חישוב דמי מזונות ילדים בהתאם לרמת חייהם

אשר לדרישה לחיוב במזונות הקטינים - בית המשפט נידרש לבחון לשם פסיקת דמי מזונות, לפי בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (19.7.2017) (להלן – "בע"מ 919/15") כמפורט להלן: רמת חייהם של הקטינים ערב הפירוד –רמת החיים הגבוהה הנטענת על ידי התובעת לא הוכחה, ואין בתימוכין שצורפו על ידה בכדי לבסס את טענתה זו; צרכי הילדים – הצרכים שנדרשו על ידי התובעת בתביעה מופרזים, ואינם תואמים את סכומי צרכי הילדים המוצאים בפועל.

לשם בחינת כושר ההכנסה או ההכנסה בפועל, במסגרת ההכרעה בתביעת מזונות, לא די בבחינה בלעדית של תלושי השכר, שלעתים קרובות אינם משקפים את התמונה הכלכלית המלאה, ויש לבחון את ההכנסות, דה פאקטו מכלל המקורות ולהתחקות על אודותיהם כפי שנפסק בבע"מ 919/15 ובבע"מ 3432/09 פלוני נ' פלונית (23.6.2009): "... בכל זאת אגע בקצרה באחת הנקודות שהעלה המבקש, והיא האם בעת חישוב הכנסתו ראוי היה להכיר בנכוי הנעשה ממשכורתו לצורך קופת חיסכון, לראות את הישתכרותו כנמוכה יותר, ולהפחית בהתאם מגובה המזונות. ראשית, רואה אני לנכון להדגיש את המובן מאליו, כי בעת קביעת גובה המזונות, השיקול המנחה הוא צרכי הילדים...לצד זאת, ישנה היתחשבות ביכולת הכלכלית. בעת הערכתה של זו ההסתכלות היא רחבה; היא נגזרת לא רק מן המשכורת – בודאי לא משורת ה"נטו" במשכורת שלעתים אינה משקפת תמונה מלאה, ואין צורך להכביר על כך מלים - אלא מסך כל המקורות הכלכליים העומדים לרשות משלם המזונות, כולל נכסים, חיסכונות, ואף פוטנציאל ההישתכרות.

צרכי הקטינים בהתאם לרמת החיים שאליה הורגלו אשר לצרכי הילדים נקבעו בפסיקה חזקות עובדתיות, על פיהן סך ההוצאה עבור צרכיו ההכרחיים של קטין היא בין 1,600 ₪ לבין 1,800 ₪ לחודש, לא כולל הוצאות חינוך, מדור והוצאות אחזקת המדור (ראו- בר"ע (מחוזי ת"א) 1895/02 ב.י. נ' ב.נ. (20.1.2003); ע"מ 789/05 (מחוזי י-ם) ע.ד. נ' ע.י. (16.1.2006); בע"מ 8542/10 פלוני נ' פלונית (29.12.2010); בע"מ 919/15 פסקה 22 לחוות דעתו של השופט פוגלמן; עמ"ש (ת"א) 1971-12-16 פלוני נ' פלונית (6.1.2019); עמ"ש (חי') 26409-10-18 מ.ש. נ' ק.ש. (25.7.2019); עמ"ש (מרכז) 21704-03-18 א.ו. נ' א.ו. (11.6.2019); רמ"ש (מרכז) 59188-10-18 י.נ. נ' א.נ. (25.10.2018)).

...

סיכומו של דבר – הכנסתו החודשית הכוללת של הנתבע מסך כל נכסיו מוערכת בסך של 72,968 ₪ נטו.

התוצאה- חיוב גובה דמי המזונות לאחר שעיינתי בכל אשר הונח לפניי ושקלתי את כלל השיקולים הנדרשים למקרה דנן, מצאתי להעריך את צרכיו של כל אחד מהקטינים בגין דמי מזונות, לא כולל מדור והחזקת מדור בשני הבתים, על פי התחשבות בהכנסות (17% תובעת אל מול 83% הנתבע), גילאי הקטינים ויחס הסדרי השהות (43% עם הנתבע אל מול 57% עם התובעת) כדלקמן: מזונות עבור הקטינים ר.ול. אשר הם מעל גיל שש שנים- עבור צרכיים תלויי שהות - 3,500 ₪ לכל קטין.

בנסיבות אלה ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים כמפורט לעיל, מהות ההליך והיקפו, היקפם של כתבי בי-דין והבקשות בתיק, התנהלות הצדדים לאורך ניהול ההליך, שאופיין בהעדר שקיפות מצד הנתבע והעדר גילוי של המידע הנדרש מבעל דין בתביעת מזונות, ומשמצאתי את עדותו לא מהימנה במספר מוקדים, ומנגד קבלה חלקית בלבד של עתירות התובעת, נחה דעתי כי הסכום הסביר והמידתי שיש לפסוק בנסיבות העניין כשכר טרחה כולל, והוצאות עבור התובעת הוא בסך כולל של 40,000 ₪ כולל מע"מ (להלן- "ההוצאות").

