חישוב דמי פגיעה לאחר תאונת עבודה ותחלופת מעסיקים

הנתבע מדגיש, כי לא ניתן לחשב את גמלת הנכות מעבודה על יסוד הכנסה בחודש הפגיעה בעבודה לאחר הפגיעה בעבודה, משמדובר בהכנסה שלא התקבלה בפועל ולא שולמו בעדה דמי ביטוח.

לפיכך, נידרשת תחילה הכרעה בשאלה מהי תקופת רבע השנה לקביעת הבסיס לחישוב דמי פגיעה וגימלאות נכות מעבודה בקשר עם תאונת העבודה מיום 6.11.2004.

כיצד נכון לפרש את "רבע השנה" בעיניינו של התובע? כאמור, תקנה 9א לתקנות קובעת במפורש חלופה ל"רבע השנה", שכוללת את החודש שבו חל היום שבעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה – "החודש האמור ושני החודשים שקדמו לו". הפרשנות שמציע הנתבע, לפיה יש לחשב בחודש הפגיעה את הימים שקדמו ליום הפגיעה בלבד (כולל יום הפגיעה) – מרוקן מתוכן את החלופה שבתקנה 9א לתקנות.

עיננו הרואות כי בשנה שבה ארעה תאונת העבודה, בחלק מחודשי השנה התובע שהה בחופשה בתשלום (בחודשים 1.1.2004 – 9.3.2004), בחודשים אחרים עבד בהפלגה ארוכה שנמשכה כארבעה חודשים (בחודשים 10.3.2004 – 13.7.2004), לאחר מכן התובע שהה בחופשה בתשלום כ-3 חודשים כשיחסי עובד-מעסיק בין הצדדים נמשכו (בחודשים 14.7.2004 – 10.10.2004).

...

אנו סבורים כי יש להקיש לעניינו של התובע, מהוראות התקנות שמתייחסות אל חישוב השכר הקובע של עובד עונתי.

לאור כל האמור לעיל, יש לערוך חישוב של סכום השכר שקיבל התובע במשך 11 החודשים שקדמו לתאונה (דצמבר 2003 – אוקטובר 2004) בנוסף לחודש התאונה עצמו (נובמבר 2004), ולחלק ב-12, על מנת לקבל שכר חודשי ממוצע של התובע.

לסיום התביעה מתקבלת, כאמור בסעיפים ‎54 ו- ‎55 לפסק דין חלקי זה. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ (כולל מע"מ).

כמו כן, משקבעו כי התובע פוטר ומשלא ניתנה לו הודעה מוקדמת ונוכח תקופת עבודתו זכאי התובע לחלף הודעה מוקדמת בסך 9,292 ₪.

לביסוס טענתו מפנה התובע לסעיף 21 לצוו הרחבה בענף הזכוכית: "בתאונות עבודה ישולם שכר העבודה כל זמן שהפועל מקבל דמי פגיעה מהמוסד לביטוח לאומי, כמשמעותו של מושג זה בחוק הביטוח הלאומי, התשכ"ח-1968, עד כדי 80 אחוזים מהשכר היומי הכולל. במקרה של תאונה קצרת מועד (פחות מ-12 יום) ישלם המעביד לפועל עבור היומיים הראשונים לאחר הפגיעה 50 אחוזים. בעד יום הפגיעה ישולם השכר המלא בהתאם לחוק". אין לקבל את טענתו של התובע כי הוא זכאי לכפל תשלום בגין תקופת הפגיעה.

יצוין כי התובע עורך את חישוביו על יסוד תקופת העבודה בפועל בלבד, ללא תקופת תאונת העבודה ותקופת המחלה שלאחר מכן.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת בחלקה, והנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי פיטורים 26,339 ₪ הודעה מוקדמת 9,292 ₪ פיצוי בגין שימוע 25,000 ₪ הבראה 1,890 ₪ חופשה 4,620 ₪ חגים 2,940 ₪ דמי מחלה 18,480 ₪ הפרשות לפנסיה 15,769 ₪ שעות נוספות 75,448 ₪ פיצוי בגין העדר הודעה על תנאי עבודה 3,000 ₪ פיצוי בגין פגם שנפל בתלושים 5,000 ₪ סך הרכיבים לעיל הינו 187,778 ₪, ולאחר קיזוז סך של 15,000 ₪, על הנתבעת לשלם לתובע סך של 172,778 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום 1.12.16 ועד למועד התשלום בפועל.

נוכח המחלוקות בין הצדדים, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, לא מצאנו כי יש לפסוק פיצויי הלנה.

