חישוב הכנסה לצורך קביעת קצבה בביטוח לאומי

טענות התובעת התובעת טוענת כי בעת קביעת ההכנסה לצורך חישוב הזכאות לקיצבת סיעוד יש להסתמך על ההכנסה בפועל שהיתה לה בשלושת החודשים שקדמו להגשת התביעה ולפיכך יש להיתעלם מתשלומים "שנתיים" ולהתחשב רק בשכר ששולם לה בפועל בחודשים נובמבר 2016 עד ינואר 2017 כמפורט בתלושי השכר ועמד על 7,643 ₪ בלבד.

הכללים לקביעת הזכאות לקיצבת סיעוד (בשיעור מלא או חלקי) נקבעו בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח סיעוד)(מבחני הכנסה לקביעת הזכות לגמלת סיעוד ושיעורה), תשמ"ח - 1988 [להלן: "התקנות"].

סעיף 3 לתקנות מונה את רשימת המקורות שיחשבו כהכנסה לצורך קביעת הזכות לגימלת סיעוד תוך הפניה לסעיף 2 לפקודת מס הכנסה ובכלל זה, בין היתר, קיצבאות מהמל"ל, קצבת שארים מקרן פנסיה וגימלה מקרן פנסיה.

...

לנוכח האמור לעיל, ואף מבלי להידרש לתשלומי השי לחג אין מנוס מלקבוע כי בכל זמן נתון, הכנסתה החודשית של התובעת בגין גמלה מעירית ת"א לא נפלה מסך 8,168 ש"ח (7643+ 174+351).

אשר על כן התביעה הנוגעת לשנים 2016-2017 אשר היא נשוא ענייננו – נדחית.

בתאריך 13.8.2018 הודיע הנתבע לתובע על החלטתו בדבר חישוב מחדש של הכנסותיו של התובע לצורך קביעת גובה קצבת הנכות המגיעה לתובע עבור התקופה מחודש 1/2017 ועד לחודש 7/2018.

סעיף 202 (ב) לחוק מבדיל בין הכנסה מעבודה או משלח יד, לבין הכנסה חודשית שלא מעבודה או משלח יד, וקובע שתי שיטות חישוב לנכוי מקיצבת הנכות לה זכאי המבוטח בהתאם לסיווג שנקבע.

הפסיקה הכריעה בשאלת סווג קצבה לאובדן כושר עבודה כהכנסה לפי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה "קצבה, מלוג או אנונה;" מקור הכנסה שאינו נימנה עם המקורות להגדרת הכנסה מעבודה או משלח יד. ראו עב"ל (ארצי) 14809-05-13 מילוא – המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, ניתן ביום 14.5.2017) (להלן: "פרשת מילוא") שם נקבע לגבי תגמולים המשולמים מביטוח פרטי בגין אובדן כושר עבודה כי – "אופי התגמולים המתקבלים בעניינינו חוסים תחת כנפי סעיף 2(5) לפקודה. ולעניינינו סעיף 3(א) לפקודה לא בא אלא לבאר זאת." כלומר קצבת אובדן כושר עבודה, אינה הכנסה מעבודה או ממשלח יד לפי סעיף 202(ב)(2) לחוק הביטוח הלאומי.

...

[3: ה"ש 2] [4: עב"ל (ארצי) 15964-01-14 זנגריה – המוסד, (ניתן ביום 5.3.2015)] לא מצאנו ממש בטענת התובע לפיה מעצם הגדרת קצבת אובדן כושר עבודה בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה כהכנסה מיגיעה אישית, ניתן ללמוד שמדובר בהכנסה מעבודה.

מדובר בפסק דין אזורי שלא עמד לבחינה בבית הדין הארצי וברי כי המסקנה נכונה לאותו מקרה ואינה רלוונטית לענייננו.

אשר על כן, אנו דוחים את התביעה במלואה.

בהתאם לסעיף 224(ד)(1) לחוק הביטוח הלאומי רשאי השר להתקין בתקנות מבחני הכנסה "בהסכמת שר האוצר ובאשור ועדת העבודה והרווחה; בתקנות אלה ייקבעו שעורי הגימלה בהתאם למבחני ההכנסה וכללים לחישוב ההכנסה, לרבות מבחנים וכללים לסוגי מבוטחים". מכוח סעיף זה, הותקנו תקנות הביטוח (ביטוח סיעוד)(מבחני הכנסה לקביעת הזכאות לגימלת סיעוד ושיעורה), תשמ"ח - 1988, (תקנות מבחני הכנסה לגמלת סיעוד) בהם עוגנו, בהוראת תקנה 2 לתקנות, התנאים לזכאות לגימלת סיעוד: "(א) גמלת סיעוד תשולם לתובע בשיעור שנקבע בסעיף 127 פד(א) ו - (ב) לחוק, אם הכנסתו החודשית אינה עולה על הסכום הבא לפי העניין -

לטענת המוסד לביטוח לאומי (המוסד) – ההכנסה הקובעת היא הכנסתו השנתית כפי שזו מדווחת במערכות המידע של המוסד.

לתמיכה בטענותיו הפנה המוסד לחוזר סיעוד 1439 (ביצוע מבחן הכנסות) לפיו "על פי התקנות" יש להביא בחשבון במבחן ההכנסות את החלק היחסי של כלל ההכנסות, לרבות "תשלומים נוספים כגון: הבראה, ביגוד, מענק יובל וכדומה". המידע בדבר ההכנסה הכוללת נמצא במערכת המידע של המוסד על הכנסה שנתית "לפיכך, הכנסה שנתית קרובה יותר להכנסות התובע בפועל מאשר הכנסה בתקופה הקובעת בלבד, כאשר סכומי התשלומים הנוספים אינם כלולים באישורי ההכנסות בתקופה זו". דיון והכרעה ראשית יש להבהיר, כי הנתבע לא הצביע על מקור נורמאטיבי המאפשרי לו לאמץ אל תוך אופן חישוב ההכנסות לצורך גימלת סיעוד, את הסדר מיצוע התשלומים הנוספים הקבוע בתקנה 5 לתקנות דמי הביטוח.