כך גם שני ההורים יישארו האפוטרופסיים הטבעיים של הילדים, וכי מוסכם בין הצדדים כי האם תיקבע כאם משמורנית, ותוכל לבקש הטבות כאם חד הורית, וכי בחישוב דמי המזונות, הטבות אלו יילקחו בחשבון לשים קזוזם מדמי המזונות.

בקביעת חיוב המזונות בית המשפט ציין, כי לקח בחשבון את גילאי הילדים, ההישתכרות ופוטנציאל ההישתכרות של כל אחד מההורים, רמת החיים, ההוצאות הרפואיות והחינוכיות הנדרשות לילדים הספציפיים, וכן עניין המדור ופרוק השתוף בבית הצדדים המשותף.

תמצית טענות האב בערעורו טען האב כי בתסקיר עו"ס, ההמלצה הייתה על "משמורת משותפת", אך הצדדים הסכימו ל"משמורת אם" בכדי לא להפסיד את ההטבות המגיעות לאם משמורנית, ובהתאם הוסכם על הסדרי ראיה נרחבים לאב, הקובעים, כי הילדים ישהו 6 ימים עם האב ו - 8 ימים עם האם, מתוך 14 ימים, וכי למעשה ישנה הורות כימעט משותפת.

אם להילכת אטינגר הייתה עוצמה רבה, כדברי כב' השופט חשין בעיניין סולל בונה, הרי ההלכה בפרשת פלוני, ניתן לראותה כהלכה אשר שינתה מהיסוד את כל הקשור לפסיקת מזונות ילדים בגילאים שבין גיל 6 לגיל 15.

...

וכדברי כב' השופטת נאור (כתוארה אז): "בעניין זה, גם אני סבורה, כמו כל חברי, שראוי להחיל את הלכת אטינגר רטרואקטיבית על תיקים התלויים ועומדים בערכאות השיפוט. הלכת אטינגר לא באה לעולם בחטף ורוחה ריחפה על פני הליכים משפטיים זמן רב לפני שניתנה. צדדים רבים ביקשו לתקן כתבי תביעה ולטעון כי זכאים הם לפיצוי בגין השנים האבודות עוד בטרם באה הלכת אטינגר לעולם. תיקים רבים, בכל הערכאות, המתינו לסיום ההתדיינות בהלכת אטינגר, ואין זה ראוי שעזבון אטינגר יהיה היחיד הזוכה משינוי ההלכה. מעבר לכך, וכפי שציין חברי המשנה לנשיא חשין, להלכת אטינגר עצמה רבה, ובצדק רב קרא חברי השופט ריבלין בפסק דינו בפרשת אטינגר, לפסוק פיצוי בגין "השנים האבודות"" (פסקה 3).

אכן, בית המשפט ציין כי עניינו של פסק הדין במשמורת משותפת, תוך שכב' השופט פוגלמן מציין כבר בפתיחת פסק דינו (פסקה 3) כי "...דיונינו במצב הראשון שבו הילד שוהה בביתו של כל אחד מן ההורים פרקי זמן זהים: 7 לילות ב-14 ימים או 15 לילות ב-30 ימים". עם זאת, מעת שבית המשפט קבע את השינוי בתפיסה העקרונית, אודות מקור החיוב של המזונות לאחר גיל 6, סבורני כי יש להחיל את העיקרון בכל מקרה בו דנים אנו בשאלת מזונות ילד מעל גיל 6.

לאור כל האמור הייתי מציע לחבריי לקבוע כי אשר נקבע על ידי בית המשפט בפסק הדין מושא הערעור, יחול כמזונות זמניים וכי הדיון יוחזר לבית משפט קמא על מנת שייבחן את הנדרש בהתאם לאמור בסעיף 19 לעיל ויוציא מלפניו פסק דין בהתאם.

לאחר פסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, מר רז גרינבלט עצמו כתב הבהרה, שהשימוש בתחקיר שלו לצורך חישוב דמי מזונות לילדים אינו נכון.

אמנם לכו"ע, כשהוא עצמו מישתכר כבינוני או עני לא נחייב אותו לזון מעבר לרמת החיים שלו בעצמו, ואפילו בעשיר, כל שהוא מנהיג את עצמו בצימצום, לכו"ע אין לחייבו ליתן לילדיו מעבר לרמת חייו שלו, ואפילו לא מדין צדקה במשפטי שמואל מהדו"ת סי' י אות ד' וז"ל אבל לגבי מזונות הבנים הם נזונים כרמת חייו שהוא הנהיג בביתו ואם היה עשיר ופרנס ביתו בצמצום כעני אין הבנים יכולים לתובעו שיזונם ברמה יותר גבוהה לפי עשרו כאשר הוא עצמו אינו חי ברמה בהתאם לעשרו.

