חישוב דמי פגיעה לעצמאי - מועד הגשת שומת ההכנסות

שהוי בהגשת התביעה תקנה 1(ב) לתקנות קובעת כי: "החליט המוסד בתביעה ונמסרה לתובע הודעה על כך, תוגש תובענה לבית הדין לעבודה תוך שניים עשר חודשים מיום מסירת ההודעה לתובע או מיום תחילתן של תקנות אלה, הכל לפי המאוחר יותר". אין חולק כי בהתאם לפסיקה, הרי שתקנה 1 לתקנות חלה על החלטת פקיד התביעות בנוגע להכנסה שתשמש בסיס לחישוב דמי הפגיעה (רא' עב"ל 28811-03-19 שלום נטף – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.11.20; עב"ל 1000-10-12 טירן זנו – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 12.4.16 - להלן – עניין זנו).

אלא, שבחינת הגשת התביעה לבית הדין בה התובע מלין על אופן חישוב הגימלה, מגלה, כי זו הוגשה זמן ניכר ביותר לאחר המועד להגשתה - באיחור של כ- 6 שנים לאחר מועד התאונה ו/או ההחלטה שבמסגרתה הוכרה תביעת התובע לתשלום גמלת דמי הפגיעה.

אולם, כל עוד לא נערכה שומה סופית, קובע סעיף זה כי "ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לעניין חוק זה כדין דמי ביטוח". עוד נקבע כי "לגבי מבוטח שלא נערכה לו שומה כאמור והוא חייב על פי התקנות להגיש דין וחשבון על הכנסתו, תקבע ההכנסה לפי הדין וחשבון של המבוטח... ואולם אם נערכה השומה למבוטח לאחר מכן, תקבע הכנסתו על פיה...". תקנה 2(ג) ללתקנות המקדמות מורה כי "נימסרה הצהרה, תחושב המקדמה הרבעונית הראשונה על בסיס ההכנסה שעליה הצהיר המבוטח". עם זאת, במקרה בו הפגיעה ארעה בשנת מס פלונית, בגינה טרם הוצאה שומה סופית לאותה שנה, קובעת תקנה 11 לתקנות המקדמות כי ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 לתקנות המקדמות (לעניין שינוי מקדמות) ותקנה 10 לתקנות המקדמות (לעניין תשלום או החזר הפרשים) לא יחולו לגבי שנה זו. מספר מטרות מונחות ביסוד הוראת תקנה 11 לתקנות המקדמות והן: קביעת שיעור הגימלה של המבוטח על פי הכנסתו טרם הפגיעה בשל החשש לפגיעה בהכנסה עקב התאונה; חיוב עובדים עצמאיים לשלם דמי ביטוח בזמן אמת על-פי הכנסתם האמיתית; מניעת דיווח כוזב של מבוטחים שינסו להעלות את גובה הכנסתם לאחר התאונה, על מנת להגדיל את שיעור גמלתם.

...

אשר להסכם ביצוע עבודה שאליו מפנה התובע, מעבר לכך, כפי שציין הנתבע, לא עולה בבירור מועד חתימת ההסכם בפועל, הרי שלא שוכנענו כי הערך הכספי הנקוב באותו חוזה מלמד בהכרח על הכנסותיו של התובע במועד הרלוונטי.

אשר לטענותיו החלופיות של התובע, ולפיהם התבקש לחשב את דמי הפגיעה על בסיס שכרו הרבע שנתי לפי הכנסותיו כשכיר (סעיף 29 לסיכומי התובע), הרי שלא מצאנו בבקשה זו כל ממש.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי תביעת התובע נדחית הן מחמת התיישנות והן לגופה.

דהיינו, אין הכרח שמדובר יהיה בסכומים זהים, וככל שנפלה טעות בנתונים לתשלום דמי הפגיעה וחלף המועד להגיש תביעה לתיקון הטעות אין כל סיבה להנציח את הטעות גם לצורך חישוב קצבת הנכות שהזכאות לה נקבעה במועד מאוחר יותר; רק לאחר שקמה למערער זכאות לקיצבת נכות ולאחר שפקיד התביעות דחה את דרישת המערער לתיקון ההכנסה היתקיימו כל יסודות העילה הקונקרטית להגשת תביעה לבית הדין; עמדת המוסד מהוה פגיעה באוטונומיה האישית של המבוטח ומחייבת את המבוטח לנהל הליך משפטי בנגוד לרצונו על בסיס חשש תאורטי שמצבו הרפואי יחמיר בעתיד; פרשנות ראויה והוגנת מחייבת כי ככל שנפלה טעות בחישוב גמלה מסוימת הזכאות לתיקון החישוב קמה רק במועד בו הוכרה הזכאות לאותה גמלה ובמגבלות ההתיישנות שבסעיף 296 לחוק.

