חישוב דמי פגיעה לשחקן כדורגל על בסיס הסכם ולא תלושי שכר

בעקבות תשלום דמי הפגיעה על בסיס השכר הנ"ל, הגיש התובע את התביעה ובה טען כי יש לחשב את השכר הרבע שנתי, על פי ההסכם שחתם עם צד ג' ולא על בסיס תלושי השכר אשר לא שיקפו נאמנה את הסכומים ששולמו לו בפועל.

באשר לתלושי השכר, המועדון טען כי הנוהג ביחס לשחקני כדורגל הוא שהואיל ושכרם השנתי מתייחס לעונת משחקים ולא לשנה קלנדרית מלאה, רוב השחקנים מקבלים שכר במשך שמונה עד עשרה חודשים מידי שנה, אך על מנת למנוע מצב בו בחודשי הקיץ בהם הם אינם פעילים, הם מבקשים כי שכרם יחולק לשנה קלנדרית מלאה וזאת על מנת למנוע מצב בו לא תהיה להם הכנסה בחודשי הקיץ.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל ובשים לב לאמור בתקנה 3 לתקנות, אנו קובעים כי השכר הרבע שנתי של התובע לצורך חישוב דמי הפגיעה, עומד על 31,935 ₪, ברוטו.

בנסיבות העניין, מאחר ויש לזקוף את ניהול ההליך לדיווח הלא נכון שבוצע על ידי המועדון, אנו מחייבים את המועדון לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,500 ₪, תוך 30 יום.

כמו כן, אנו מחייבים את המועדון לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 3,500 ₪, תוך 30 יום.

לטענת הנתבע, שילם הוא לתובע תשלומים עבור דמי פגיעה בהתאם לדין ובכפוף לתעודות אי כושר, וכן מענק וקצבאות נכות מעבודה בהתאם להחלטות הועדות הרפואיות.

מענק הנכות מעבודה שולם עוד באוגוסט 2005 לפי דיווחי השכר בזמן שקדם לפגיעה ובהתאם לתלושי השכר שהונפקו.

התובע ידע אודות בסיס השכר כבר ביום 25.8.2005, כאשר קיבל לידיו מכתב אודות המענק לו הוא זכאי לאור החלטת הועדה הרפואית מיום 31.5.2005, וזאת גם אם קיבל כספים בדיעבד מכוח הסכם נסתר או נספח נסתר.

לא מצאתי בטענות התובע טעם לפיו יש לחשב את תקופת ההתיישנות החל משנת 2015, עת לטענתו גילה הוא את הטעות בדבר בסיס חישוב השכר לפיו שולמו זכויותיו עת פנה בהליך של החמרת מצב בשנה זו. מעדויות התובע, מר תשובה ומר הלל עלה, כי התובע היה מיוצג עובר לפציעתו, במהלך פציעתו ואף לאחריה, על ידי סוכנים ועורכי דין שונים, הן במסגרת היתנהלותו אל מול צד ג' והן אל מול הנתבע.

התובע העיד כי קיבל כספים מהנתבע בשנת 2005 בעקבות הפציעה (מענק הנכות) ולא ערער על גובה הסכום בטענה כי "לא התעסקתי בסכומים כי קבלתי משכורות גבוהות בזמנו ממכבי תל אביב". כאשר נישאל התובע כי המענק שקבל בשנת 2005 התבסס על בסיס השכר שדווח באותה שנה, ענה הוא כי הוא לא התעסק בכך ולא ייחס לזאת חשיבות, וכי מי שטיפל בענייניו היה מר תשובה, אשר שימש כמעין אב חורג ומנהלו האישי עד שנת 2009-2008, והוא אף היה בקשר עם עו"ד דן חי אשר ייצגו אז אל מול הנתבע.

מעדותו של עד זה התרשמתי, כי הוא ניסה להרחיק את עצמו מהתנהלות התובע אל מול הנתבע לאחר פציעתו, וזאת כדי לעזור לתובע בהליך דנן וכן כדי להוריד מאחריותו לכך שלטענת התובע נפגעו זכויותיו בעקבות העדר פנייה בזמן אמת לנתבע על מנת לערער על גובה בסיס השכר לפיו חושב מענק הנכות של התובע.

