בין הצדדים להליך דנן קיימת מחלוקת לעניין גובה ההכנסה הקובעת לצורך חישוב דמי הפגיעה וגמלת נכות מעבודה לה זכאי התובע.
לדידו, אין חולק כי עובר לתאונה, הבסיס לחישוב מקדמות לשנת 2013 היה לפי הכנסה שנתית של 67,608 וכי אין ליתן כל משקל לדווח שנעשה לאחר מועד התאונה, לרבות זה שנעשה בסמוך לאחר התאונה מה גם שלא הוכח כי התובע המציא מסמכים כלשהם לרו"ח לפני התאונה.
הכרעה
תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד – 1984 קובעת כדלקמן:
(א) ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו;
לענין זה, "פגיעה בעבודה" - פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקצבת נכות, בקצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים.
תכלית התקנה בלשון בית הדין שם היא:
"לדאוג לכך, שהכנסת המבוטח קודם לתאונה היא זו שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגימלה. דאגה זו מקורה בחשש שהכנסת עובד עצמאי עלולה להפגע עקב התאונה, וממילא סופה להיות נמוכה יותר בעקבותיה."
וכן-
"לשמש בלם לניסיונות מירמה של מבוטחים, עובדים עצמאיים, נפגעי תאונות עבודה, שמתוך מגמה להגדיל את גמלתם, ינסו לתקן לאחר התאונה את גובה שומתם כלפי מעלה, ובכך להגדיל את גובה גמלתם".
בשים לב לתכלית התקנה, אשר ניכר כי יש בה כדי לעודד מבוטחים למסור דיווחי אמת בדבר הכנסותיהם, במספר הליכים קבעו בתי הדין, כי ניתן לסטות מהוראת תקנה 11, במקרים מתאימים, בהם מסר המבוטח דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו טרם קרות התאונה וללא קשר אליה למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה.
...
דא עקא שבסופו של דבר התובע לא זימן מי מהשניים, ואף לא ציין כי הייתה מניעה כלשהי מלזמנם על מנת שיתמכו בטענתו לפיה הדיווח בשעות הצהריים לא היה קשור בדרך כלשהי לתאונה שאירעה לו.
תחת זימון רו"ח לעדות התובע צירף לתצהירו מכתב של רו"ח אשר מופנה אליו.
לנוכח כל האמור אנו סבורות כי בנסיבות העניין לא קמה הצדקה לסטות מהכלל שנקבע בתקנה 11.
אשר על כן התביעה נדחית.
