומנים בסוף שנת 2020 אינם בגדר נכס עודף והם נילקחו בחשבון לצורך הערכת שווי השותפות.

שנייה, אני אסביר, חישוב הדיסיאף נעשה על פי השנים הנראות לעין 2021 עד 2023 זה שלוש שנים נראות לעין לגבי 2024 בסוף 2024 חושב ערך ה-S שהוא למעשה תזרים הצפוי משנת 2024 ואילך היוון כולו לסוף 2024 ומפה היוון 4 שנים אחורה.

...

לאור כל האמור, אני דוחה את טענות התובע כי נפלה טעות אריתמטית בחוות הדעת של המומחה בחישוב השווי.

אחרית דבר אשר על כן, אני קובעת כי שווי השותפות עומד על סך של 5,725,297 ₪.

לאור כל האמור לעיל, על הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 2,783,905 ₪ כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ה- 2.11.20 ועד למועד התשלום בפועל.