...

כך, בתקנה 7 נקבע כי "בקביעת הכנסתו החדשית של עובד עצמאי לאחר התאריך הקובע, תובא בחשבון הכנסתו ממשלח יד בשנת המס שבה חל התאריך הקובע, מחולקת ב-12; שונתה הכנסתו השנתית, במהלך שנת המס, לענין תשלום דמי ביטוח – תובא בחשבון ההכנסה כפי שנקבעה לאחר השינוי". העובדה שמתקין התקנות ידע להפנות לתקנות דמי הביטוח במקרים מסויימים (חבר קיבוץ בגמלת סיעוד או בעל עסק בגמלת נכות כללית) מחזקת את המסקנה שאין מקום להסתמך על תקנות דמי הביטוח היכן שהדבר לא נעשה מפורשות בחוק או בתקנות.

סוף דבר עניינה של התובעת יוחזר למוסד על מנת שיבחן את זכאותה לגמלת סיעוד בהתאם להנחיות האמורות לעיל – על בסיס הכנסתה בשלושה חודשים רצופים מתוך ארבעת החודשים שקדמו למועד הגשת תביעתה לסיעוד; מבלי להתחשב בהכנסותיה מחוץ לתקופה הקובעת; ומבלי למצע את ההכנסות שהתקבלו במהלך התקופה הקובעת.

כמו כן, המבקשת טוענת כי לא היה מקום לזקוף לחובתה את העובדה שהיא מקבלת קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי, מאחר שסעיף 4 להוראה מס' 1.22 לתע"ס קובע כי קצבת ניידות מהמוסד לביטוח לאומי אינה מובאת בחשבון לצורך "חישוב הכנסה". המבקשת מעלה אף טענות רבות אחרות, ובכללן שעיון בהחלטותיה של ועדת הערר מלמד כי היתקיימו ישיבות שאליהן המבקשת לא זומנה, כי המועצה הסתמכה בהחלטתה על נתונים לא אמינים ולא רלוואנטיים, כי טענותיה התקציביות של המועצה אינן מבוססות, כי החלטתה של ועדת הערר לא הייתה מנומקת מספיק, וכי מכל מקום ההחלטה אינה מידתית ואינה סבירה.

...

רקע והליכים קודמים מקורה של הבקשה דנן בהחלטתה של המשיבה, המחלקה לשירותים חברתיים במועצה האזורית מגידו (להלן: המועצה), להיעתר חלקית לבקשות שהגישה המבקשת לקבלת סיוע סוציאלי.

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני סבורה כי אין מקום לקבל את הבקשה.

בסופו של דבר, איני סבורה כי יש מקום להתערבות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

עם זאת, ציין בית הדין האיזורי כי סעיף 202(ב) לחוק קובע שתי שיטות חישוב שונות לנכוי מקיצבת הנכות לה זכאי המבוטח בהתאם לסיווג שנקבע, קרי הכנסה מעבודה או ממשלח יד או הכנסה אחרת.

באופן דומה, בעיניין זנגריה אישר בית דין זה את קביעתו של בית הדין האיזורי מטעמיו על פי תקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, וקבע כי: "נדחו טענות המערערים לעניין מהות התגמול המשולם לפי חוק נפגעי פעולות איבה התש"ל-1970 (להלן: החוק) [...] התגמול החודשי המשולם הנו בגדר קצבה שהנה בגדר הכנסה על פי סעיף 2(5) לפקודת מס הכנסה ועל פי סעיף 9 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980". ולהלן מפסק דינו של בית הדין האיזורי בעיניינו של המערער: "סע' 3(א) לפקודת מס הכנסה [...] קובע כי סכום שהגיע לידי אדם על פי ביטוח מפני הפסד רווחים או על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה, יבוא בחשבון לקביעת רווחיו או הכנסתו". לכן, קבע בית הדין האיזורי כי: "סכומים אלו יילקחו בחשבון כהכנסה לצורכי מס, וזאת בהתאם לסעיף 2(5) לפקודה [...] סע' 3 לפקודה לא בא אלא לבאר זאת. משכך, הכנסות מקיצבת אובדן כושר עבודה נכללות בהגדרת הכנסה בסעיף 195 לחוק ביטוח לאומי ויש להיתחשב בהן בקביעת זכאות התובע לתשלום קצבת הנכות [...] מסקנת בית הדין (הארצי, בפרשות צדקא ומילוא - התוספת שלי, ו.ו.ל) תומכת בעמדת הנתבע במקרה שלפנינו". סיווגה של הכנסה כקצבה המשולמת על ידי קרן הפנסיה בגין אובדן כושר עבודה אינו חידוש בבחינת ההלכה הפסוקה (ראו עניין צדקה ומילוא לעיל) ולא מצאנו כי יש מקום לשנותה.

...

בית הדין האזורי ניתח נכונה את הוראות חוק הביטוח הלאומי ואת פקודת מס הכנסה, ועל פי פסיקתו של בית הדין הארצי הגיע למסקנה המשפטית הנכונה ואין לנו אלא לאשר אותה.

יחד עם זאת, כיוון שטענה זו לא הועלתה בבית הדין האזורי, לא מצאנו כי יש מקום לבטל את החלטת המוסד בשלב זה של ההליך.

סוף דבר - הערעור נדחה.