חישוב החזר הלוואה לרכישת רכב נכה

הנתבע קבע את היום הקובע, 2.9.14, יום בו הועבר הרכב לבעלות חב' "איי.די.איי חברה לביטוח". לאחר הגשת התביעה לרכישת רכב חדש ב- 3.11.15 בוצע חישוב החזר הפרישי ההלוואה העומדת ונוצר לתובע חוב בגין ההפרשים בסך של 5,656 ₪.

הועדה לביטול חובות אישרה את ביטול חוב הפרישי ההלוואה העומדת, אך לא אישרה את ביטול חוב הקצבה בנימוק שלא מדובר בנכה עם מצב כלכלי קשה.

...

מסקנה זו מתחזקת לאור העובדה כי קצבת הניידות לא נשללה בהיעדר תנאי הזכאות אלא בשל חוב של הפרש הלוואה עומדת, שכאמור בוטל.

התוצאה איפוא כי התביעה מתקבלת.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪.

לפי ההסכם בדבר גמלת ניידות שנחתם בין ממשלת ישראל לבין המוסד לביטוח לאומי בשנת 1977, מכוח סעיף 9 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995 (להלן הסכם הניידות), קיבל העותר הלוואת סיוע לרכישת רכב.

ואולם, העותר לא השיב את ההלוואה; זאת ככל הנראה נוכח מידע שנתגלה לו בתוקף תפקידו כעובד המוסד לביטוח לאומי, כי בכוונת המוסד לביטוח לאומי לבקש את שינוי שיעורו של החזר ההלוואות במקרים של החלפת רכב הניידות בטרם עת. על פי השינוי המתוכנן, הסכום שאותו עמד העותר להשיב לאחר החלת השינוי בשיטת חישוב ההחזר, היה "0" ש"ח. המוסד לביטוח לאומי המשיך לשלם לעותר את גמלת הניידות עד לחודש יולי 2007, ובהסתמך על סעיף 20 להסכם הניידות, הקובע כי תשלום גמלת הניידות יופסק לאחר שלושה חודשים מהיום שבו נהרס הרכב.

בעתירה נטען, בין היתר, כי שיטת החיוב שנהגה עד לחודש נובמבר 2007 הביאה לאפליה לרעה של העותר, למול נכים מוגבלים בניידות על פי חוק הנכים (תגמולים ושקום), תשי"ט- 1959.

...

עם זאת צוין, כי מסקנה זו אין צורך שתשליך על שאלת הזכאות לגמלת ניידות, שכן ככלל אין בחוב בגין גמלה מסוימת כדי להביא להיעדר זכאות בגין גמלה אחרת.

אין בידינו להיעתר למבוקש.

למנוח אושרה הלוואה עומדת מהמל"ל לצורך רכישת רכב חדש המותאם לצרכיו, הוא רכש רכב חדש, ואילו המנוח לא היה נפטר, ההלוואה היתה הופכת למענק בעוד 6 חודשים מיום התאונה, אך משנפטר המנוח, המל"ל דרש החזר יתרת ההלוואה בסכום של 13,337 ₪ והיא שולמה ע"י העזבון.

השופט עמית שקלל, בחישוב הנזקים בשנים האבודות, את כל הזכויות שהיו למנוח בהיותו נכה צה"ל, קצבה חודשית שקבל, הנחה בתשלומי ארנונה, זכאות לרישום כמנוי בבית הלוחם, ואף זכאותו להישתתפות בחשבון הטלפון ואגרת הטלויזיה.

הלוואה זו היא למעשה מימון מלא של המסים החלים בגין רכישת רכב חדש לנכה.

...

לאור האמור לעיל אני מאשר פיצוי של 13,337 ₪ בגין החזר הלוואה עומדת.

בסופו של יום הנני דוחה ראש נזק זה. סך כל הנזקים : הפסד לעבר 28,388 ₪ הפסד לעתיד 161,868 ₪ כאב וסבל 46,199 ₪ הוצאות קבורה 10,000 ₪ החזר הלוואה עומדת 13,377 ₪ סך הכל 259,727 ₪.