לעניין ההוצאות, נוכח תוצאות פסק הדין ושאר נסיבות העניין לרבות התנהלות הצדדים במהלך ההליכים, תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪ תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 33375-05-19 22 אוגוסט 2021 לפני: סגנית הנשיאה, השופטת רוית צדיק נציג ציבור (עובדים) מר אבשלום אייזנר נציגת ציבור (מעסיקים) גב' שלומית לוי התובע דרור אהוד ע"י ב"כ: עו"ד ציון בהלול הנתבע המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד דנה קוסקאס כהן פסק דין

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שהוי בהגשתה? רקע עובדתי התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר ארוע תאונתי אשר אירע ביום 7.7.2005.

המסגרת הנורמאטיבית הסעיפים הרלוואנטיים לעניין חישוב דמי פגיעה מתאונת עבודה הם סעיפים 97 ו-98 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק"), מהם עולה כי דמי פגיעה עקב תאונה בעבודה יחושבו לפי 75% משכר העבודה של רבע השנה שקדמה ליום הפגיעה.

...

השאלות הניצבות לפתחינו במסגרת הליך זה הן האם בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלה בגין פגיעה בעבודה נקבע כדין , והאם יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה? רקע עובדתי התובע , מבוטח עצמאי, הוכר כנפגע עבודה לאחר אירוע תאונתי אשר ארע ביום 7.7.2005.

תמצית טענות הנתבע יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה.

אשר לטענת התובע על פיה בהליך אחר נקבע על ידי כבוד השופטת איצקוביץ כי יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסות התובע בשנים שלאחר הפגיעה , לא מצאנו לקבל את טענת התובע.

בהעדר כל בסיס נורמטיבי לקבלת טענת התובע על פיה יש לחשב את בסיס השכר על פי הכנסותיו בשנים שלאחר הפגיעה, דין הטענה להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל , התוצאה היא כי בהעדר הצדקה לסטות מתקנה 11 שעה שהתובע נפגע בתאונת עבודה ולא מדובר בפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה או מחלת מקצוע, בדין עדכן הנתבע את הכנסות התובע בהתאם לשומה העדכנית ביותר למועד התאונה לפיכך, דין התביעה להידחות.

במוצג נ/1 וכן בפוליסת דמי פגיעה שנשלחה לתובע ביום 28.6.17, צוין כך: "אם לאחר הפגיעה שולמו לך הפרישי שכר ו/או תשלומים נוספים המתייחסים להכנסתך בתקופה רבע השנה, יש לשלוח אישורים המעידים על תשלום ההפרשים לסניף המטפל כדי לערוך חישוב מחדש, בתוך 12 חודשים ממועד תשלום ההפרשים". התובע הגיש לנתבע תביעה לקביעת דרגת נכות.

בנוגע לשאלה השנייה – מהו השכר הרגיל ברבע השנה שקדמה לפגיעה בעבודה, הצדדים חלוקים ביניהם בשלושה עניינים, הכרוכים אחד בשני: האם יש לכלול את שכר חודש נובמבר 2016 בחישוב סכום הבסיס; האם יש לכלול בסכום הבסיס את התשלום הנוסף ששילמה המעסיקה לתובע בתלוש גמ"ח לחודש ספטמבר 2018; האם כטענת התובע יש לכלול בסכום הבסיס "רכיב בלתי קבועים ביטוח לאומי". להלן נציג את טענות הצדדים ואת הכרעתנו בכל סוגיה.

ביום 28.6.17 אישר הנתבע את התביעה להכרה בתאונת העבודה ובמועד זה חישב את סכום הבסיס לתשלום דמי פגיעה וגימלאות נפגע עבודה.

התובע הוא עובד במשכורת, ולכן לענייננו רלוואנטית החלופה הקבועה בתקנה 2(1) לתקנות הקובעת שלעניין סעיף 98 לחוק יחושב שכר העבודה הרגיל של עובד במשכורת "שבעד רבע השנה אין משתלם לו מלוא המשכורת – כאמור בתקנה 3". לגבי עובד כאמור נקבע בתקנה 3 כי שכרו הרגיל יהיה "המשכורת בעד שעות עבודה רגילות שהיתה משתלמת לעובד בעד רבע השנה כאמור בתקנה 2(1) אילו עבודתו היתה מלאה, תחולק ב-90, ובילבד שהסכום המתקבל לא יפחת מהסכום שהיה מתקבל לפי סעיף 98 לחוק". בהיותן של גמלאות נפגעי עבודה גמלאות ארוכות טווח, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי "בגימלאות שכאלה נודעת חשיבות רבה לכך שהשכר הרגיל המשמש בסיס לחישוב הגימלאות 'ישקף נאמנה' עד כמה שניתן את ההכנסה של המבוטח ערב האירוע המזכה בגימלה. שכן, גמלאות נפגעי עבודה מבוססות באופן כללי על העיקרון שכונה בפסיקה 'עיקרון המשכיות ההכנסה'" (עניין בא גד, פסקה 25 לפסק הדין).

