חישוב דמי נסיעה לפי הסכם קיבוצי בנושא החזר הוצאות נסיעות

באשר להוכחת זכאות להחזר דמי נסיעה נפסק כי על העובד מוטל הנטל להוכיח זכאותו כאמור, לרבות מה היו הוצאותיו ומתי הוציאן בפועל (ר' דב"ע נו/ 64- 3 צדוק ויולט נ' גאולה בלדב, (פורסם בנבו, 10.9.96)].

סעיף 39 לצוו ההרחבה קובע הסדר מיטיב בנושא החזר הוצאות נסיעה בכך שאינו מגביל את גובה החזר, וכדלקמן - "על הפועלי הקבועים, העונתיים הקבועים, והזמניים יקבלו הוצאות נסיעה במלואן ממקום מגוריהם למקום העבודה ובחזרה, לפי התעריפים הרישמיים בתחבורה הציבורית." באשר לגובה ההוצאות של התובע, אין בידינו לקבל את החישוב של האחרון שכן לא ברור מדוע בחר לתמחר את גובה הנסיעה היומית ב-13.8 ₪.

ודוק, סעיף 43 לצוו ההרחבה בענף החקלאות קובע הסדר מטיב המחייב את המעסיק להפריש מהשכר הכולל של העובד סך של 6% לטובת קרן פנסיה, מבלי להתנות את ההפרשה בתקופת המתנה בת שישה חודשים לעובדים שלא הייתה על שמם קרן פנסיה קודמת, כפי שקובע ההסכם הקבוצי וצו ההרחבה לפנסיה מקיפה.

ובאשר לאופן חישוב גמול החגים המגיע לתובע יש לפנות אל סעיף 28 לצוו ההרחבה הקובע כדקלמן: "כל עובד קבוע ועונתי קבוע יומי יקבל שכר יום עבודה רגיל בעבור חופשת חגי כדלקמן: (א) עבוד שנתי קבוע יקבל שכר 10 ימי חג בשנה....". בנגוד לצוו ההרחבה הכללי צו הרחבה - הסכם מסגרת (שבוע העבודה, חגים, אבל(, צו ההרחבה בענף החקלאות אינו מתנה תשלום עבור יום החג בעבודה יום לפי ויום אחרי אותו אותו היום.

...

סוף דבר - התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 ימים מקבלת פסק הדין את הסכומים המפורטים להלן: הוצאות דמי נסיעה – 8067 ₪.

לאור העובדה שתביעתו שלך התובע התקבלה בחלקה, הוא זכאי להוצאות משפט והשתתפות בשכ"ט עו"ד, ואולם, לאור העובדה שהתביעה שהגיש כנגד הנתבע 2 נדחתה רק בשלב הסיכומים, אנו מחליטים כי כל צד יישא בהוצאותיו.

יצוין, כי בחוק, בתקנות, בנהלים, בהנחיות או בהסכמים לא נקבע סכום בגין החזר הוצאות נסיעה או כללים שעל פיהם יש לחשב סכום זה. בפועל, כל מנהל לישכה קבע תעריף שונה בגין החזר הוצאות נסיעה, לפי שיקול דעתו וללא כללים אחידים וברורים.

במהלך השנים נוצר הסדר קבוצי או נוהג שלפיו משולם לעובדים תגמול הכולל תשלום בגין ביצוע העיקולים הקבוע בתקנות וכן תשלום בגין החזר הוצאות נסיעה על פי תעריף שאישרו מינהלי הלשכות.

לא קיים הסדר קבוצי בין הצדדים בנוגע לתשלום בגין החזרי הוצאות הנסיעה ואף לא הוכח קיומו של נוהג בנושא.

לכן, בהעדר הסכם בין ההסתדרות לבין המדינה בנוגע לרכיב החזר הוצאות הנסיעה, הרי שלא קיים הסדר קבוצי בעיניין זה. [76: עדות מר סולטני – עמ' 6 לפרוטוקול ש' 11 – 17; מכתבו של מר מוסקוביץ מיום 25.2.2019 – נספח 6 לבקשת הצד.

...

בנסיבות אלה, אנו סבורים כי המדינה רשאית לקבוע קריטריונים אחידים לתשלום החזרי הוצאות נסיעה בתיקי ההוצאה לפועל, באופן חד צדדי, לאחר שההידברות בין הצדדים נכשלה.

סוף דבר בקשת הצד נדחית.

על מנת ליתן לצדדים להיערך ליישום הכללים האחידים בנוגע לאופן חישוב החזר הוצאות הנסיעה בגין ביצוע ההליכים המבצעיים ולהחלתם בכל הלשכות, אנו מורים שהכללים ייכנסו לתוקף ביום 1.6.2020.

סקירת המסמכים והעדויות מעלה כי המבקשים אכן פתחו בסכסוך עבודה בתאריך המצוין על ידם, אך הוא אינו קשור כלל ועיקר לסכסוך שבין הצדדים וביחס להחזר הוצאות הנסיעה, כי אם לנושא הכללי של "כוונת ההנהלה לבצע רפורמה מקיפה ללא הידברות מוקדמת עם נציגות העובדים" ו"דרישה לנהל מו"מ לחתימה על הסכם קבוצי אשר יסדיר השלכות הרפורמה על בטחונם התעסוקתי של העובדים, שכרם ותנאי עבודתם".