בצד הכלל האמור, הוסמך שר העבודה והרווחה (להלן – השר), בסעיף 345(ב)(3) לחוק, לקבוע בתקנות, בין היתר, "נסיבות שבהן תיחשב ההכנסה בשנה השוטפת, שלפיה שולמו מקדמות כאמור ....., כהכנסה לפי שומה סופית". השר עשה שימוש בסמכותו כאמור וקבע בתקנה 11 לתקנות כי במקרה של פגיעה בעבודה של עצמאי – יחושבו דמי הפגיעה בהתאם לשומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, וזאת אף אם הכנסת העצמאי על פי השומה הסופית היתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות.

...

סיכומו של דבר – בכפוף להערותיי כמפורט לעיל, אני מצטרפת לתוצאה שלפיה במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

נציגת ציבור (עובדים) גב' יעל רון אני מצטרפת לאמור בחוות דעתה של השופטת לאה גליקסמן, וכן לתוצאה הסופית לפיה, במכלול נסיבות המקרה הנדון דין הערעור להידחות.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור נדחה.

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שהוי בהגשתה? רקע עובדתי התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר ארוע תאונתי אשר אירע ביום 7.7.2005.

    תכלית תקנה 11 היא תשלום דמי ביטוח המשקפים את ההכנסה בפועל ובזמן אמת על כן יוצרת היא "גמלה חוסמת" בהתאם לפסיקה:" יוצרת מה שמכונה 'גמלה חוסמת', שכן במקרה של פגיעה בעבודה של עצמאי – יחושבו דמי הפגיעה וקיצבת הנכות מהעבודה בהתאם לשומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, וזאת אף אם הכנסת העצמאי על פי השומה הסופית הייתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות. בכך למעשה 'נחסמת' האפשרות לעשות שימוש בשומה הסופית של השנה השוטפת לצורך קביעת ההכנסה שתהווה בסיס לחישוב הגימלאות, הן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות, והן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה נמוכה יותר" (ראו - עב"ל (ארצי) 46432 -10-20 אסי דהן – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (ניתן ביום 15.3.2021)).

כמו כן משעסקינן בהחלטה של פקיד התביעות בנוגע להכנסה שתשמש בסיס לחישוב דמי הפגיעה חלה תקנה 1  לתקנות המועדים, כך שהשגה על ההחלטה יכולה להעשות בדרך של תובענה תוך 12 חודשים ממועד קבלת ההחלטה(ראו- פרשת נטף).

...

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה? רקע עובדתי התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר אירוע תאונתי אשר ארע ביום 7.7.2005.

תמצית טענות הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה.

אשר לטענת התובע על פיה בהליך אחר נקבע על ידי כבוד השופטת איצקוביץ כי יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסות התובע בשנים שלאחר הפגיעה , לא מצאנו לקבל את טענת התובע.

בהעדר כל בסיס נורמטיבי לקבלת טענת התובע על פיה יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסותיו בשנים שלאחר הפגיעה, דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל , התוצאה היא כי בהעדר הצדקה לסטות מתקנה 11 שעה שהתובע נפגע בתאונת עבודה ולא מדובר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע, בדין עדכן הנתבע את הכנסות התובע בהתאם לשומה העדכנית ביותר למועד התאונה לפיכך, דין התביעה להידחות.