התובע, אשר כבר היה בגיר בתקופה הרלוואנטית, ניפצע במשחק כדורגל לאחר ששוחרר מצה"ל.             מר דוד תשובה שימש לו כאב מאמץ, וגם לאחר הפציעה התובע היה מלווה על ידי אותו מר תשובה ועורכי דין ממשרדו של עו"ד דן חי, אשר ייצגו אותו אל מול הנתבע בהליכים בגין הפציעה מחודש 4.03, וכן על ידי גברת חנה גוטמן אשר ליוותה שחקנים שניפצעו, וזאת במישור הבטוחי.

...

לסיכום, טען התובע כי התביעה לא התיישנה, וכי מדובר בקצבת נכות שמשולמת באופן מתמשך ומתחדש לאורך שנים.

לאור כל האמור לעיל, ביקש התובע שבית הדין יורה על תיקון החישוב השגוי שנעשה על ידי הנתבע.

לסיכום, טען הנתבע כי טענת ההתיישנות מבוססת והחלטת פקיד התביעות נתקבלה כדין, ולפיכך דין התובענה להדחות.

       דין התובענה כנגד הנתבע להדחות, וכפועל יוצא נדחית גם התביעה כנגד צד ג'.

אך לא ניתן להבין ואסור לקבל נידוי והשפלה של שחקן בדמות אותה תופעה המכונה "תופעת השחקנים המנודים" אליה נחשפנו בהתנהלותה של הפועל חיפה כלפי התובע שניסתה בדרכים לא לגיטימיות לשבור את רוחו ובכך לאלץ אותו לעזוב את הקבוצה לפני תום חוזה העסקתו לתקופה קצובה עליו היו חתומים הצדדים, אשר אמור היה להסתיים ביום 31.5.2000 לאחר שתי עונות משחקים כשעד מועד סיום החוזה מחויבת הנתבעת לשלם את שכרו וזכויותיו של התובע שנקבעו בחוזה.

] כפי שסילבס העיד בעצמו "זה נזק בלתי הפיך ששחקן כדורגל נשאר במקום שהוא בו לא מקבל את ההזדמנות לשחק, בלתי הפיך שהולך ומתדרדר. דכאון התחיל? ככל שיעבור הזמן הוא ילך ויתדרדר בדכאון...".[footnoteRef:28] אלא שכאן יש לעשות הבחנה בין שחקן שחש בתיסכול משום שהוא לא עולה לשחק בהרכב הקבוצה , לבין שחקן שמושפל באופן לא לגיטימי ע"י הקבוצה כל זאת לדרבן אותו לעזוב את הקבוצה לפני שמסתיים החוזה.

לחלופין, אם תיתקבל טענת התובע כי בסיס החישוב להשלמת שכר הוא השכר המלא לעונה 2019/2020, הרי במקרה זה יש לקחת בחשבון את שכר העבודה המופחת עקב משבר הקורונה ולהעמידו על סכום של 294,913.5 ₪ ברוטו לכל היותר: 337,044 ₪ בהפחתת 42,130.5 ₪ ברוטו (מחצית שכר התובע לחודשים מרץ-מאי 2020).

סעיף 14 לחוק התרופות קובע כי "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10, 12 ו– 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". משמעות שילוב עקרונות אלה היא כי "משנקבע כי הופר הסכם עבודה לתקופה קצובה, הפצוי בגין הפרה זו מבוסס ככלל "על ההפסד שניגרם לצד המקיים על ידי הצד המפר, דהיינו שכר ונלווים, בנכוי הסכום (לרבות הנלווים) שהשתכר העובד באותה תקופה, או שיכול היה להישתכר, בשקידה סבירה" (מתוך ענין אבישר, פיסקה 37 וההפניות שם).

אכן טענת התובע בסעיף 48 לסיכומיו מהוה הרחבת חזית במובן זה שלראשונה מיפרט התובע את הסכומים הנתבעים על ידו שם. התובע לא תמך את טענותיו בעיניין זה בשום שלב בהליך, ולא צירף אפילו תלושי שכר לשנת 2018 שיכלו לשקף האם ומאיזה חודש הופרשו לתובע הפרשות פנסיוניות.

...

תביעת התובע לפדיון חופשה – נדחית, כמפורט בסעיפים 72-70 לעיל.

פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בשנת 2018 וחוסרים בקופת גמל – נדחית, כמפורט בסעיפים 84-82 לעיל.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין את הסכומים הבאים: 90.1.