] לבסוף, נקבע כי "אנו סבורים שלא רק שקיימת למדינה זכות להחיל על כל הלשכות כללים אחידים שעל בסיסם יחושבו התעריפים של החזר הוצאות הנסיעה, אלא שאף חלה עליה חובה לעשות כן, במיוחד לאחר שניתנה לעובדים התראה ותקופת היערכות ארוכה ואף נוהלה הידברות בין הצדדים"[footnoteRef:13].

כנטען על ידי המשיבה, בשלב זה הזכות לשכר מותנית בכך שהעובד יבצע את כלל מחויבותו לפי חוזה העבודה, ואם אינו עושה כן, לא קיימת למעסיק חובה לשלם לו שכר מלא כאילו עבד עבודה מלאה וסדירה.

...

מנגד טענה המשיבה, וגם במקרה זה אנו מקבלים את טענותיה, כי חוק הגנת השכר אינו רלוונטי לנסיבות בהם העובדים נוקטים בשביתה.

בהתאם, גם אנו סבורים, כי בענייננו מדובר באי-תשלום שכר על עבודה שלא בוצעה בפועל, כך שאין תחולה לחוק הגנת השכר.

] סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת הצד שהוגשה על ידי המבקשים, ובאשר לתשלום שכר ראוי עקב העיצומים שהתקיימו במשיבה בימים 18 ו-19 לחודש 12/2018, דינה להידחות.

ביום למחרת אלי וורדה אמרו שיבררו את הנושא שבמחלוקת, תאשרי לי שלא סיימת את המשמרת באותו היום לקחת את התיק והלכת? אמרתי לך שבאותו רגע הלכתי, נראה לך שאני אעבור על זה בשתיקה"? (עמ' 9, ש' 22; עמ' 10, ש' 10).

דמי נסיעות בהתאם להסכם הקבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה במשק הפרטי, כל עובד הזקוק לתחבורה ציבורית כדי להגיע למקום עבודתו, זכאי לקבל ממעבידו הישתתפות בהוצאות הנסיעה וממנה (עד המאקסימום האמור בסעיף 2), בעד כל יום עבודה בפועל בו השתמש בתחבורה כדי להגיע למקום עבודתו.

חישובי התובעת לא נסתרו ע"י הנתבעת ובהתאם למספר המשמרות שיעבדה בשנת 2014 ו-2015, זכאית היא לסך של 4,666 ₪ בגין נסיעות (176 משמרות * 26.4 ₪).

דמי הבראה משהנתבעת לא הציגה בפנינו הסכם לפיו דמי ההבראה נכללים בשכר העבודה, אין בידינו לקבל את טענתה של הנתבעת.

...

על רקע האמור, בתיק זה נדרש בית הדין לשוב ולעסוק בשאלת סיווגם של דמי השירות שמשולמים למלצרים על ידי לקוחות בית הקפה (להלן גם: "תשר" /"טיפ").

סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, התוצאה היא כי תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי.

התביעה לשכר עבודה ודמי חגים – נדחית.

הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

[1: בין היתר, מפורטות בתוספת הוראות מחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951; הוראות מחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"ז – 1957; הוראות מחוק עבודת נוער, תשי"ג – 1953; הוראות מחוק הגנת השכר, תשי"ז – 1957; תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז - 1987 או לפי הסכם קבוצי כללי ענפי שהורחב בצו הרחבה; תשלומים מכוח צוי הרחבה בעיניין פנסיה; תשלומים לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני שירות בתחומי השמירה והניקיון בגופים צבוריים, התשע"ג – 2013 בנושאים המנויים בפרטים 1, 3, 4, 5, 7 ו- 8 שבתוספת לחוק.

על פי סעיף 25(ב) לחוק צוי ההרחבה האמורים בסעיף 25(א) לחוק הם: צוי הרחבה לעניין תשלום דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פנסיה, דמי חגים ותוספת יוקר; הוראות צוי הרחבה ענפיים שעניינן רכיבי שכר שנקבעו לפי סעיף 28(ב); הוראות צוי הרחבה בכל עניין אחר שקבע השר, בהתייעצות עם שר האוצר והארגונים.

לפיכך, משחל על העובדות צו ההרחבה בענף הניקיון, בדין קבעו מותבי בית הדין האיזורי יש לחשב את זכויותיהן להפקדות לפנסיה על פי הוראות צו ההרחבה בענף הניקיון.

...

לא מצאנו מקום לחרוג מהכלל ולהתערב בשיעור ההוצאות שפסק בית הדין האזורי.

סוף דבר: תכליתו של החוק להגברת האכיפה היא להבטיח כי זכויות העובדים המוקנות להם מכוח חוקי המגן וצווי ההרחבה יתממשו בפועל, וישולמו לכל העובדים, ללא קשר למתכונת העסקתם, תוך שנקבעו הסדרים ייחודיים לזכויות עובדי קבלן.

נוכח ההיקף של הערעורים שהגישה שופרסל, מצאנו לנכון לחייבה בתשלום הוצאות, תוך התחשבות בכך שהערעורים שהגישו העובדות נדחו.