חישוב דמי פגיעה בעבודה לעובד עצמאי בחופשת לידה

שם נקבע כי החל מיום 22.3.2010, לאחר תיקון מספר 46 לחוק עבודת נשים, תשי"ד-1954, חודד כי תכליתם של דמי הלידה בתקופה בה הם משולמים היא "תשלום למבוטחת שיעבדה, ואשר לרגל ההיריון או הלידה נכרת מקור הכנסתה ואין היא עובדת יותר או עוסקת במשלח ידה... למבוטחת שכזאת משולמים דמי הלידה כתחליף הכנסה לשמירת רמת חייה בתקופת חופשת הלידה". (ראו גם המובאות שם).

סעיף 54(א)(2) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי לענין עובדת עצמאית הגדרת "שכר העבודה הרגיל" היא "ההכנסה ששמשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה באמור בסעיף קטן (א) או ההכנסה ששמשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע שנה בשנה שקדמה לשנה שבה חל היום הקובע, לפי הגבוה מביניהן." משמע, כאשר מדובר בעובדת עצמאית מחושבים דמי הלידה על פי הכנסתה בשנה בה ילדה ביחס להכנסה בשנה שקדמה לה. ההכנסה בשנה בה ילדה מדווחת לרשויות המס בסוף אותה שנה או בתחילת השנה שלאחריה, שאז יוצאת שומה סופית אשר לאורה בוחן הנתבע את סכום דמי הלידה ששילם.

בנסיבות אלה היתחשבות הנתבע בהכנסות התובעת מעבודתה כשכירה במסגרת ההיתחשבנות מחדש – אין בה כדי לפגוע בעבודת הנתבע ואף לא באנטרס הצבורי.

...

בנוסף, בעלה של התובעת הצהיר כי "ממש לאחרונה התקבל מהנתבע מסמך בו הנתבע מבקש שאנו נחזיר חלק מדמי הלידה ששולמו בגין הכנסותיה של אשתי כעצמאית, כי הנתבע טוען ששולם מעט בייתר. אם כן, מבחינת הנתבע עדיין הנושא לא סגור ולא סופי, ומדוע לא ישלם הנתבע את המגיע בגין השכר כשכירה?" (ס' 18 לתצהירו).

אנו סבורים כי בנסיבות הענין היה על הנתבע להיעתר לבקשת התובעת ולדון בתביעתה האישית לגופא.

סוף דבר: התביעה מתקבלת באופן שהחלטת הנתבע נשוא מכתבו מיום 17.9.2018 נדחית והנתבע ישלם לתובעת הפרשי דמי לידה בגין עבודתה כשכירה בהתאם לתביעתה האישית.

היו לתובעת, במועדים הרלוואנטיים להליך, הכנסות כ"עובדת" וכ"עובדת עצמאית".

ביום 20.10.13 התובע חזרה לעבודה וכעבור שלושה שבועות, ביום 10.11.13, נפגעה בתאונת עבודה ושולמו לה דמי פגיעה.

פקיד התביעות קבע את גובה דמי הפגיעה ששולמו לתובעת, בהתאם להכנסת התובעת מעבודה בחודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר 2013, ועל הסכום שהיתקבל הוסיף סכום המתקבל מהכפלת השכר היומי הממוצע במספר ימי ההעדרות של התובע בחודשים האמורים, ואת הסכום הכולל חילק ב-90, בהתאם לתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (חישוב שכר העבודה הרגיל), התשי"ז-1956 (להלן: "התקנות").

התובעת מבקשת להחיל על עניינה ראציונל שאושר בעיניין טלי פלס, לפיו גמלה מחליפת שכר, של מי שלפני קרות "הארוע המזכה" שהתה בחופשת לידה הורות מעבר ל-98 הימים שבעדם משתלמים דמי לידה, תחושב על פי שכרה לפני חופשת הלידה.

...

התוצאה בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות נדחית.