המערער עבד במשיבה כמנהל מקצועי של קבוצת כדורגל לילדות ונערות, וכמאמן קבוצת הילדות, החל משנת 2012 ועד התפטרותו בחודש יוני 2016.

בנוסף, גם אם לא נידרש לנסוע מדי יום, אך לאור קביעת בית הדין האיזורי כי עבד חמישה ימים בשבוע - יש להניח כי עלות כרטיס "חופשי חודשי" נמוכה מחישוב יומי לפי מספר מדויק של אימונים/משחקים.

פצויי פיטורים - בית הדין האיזורי דחה רכיב זה לאחר ששוכנע כי גם אם נפלו פגמים בהתנהלות המשיבה כלפי המערער, לא התפטר בגינם אלא בשל כך שהעדיף לעבור לאמן קבוצה אחרת (הפועל באר-שבע, אליה עבר עם מספר שחקניות מיד לאחר התפטרותו).

מדובר בקביעה עובדתית שניתנה על סמך התרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית ממכלול הראיות והעדויות שהובאו בפניה, ולא מצאנו הצדקה להתערב בה. משדי בקביעה זו כדי לדחות רכיב זה של התביעה, אין צורך כי נדרש לשאלה אם היתקיימו נסיבות שבהתאם לפסיקה פוטרות עובד ממתן התראה.

פגמים בתלושי השכר - בית הדין האיזורי שוכנע כי "הנתבעת לא הנפיקה לתובע תלושי שכר בזמן אמת אלא רק בשלב מאוחר לסיום יחסי העבודה, במסגרת ההליך דנן. עוד עלה, כי בתלושי השכר... נפלו מספר פגמים ביחס לותק של התובע, וכן היו חודשים בגינם לא הוצאו תלושי שכר כלל... גם מעיון בטופסי 106 עלה כי נפלו פגמים ביחס לדווח חודשי העבודה של התובע לאורך כל תקופת עבודתו...". לאור קביעות אלה - הן נוכח אי מסירת תלושי השכר בזמן אמת והן נוכח הפגמים שנפלו בתלושים - פסק בית הדין למערער פיצוי בסך של 5,000 ₪.

המערער לא הוכיח כל נזק שניגרם לו, ולא די בטענה תיאורטית על הפרת חיוב חוזי שאין נזק בצדה.

מובן שאין בכך כדי לפגוע בחובה לבצע דיווחים כנדרש בדין ולשלם את המסים הנובעים מכך.

...

שוכנענו כי המערער הוכיח (באמצעות תצהירו שלא נסתר) כי התגורר באופקים ועבד בבאר-שבע, בהיקף של חמישה ימים בשבוע (לפי קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי בסעיף 10 לפסק דינו, ולא שלושה ימים כנטען על ידי המשיבה).

בית הדין לקח בחשבון בעת קביעת הסכום כי המערער לא התלונן בזמן אמת, וכי הסכומים שפורטו בתלושי השכר משקפים את הסכומים ששולמו לו. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בסוגיה זו, וכאשר לקחנו בחשבון כי העדר התלונה בזמן אמת לא נבע בנסיבות המקרה מחשש של המערער או העדר מודעות לזכויותיו אלא ייתכן כי אי המצאת התלושים בזמן אמת התאים גם לצרכיו (וראו בקשר לכך את פירוט התנהלותם המוסכמת של הצדדים בכל הנוגע לדרך תשלום שכרו של המערער, לעיתים באמצעות צדדים שלישיים, בסעיף 14 סיפא לפסק דינו של בית הדין האזורי) - שוכנענו כי אין הצדקה להתערב בסכום שנפסק על ידי בית הדין האזורי ומצוי במתחם שיקול דעתה של הערכאה הדיונית.

סוף דבר - הערעור מתקבל בחלקו.

המשיבה תשלם למערער, מעבר לסכומים שנפסקו לזכותו על ידי בית הדין האזורי, דמי נסיעות בסך של 9,400 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 30.6.16 ועד התשלום בפועל.