...

(1) האם יש לכלול את שכר נובמבר 2016 בחישוב סכום הבסיס? המחלוקת הראשונה נוגעת לשאלה מהם חודשי השכר שיש להביא בחשבון "רבע השנה". במחלוקת זו אנו מקבלים את עמדת התובע.

סוף דבר התביעה מתקבלת באופן הבא: הנתבע יפעל בהתאם לאמור בסעיפים 54, 68 ו- 71 לפסק הדין.

הנתבע ישלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח. סכומים אלה ישולמו ליד התובע בתוך 30 ימים מהיום.

בתצהיר המשלים שהגיש התובע ביום 7.3.23 לתיק ביה"ד הוא טוען, כי עד למועד קרות התאונה דהיינו 24.6.79 הוא עבד חודש מלא (את כל ימי העבודה), חוץ משבתות וחג השבועות, כך שהתובע טוען, כי עד מועד התאונה הוא עבד בחודש יוני 1979 סה"כ 19 ימי עבודה בגינם המעסיק הביא לאביו של התובע את הכסף לביה"ח. בשונה מאמירה כללית זו לא הובאה כל ראיה לגבי ימי עבודתו בפועל של התובע בחודש יוני 1979 ואף לא בדל ראיה לגבי שכרו של התובע החייב בדמי ביטוח ב – 23 הימים שבחודש יוני 1979 אשר קדמו ליום הפגיעה בעבודה.

דיון והכרעה במסגרת תביעתו הנוכחית , טוען התובע שעל המוסד לביטוח לאומי לחשב את בסיס שכרו לתשלום גמלאות לפי החלופה על פי תקופת רבע השנה שקדמה ליום בעדו מגיעים לראשונה למבוטח דמי פגיעה, כך שמאחר ותאונת העבודה אירעה ביום 24.7.1979 אזי לפי החלופה המבוקשת לחישוב יש לחשב את בסיס השכר של התובע לצורך תשלום גמלאות נפגעי עבודה מיום 26.3.1979 ועד ליום 23.6.1979.

עד כה פרטנו את הנימוקים לדחיית התביעה לגופה ולכל זאת יש להוסיף את העובדה שמדובר בתביעה אשר מוגשת כהשגה על החלטה של פקיד תביעות בנוגע להכנסה ששמשה בסיס חישוב לגימלאות נפגעי עבודה וזאת עשרות שנים לאחר שניתנה החלטתו של פקיד התביעות בשיהוי כה ניכר ומבלי שהוגשה בקשה כלשהי להארכת המועד להגשת התביעה.

...

אין כל אפשרות היום לנתח את אמירתו של בית המשפט המחוזי בפסק הדין של תביעת הנזיקין מפברואר 1987, על בסיס מה נרשם באותו פסק דין כי ממוצע שכרו של התובע בחודשים 4-6/1979 היה כ-7,810 לירות שכן באותו פסק דין לא פורטו נתוני השכר וימי העבודה לכל אחד מהחודשים הנ"ל בנפרד (אפריל, מאי יוני 1979) ומקובלת עלינו טענתו של ב"כ הנתבע לעניין זה שכלל זה לא ברור האם מדובר בשכר החייב בדמי ביטוח או שמא ברכיבי שכר נוספים שלא נלקחים בחשבון בסיס השכר.

בנסיבותיו של תיק זה מבקש התובע להסתמך על האמור בפסק דין שניתן ע"י בית משפט מחוזי ביום27.2.1987 בתביעת נזיקין שהוא עצמו הגיש ועל מכתב אקטואר שנשלח לעורך דינו שמעון אייל ביום 15.9.2010 עליו נרשם בכתב יד " צולם נמסר לתובע 6\6\12 ". התביעה לוקה בשיהוי ניכר , מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד , מה גם שהיא נדחית לגופה , הכל כפי שפורט לעיל.

25 אשר על כן, התביעה לתיקון בסיס שכרו של התובע נדחית.