תקנה 2(א) לתקנות הביטוח הלאומי (אמהות) התשי"ד-1954 קובעת כך:ב "אם לרגל ההיריון הפסיקה מבוטחת את עבודתה לפני היום שבעדו מגיעים לה לראשונה דמי לידה, או לא שולם לה מלוא השכר לפני אותו יום, יחושב שכר העבודה הרגיל ... לפי שכר עבודתה ברבע השנה שקדם להפסקה כאמור, או למועד שבו לא שולם מלוא השכר כאמור, הכל לפי העניין". תכליתה של ההוראה האמורה בחוק הביטוח הלאומי, הנה לאפשר ליולדת, שהיא עובדת או עובדת עצמאית, להנות מחופשת לידה, ולקבל בתקופה זו דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי, על מנת לאפשר לה לטפל בילדה בתקופה הראשונה שלאחר הלידה (דב"ע נב/0-13 לאה מירון – המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פד"ע כא 82).

בית הדין הארצי פסק כבר בסוגיית הוכחת השכר המשמש לגמלת דמי לידה בעיניין אודט ברכה נ' הביטוח הלאומי: "בענפי הביטוח הלאומי שבהם שכרו של המבוטח משמש בסיס לתשלום הגמלה (כגון, דמי פגיעה בעבודה, דמי לידה), יש חשיבות רבה לקביעה "אמיתית" של השכר.

...

זה המקום לציין כי שעה שהתובעת ובעלה ביצעו תפקידים שונים, הרי שלא שוכנענו כי יש לקבל את גרסת התובעת לפיה הם חילקו את עבודתם בהתאם לצורך בטיפול בילדיהם שעה שכל אחד ביצע תפקיד אחר במקום העבודה.

עם זאת עולה מעדותו כי בעלה ביצע תפקיד אחר לגמרי, כמצטט: "אתה המעסיק של התובעת? ת. כן. ש. אתה מעסיק גם את בעלה של התובעת? ת. כן. ש. כמה שנים את בעלה? ת. אותה בערך 10 שנים ואותו בערך 5 שנים. אני לא זוכר בדיוק, נראה לי בין 5 ל- 6. ש. כשהתובעת יוצאת לחופשות לידה מי מחליף אותה? ת.בעלה נמצא בעבודה. ש. מה התפקיד שלה? ת. גרפיקאית. ש. בעלה גרפיקאי?ת.לא. הוא עובד בחנות. ש. אז מי מחליף אותה? ת. אותה לא מחליפים." ר' עמ 6 שורות 5-17.

לאור כל האמור לעיל לא הוכיחה התובעת כי העלאת השכר הייתה אמיתית ולא על מנת להעלות את גובה דמי הלידה ועל כן דין התביעה להדחות.ב עכלאור האמור לעיל, אנו דוחים את תביעתה של התובעת לדמי לידה.

רקע והליכים התובעת היא רופאת שיניים שהיו לה, במועדים הרלוואנטיים להליך, הכנסות כ"עובדת" וכ"עובדת עצמאית".

לעניין זה – האם התובעת היא "עובדת יומית יציבה", כפי שקבע פקיד התביעות, או שמא כטענת התובעת היא "עובדת במשכורת"? כן נקבעה פלוגתה "האם נכונה טענת התובעת כי יש לחשב את בסיס השכר לפי הכנסתה ערב יציאתה לחופשת לידה או שמא נכונה טענת הנתבע לפיה יש לחשב את בסיס השכר לפי ההכנסה בשלושת החודשים שקדמו לתאונת העבודה". טענות הצדדים עקרי טענות התובעת הם: אין בסיס לסיווגה של התובעת כ"עובדת יומית יציבה".