12.2 המשתתף מצהיר ומתחייב כי היה ומסיבה כלשהיא ייקבע על ידי גורם מוסמך, לרבות על ידי גוף שפוטי, כי בין המשתתף למפיק ו/או להוט מתקיימים ו/או היתקיימו יחסי עובד- מעבד, אזי המשתתף מסכים בזה במפורש כי שכר העבודה שהיה מגיע לו כעובד שכר של המפיק הוא בשיעור 50% מהתמורה (ללא מע"מ) שהשתלמה לו והוא יהיה חייב להשיב למפיק את מלוא הסכומים העודפים – בשיעור 50% מהתמורה (ללא מע"מ, צמוד למדד) שנתקבלו על ידו מתוקף הסכם זה. במקרה של קביעה כאמור, מתחייב המשתתף כי הוא ישפה את המפיק ואת הוט על כל סכום שישלם מי מהם בפועל או יפריש למשתתף או לצד ג' והנובעת מקביעה בדבר קיומם של יחסי עובד מעביד כאמור.

] ביום 30.7.17 שלח הנתבע לתובע מכתב בו התבקש התובע להגיש תוך 21 ימים מסמכים חסרים לצורך בירור תביעתו כפי שאלה פורטו במכתב: "1. חוזה עבודה חתום (היתקבל חוזה לא חתום על ידך וע"י הוט).

תלושי שכר לחודשים 3-4-5/2016 ממעסיק הקודם, אם לא עבדת מה הסיבה לכך? האם רשמת חשבונית או קבלה להוט עבור התשלום? לא נמצא צלום ממנו.

] לבסוף טען הנתבע כי ככל שיפסק שהתקיימו יחסי עבודה בין התובע ובין צד ג' יש לקבוע את בסיס השכר לצורך חישוב תשלום דמי פגיעה[footnoteRef:65] וכן להחיל את סעיף 369 לחוק הביטוח לאומי המאפשר הגשת תביעת שיפוי נגד המעסיק[footnoteRef:66].

הישתתפותו של התובע בתכנית דוקו- ראליטי – שונה בתכלית מההשתתפות התובע בקבוצת כדורגל כשחקן כדורגל, שעה שכבר נפסק בבית המשפט העליון כי משחק כדורגל מטבעו הוא משחק קבוצתי, והשחקן הוא חלק מהקבוצה[footnoteRef:91].

כך גם נבחנה עוצמת הקשר האישי של פילר למופעים בתאטרון, בית הדין משתמש בביטוי – "תאטרון של איש אחד"[footnoteRef:96], (ר' מבחן הקשר האישי להלן) אופן תשלום השכר לפילר ולשחקנים האחרים[footnoteRef:97] ועוד מעידים על תשלום שכר כמקובל לעובדים שכירים ולא לעצמאים.

לא מצאתי, כי הבדיקה המנהלית בדבר קיום יחסי העבודה, שביצע הנתבע על סמך המסמכים שהוגשו על ידי התובע לוקה בחסר.

...

לתשומת לבך אתה רשאי להגיש תובענה על החלטתי זו לבית הדין לעבודה ברחוב .

במסגרת כתב ההגנה העלה הנתבע טענת סף כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, ואתייחס לטענה זו בחלק הראשון של פרק דיון והכרעה להלן.

התיישנות טענות הצדדים טענות הנתבע – טענת סף הנתבע טען כי יש לדחות את תביעתו של התובע מחמת התיישנות, משום שזו הוגשה באיחור כשנה וחודשיים ובניגוד לתקנה 1 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות), תש"ל – 1969 (להלן – תקנות הביטוח הלאומי – מועדים).

נספח א' – העתק מחיפוש במאגר דואר ישראל – נשמט מקובץ סיכומיו של התובע והוגש רק בסיכומי התשובה, לאור המסקנה אליה הגענו – אין משמעות למסמך זה, שעה שהמידע מהמסמך דנן דורש בירור עובדתי – כך שלא היה מקום לצרפו בשלב בו צורף.

אכן, גם אותם לא היה מקום לצרף בסיכומיו של התובע אלא לפרט את הגרסה העובדתית הנדרשת כבר בכתב התביעה או לכל המאוחר בתצהיר במענה לטענת ההתיישנות ולצרפם כבר אז. לאור המסקנה אליה הגעתי כמפורט לעיל, ממילא המסמכים הללו לא תרמו להליך.

על יסוד כלל המפורט לעיל, הן בשל איחור בהגשת התביעה והן לגופה - התביעה נדחית.