במסגרת אותה פרשה סקר בית הדין הארצי את ההלכה בנושא, וזאת בהאי לישנא: "16.סעיף 98 לחוק הביטוח הלאומי קובע כי ההכנסה המהוה בסיס לחישוב דמי הפגיעה והגמלאות לעובד עצמאי היא ההכנסה ששמשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה (סעיף 98(ב)(2)). על פי סעיף 345(ב)(1) לחוק, ההכנסה בשנה השוטפת לפיה משתלמים דמי הביטוח תקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה לאותה שנה. אולם, כל עוד לא נערכה שומה סופית, קובע סעיף זה כי "ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לעניין חוק זה כדין דמי ביטוח". עוד נקבע בסעיף 345(ב)(2) כי "לגבי מבוטח שלא נערכה לו שומה כאמור והוא חייב על פי התקנות להגיש דין וחשבון על הכנסתו, תקבע ההכנסה לפי הדין וחשבון של המבוטח... ואולם אם נערכה השומה למבוטח לאחר מכן, תקבע הכנסתו על פיה...". סעיף 345 מסמיך את השר להתקין תקנות, ומכוח הסמיכה זו הותקנה גם תקנה 11 לתקנות המקדמות, אשר קובעת כי במקרה בו ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 (לעניין שינוי מקדמות) ו-10 (לעניין תשלום או החזר הפרשים) לא יחולו לגבי שנה זו. תקנה 11 לתקנות המקדמות "יוצרת מה שמכונה 'גמלה חוסמת', שכן במקרה של פגיעה בעבודה של עצמאי – יחושבו דמי הפגיעה וקיצבת הנכות מהעבודה בהתאם לשומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, וזאת אף אם הכנסת העצמאי על פי השומה הסופית היתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות. בכך למעשה 'נחסמת' האפשרות לעשות שימוש בשומה הסופית של השנה השוטפת לצורך קביעת ההכנסה שתהווה בסיס לחישוב הגימלאות, הן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות, והן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה נמוכה יותר". בעיניין דורושקביץ עמד בית דין זה בהרחבה על תכלית תקנה 11 וסיכם את הדברים כך: "שלוש הן תכליות התקנה: האחת, לדאוג לכך, שהכנסת המבוטח קודם לפגיעה בעבודה היא זו שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגימלה. זאת מתוך החשש שהכנסת העצמאי עלולה להצטמצם עקב הפגיעה, ובהתאם יצטמצם שיעור הגימלה; השנייה, לתמרץ את המבוטח העצמאי לשלם דמי ביטוח בזמן אמת על פי הכנסתו האמתית, וממילא להביא לכך שידווח בזמן אמת על שינויים בהכנסתו; השלישית, לשמש בלם מפני ניסיונות של עצמאיים לשנות, לאחר התאונה, את שומתם ובכך להגדיל את שיעור גמלתם. תכליות אלה מוגשמות בהסדר שנקבע בתקנה 11.

עוד עולה מן המקובץ, לאור הנפסק בעיניין בשירי ובעניין סאמר, כי סטייה נוספת מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד, ומסתבר כי הדו"ח העדכני נימסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה".

...

עוד עולה מן המקובץ, לאור הנפסק בעניין בשירי ובעניין סאמר, כי סטייה נוספת מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מיקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד, ומסתבר כי הדו"ח העדכני נמסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה".

יישום הלכת פמילי על ענייננו מביא למסקנה כי בדין הפעיל הנתבע גימלה חוסמת בעניינו של התובע.

אחרית דבר דין התביעה להדחות.

אולם, כל עוד לא נערכה שומה סופית, קובע סעיף זה כי "ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לעניין חוק זה כדין דמי ביטוח". עוד נקבע בסעיף 345(ב)(2) לחוק כי "לגבי מבוטח שלא נערכה לו שומה כאמור והוא חייב על פי התקנות להגיש דין וחשבון על הכנסתו, תקבע ההכנסה לפי הדין וחשבון של המבוטח ... ואולם אם נערכה השומה למבוטח לאחר מכן, תקבע הכנסתו על פיה...". סעיף 345 לחוק מסמיך את השר להתקין תקנות, ומכוח הסמיכה זו הותקנה גם תקנה 11 לתקנות, אשר קובעת כי במקרה בו ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 (לעניין שינוי מקדמות) ו- 10 (לעניין תשלום או החזר הפרשים) לא יחולו לגבי שנה זו. תקנה 11 לתקנות "יוצרת מה שמכונה 'גמלה חוסמת', שכן במקרה של פגיעה בעבודה של עצמאי – יחושבו דמי הפגיעה וקיצבת הנכות מהעבודה בהתאם לשומה שלפיה שולמו מקדמות דמי הביטוח בשנה השוטפת, וזאת אף אם הכנסת העצמאי על פי השומה הסופית היתה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות. בכך למעשה 'נחסמת' האפשרות לעשות שימוש בשומה הסופית של השנה השוטפת לצורך קביעת ההכנסה שתהווה בסיס לחישוב הגימלאות, הן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה גבוהה מההכנסה שלפיה שולמו המקדמות, והן כאשר השומה הסופית משקפת הכנסה נמוכה יותר". בית הדין הארצי מפנה לפסק דין עבל (ארצי) 32864-10-14 דורושקביץ נ' המל"ל (מיום 25/2/16) שם פורטו התכליות שעומדות בבסיס תקנה 11 והן שלוש: האחת – לדאוג לכך שהכנסת המבוטח קודם לפגיעה היא זו שתשמש בסיס לקביעת שעור הגימלה.

במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד ומסתבר כי הדו"ח העדכני נימסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה".

...

ביום 19/5/22 ניתנה החלטתי בה סקרתי את ההחלטות והבקשות בנוגע למינוי מומחה רפואי.

לאור האמור בחוות דעת המומחה ובתשובות לשאלות הבהרה ולאחר שהמומחה עיין בצילומים פנורמיים שהועברו אליו במועדים שונים, הרי שיש לדחות את התביעה לעניין פגיעה בתחום פה ולסת.

סוף דבר, התביעה על שני רכיביה, נדחית.