הכרעה לפי סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי "דמי פגיעה ליום הם שלושה רבעים משכר עבודתו הרגיל של המבוטח אך לא יותר מ-75% מסכום השווה לסכום הבסיסי כפול 5, כשהוא מחולק ב-30". סעיף 98(א) לחוק קובע כי לעניין סעיף 97, "שכר העבודה הרגיל" הוא "הסכום היוצא מחלוקת הכנסת המבוטח, ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים". לפי סעיף 98(ב) לחוק, "הכנסה" לגבי מבוטח שהוא "עובד" היא "ההכנסה ששמשה יסוד לחישוב דמי הביטוח בעד רבע השנה האמור בסעיף קטן (א)". סעיף 78 לחוק הביטוח הלאומי מסמיך את "השר" לקבוע, הן בדרך כלל והן לסוגים, הוראות מיוחדות בקשר לביטוחם של "עובד חלקי, עובד לשעה, או עובד מזמן לזמן מרצונו הוא ואין עקרי קיומו על שכר עבודה". סעיף 100 לחוק מסמיך את "השר" לקבוע "הוראות נוספות ומשלימות בדבר חישוב שכר העבודה הרגיל לעניין סימן זה (סעיף 100(1) ו"הוראות לחישוב שכר העבודה הרגיל, במקרים שבהם לדעתו החישוב לפי סעיף 98 לא ישקף נאמנה את שכר העבודה הרגיל של המבוטח". בסעיף 100(3) לחוק הוסמך השר לקבוע "הוראות בדבר חישוב התקופה של רבע השנה לעניין סעיף 98". התקנות מגדירות מונחים אלה: "עובד במשכורת" – שהוא "עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה יותר". "עובד בשכר" הוא "עובד שאינו עובד במשכורת". "עובד יומי יציב" – הוא "עובד בשכר שהקשר המשפטי בינו ובין מעבידו בעת הפגיעה בעבודה היה קיים כל ששת החדשים שקדמו לפגיעה או שעבד אותו פרק זמן באותו מקום עבודה". עובד חלקי" הוא "עובד שכלל שעות עבודתו ליום או לשבוע – בין אצל מעביד אחד ובין אצל מעבידים שונים – ברבע השנה היה כרגיל מפחות מ-7 שעות ליום או מ-40 שעות לשבוע וכן פחות מהמקובל לגבי עובד מסוגו באותה עובדה" או "עובד בעבודה עונתית מסויימת בלבד". תקנה 2 לתקנות מגדירה "ימי העדרות" כ"תקופה בה לא משתלם לעובד מלוא השכר מפאת מחלה, תאונה, שביתה, השבתה, חופשה, שירות בצבא הגנה לישראל, ימי אבל במשפחה או כל סיבה אחרת שאינה תלויה בו".

...

סוף דבר התביעה מתקבלת כאמור בסעיף 32 לעיל.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות ההליך בסך 3,000 ₪.

טענות הצדדים לטענת התובע, מאחר שעזב את עבודתו הרגילה עקב מחלת אישתו ולצורך טפול בילדו, דהיינו, בנסיבות שאינן תלויות בו, ועקב מחלה, הרי שיש מקום להשלמת שכרו, לפי שכרו הרגיל בעבודה בה עבד טרם היציאה לחופשת לידה.

בסיכומיו טוען התובע, כי תשלום המתחשב בשני חודשי עבודתו החלקיים (3/19 ו-4/19) פוגע בו באופן בלתי מידתי הואיל והתובע הפסיק את עבודתו בשל מחלתה של אישתו וכן בשל הריונה המתקדם, כאשר מדובר בנסיבות שאינן תלויות בו. בסיכומי התשובה חזר התובע על טיעוניו כי בנסיבותיו המיוחדות וההתדרדרות במחלת אישתו, עסקינן בנסיבות שאינן תלויות בו לפיכך, עומד הוא בדרישות התקנה על פיה היה על הנתבע לחשב את שכרו בהתאם לשכרו בפסגות ולא במקום העבודה בו עבד באופן חלקי.

סעיף 49(ה)(1) לחוק הביטוח הלאומי קובע כי: "(ה)(1) עובד הזכאי לתקופת לידה והורות לפי סעיף 6(ז1) לחוק עבודת נשים, וכן עובד עצמאי שמתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף, זכאי לדמי לידה בעד פרק הזמן שלרגל תקופת הלידה וההורות ולצורך הטיפול בילדו הוא אינו עובד או אינו עוסק במשלח ידו, ובתנאי שמתקיימים כל אלה:

...

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח לפנינו, הגענו למסקנה כי דין תביעתו של התובע להידחות, מהנימוקים שיפורטו להלן.

ברי, כי לא התרחש אירוע כלשהו במהלך חודשי הריונה שיש בו כדי להביאנו למסקנה כי התקיימו נסיבות שאינן תלויות בצדדים ואשר גררו הפחתה בשכר, מלבד רצונו של התובע בכך.

לאור כל המקובץ, מסקנתנו הינה כי התובע לא הוכיח כי הנתבע שגה בעת עריכת תחשיב התגמול המיוחד.

סוף דבר דין התביעה להידחות.