סוף דבר: הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 25,727 ₪ בצירוף שכ"ט עוד בשיעור 3 % בתוספת מע"מ כחוק, והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון ליום מתן פסק הדין.

ביום 14.7.02 בעקבות שביתת הנכים הגדולה, נחתם בין נציגי הנכים לבין משרד האוצר הסכם בדבר הלוואות נוספות לרכישת רכב (להלן: "ההסדר").

במסגרת סעיף 13 להסדר נקבע ש- 80% מסכום ההלוואה יהפוך למענק בתום חמש שנים מיום מתן ההלוואה, ולמי שרכש אביזרים מיוחדים לרכב, כמו אשת המערער ז"ל, מלוא ההלוואה תהפוך למענק, אלא אם כן המוסד לביטוח לאומי ידרוש את החזר ההלוואה בנסיבות האמורות בסעיף 14 להסדר.

כך למשל, נכתב בתע"צ: "14.3.2019 בן הנפטר, ניר הגיע למשרדי במחלקת ניידות ביום קבלת קהל ובקש לברר לעניין החובות על הרכב אשר נוצרו עקב פטירת אביו, הסברתי והברתי לניר את כל הטעון הבהרה לעניין נוהל ההחזרה ואף העברתי לניר המייל שלי בעבודה במידה ויצטרך לשאול שאלות / הבהרות נוספות. בתום השיחה ניר ביקש שאבצע החישוב להחזר החובות עבור הרכב ומילא טופס 'בקשה להחזר הלוואה עומדת לרכב בבעלות מוגבל בניידות שנפטר' – ראה נספח ד'.

...

רכישת רכב זו לא התממשה בסופו של דבר ע"י הצדדים – ראו נספחים ע'1 + ע'2.

סוף דבר – התביעה מתקבלת.

הנתבעים ישלמו לתובע, ביחד ולחוד, סך 105,180 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.2020 ועד התשלום בפועל.

החישוב של המוסד לביטוח לאומי אינו הגיוני מתמטית, מפני שערך ההלוואה שאשת המערער ז"ל הייתה רשאית לקבל חושב לפי 80% מרכב ניסן לארגו ללא מיסים ואילו את ההחזר דורש המוסד לביטוח לאומי לפי 80% מערכו של רכב קאיה קרניבל, אשר נרכש באמצעות ההלוואה.

המערער, בן הזוג של הנכה, הפסיד כספים משום שהוא השקיע כסף ברכישת רכב המתאים לצרכי אישתו וכאשר אישתו נפטרה המוסד לביטוח לאומי דורש החזר של ההלוואה לפי ערך הרכב שנרכש בפועל.

...

באת כוח המוסד לביטוח לאומי טענה לעומתו כדלקמן: טענות המערער מופנות כנגד ההסדר עצמו אשר המוסד לביטוח לאומי ממונה על יישומו אך אין לו שליטה על תוכנו על כן אין מנוס אלא למלא אחר הוראותיו עד אשר יחול שינוי או תיקון בו. המוסד לביטוח לאומי מיתנגד לטענה כאילו הוא רשאי אך לא חייב לדרוש את החזר ההלוואה, שכן ההלוואה היא הטבה הנתנת למוגבל בניידות ולא לבני משפחתו ועל כן בכל מקרה בו רכב הניידות חדל לשמש את המוגבל בניידות, ברורה והגיונית הדרישה להחזר ההלוואה.

לכאורה יש הגיון בטענתו של המערער שהבסיס להחזר ההלוואה יהיה הרכב שממנו נגזרה ההלוואה ולא הרכב שנרכש בפועל, אולם עלינו לבחון את התמונה בכללותה לרבות העובדה שהחזר ההלוואה נגזר מערך הרכב במועד בו נדרש המערער להחזירו ולא במועד רכישתו.לפיכך הערעור נדחה וההחזר של ההלוואה מקרן ההלוואות יחושב כאמור לעיל בוועדה למחיקת חובות.

סוף דבר – הערעור נדחה, המערער רשאי לפנות שוב לוועדה למחיקת חובות במוסד לביטוח לאומי, אין צו להוצאות.