סיכום: האב מחויב במזונות הילדים, אך, במבנה הכלכלי הנהוג כיום, גם האם חייבת במזונות הילדים, לפחות מעל גיל שש. חיוב דמי מזונות יהיה בהתאם לטובת הילדים במבחן התוצאה- אשרי משכיל אל דל. פסיקת הלכה בדיני ממונות בכלל ובחיוב אב במזונות ילדיו בפרט צריכה להסתמך על בירור עובדתי מקצועי ביחס לעלות הצרכים האמיתית, ולא רק על השערות המבוססות על תחושות ולא על עובדות.

...

 אנו סבורים כי מדיניות הפסיקה אותה אנו מציעים, מדיניות המחייבת את העלויות הריאליות של הוצאות הילדים, בהתאם למקובל בחברה הישראלית ובהתאם לרמת החיים הנמדדת ומשוקפת במימצאי גופי הכלכלה שהבאנו, נאמנה למסורת הפסיקה המקובלת מדורי דורות, ואילו מדיניות הפסיקה שמציע ביה"ד הגדול, היא זו הנוטה מהפסיקה המקובלת ומתאימה לנוהג שהתקבל בבתי המשפט האזרחיים.

אנו סבורים להלכה שאין לחייב אב במזונות ילדיו מעבר למזונות המינימום הכרחיים לקיום הילד וכפי עני שבישראל, ואפילו הינו עשיר, ובפרט שהמע"ה. נעיר כי גם לסוברים שיש לחייב כבינוני, היינו כפי החציון[footnoteRef:7] ולא כפי הממוצע! [7: חציון = גובה השכר שמחצית מהשכירים בישראל משתכרים פחות ממנו ומחצית מהשכירים משתכרים יותר ממנו, לעומת השכר הממוצע שאיננו משקף את השכיר הבינוני.

ראשית נציין כי אכן כיום מחייבים עד גיל 18, אך, סבורני, שדיין הפוסק שהחיוב הינו רק עד גיל 15, הרי שסברא זו יסודה מוצק וכך נהגו רבים מהדיינים עד לאחרונה.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1203542/13 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב ישראל שחור, הרב **** כ"ץ, הרב אריה אוריאל התובעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד ניסים שלם) הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד גלינה טלנקר) הנידון: חישוב דמי מזונות ילדים לפי רמת חייהם- הדיעה הרווחת פסק דין

לנוכח זאת, כאשר מדובר במשפחות שהכנסותיהן גבוהות הרבה מעל הממוצע ואורח חייהם גם הוא בהתאם, יש לכך השלכה על קביעת שיעור המזונות.

...

לטעמנו, ההחלטה הזו צריכה לבוא עם תקרה עד אליה הוא צריך לשלם את ה 40% מדור.

נוסיף ונאמר שבית הדין סבור שכל הפחתה שנעשית מגובה המזונות, שנעשית שלא כדין ומתחת להוצאות המינימליות, בסופו של דבר באה על חשבון מישהו אחר.

בנגוד למקרים בהם ילדים חולקים בתי הוריהם הפרודים ובכל בית ידועה הצריכה וההוצאה וכך ניתן לחשב לפי יחס ההכנסות של ההורים ויחס זמני שהות את גובה המזונות שצד ישלם למישנהו אם בכלל (בעקבות בע"מ 919/15 פלונית נ' פלוני ]פורסם במאגרים[ 19/7/2017 ), הרי שבמקרה זה שלפניי שני הצדדים חולקים את השמוש בדירה, שניהם טוענים שרוכשים כלכלה, ביגוד והנעלה לילדים אך אף אחד אינו מדבר עם מישנהו, לא מועברות רשימות קניות ביניהם, כל אחד מבשל בנפרד וחי את חייו כאילו הם זרים.

( אציין כי לשיטתי מקום שמדובר במשפחה מהעשירון העליון שבה הכנסות שני ההורים יחד עוברות את הסך של 40,000 ₪ נטו מדי חודש, והיא חיה באיכות ורמת חיים גבוהה, בהחלט ניפתח פתח לחרוג מסכומי מזונות סף שנקבעו בפסיקה כזו או אחרת ובילבד שהדבר יוכח בראיות וככל שהדבר לא מוכח יופעל שיקול הדעת השפוטי של בית המשפט בהתאם לרמת החיים המוכחת לפניו כעולה מטענות הצדדים, דפי כרטיסי אשראי, דפי עו"ש, קבלות ואסמכתאות ו/או ראיות אחרות.

במצב דברים זה נעשה שימוש בפרמטרים שנקבעו בפסיקה בדבר היתחשבות בפערים הכלכליים העצומים שבין בני זוג כהצדקה לפסיקת מזונות זמניים באופן שבן הזוג "החלש" מבחינה כלכלית אשר גם משמש כבן זוג "ביתי" והורה מרכז של הוצאות כלכלה, יקבל דמי מזונות שיאפשרו לו לכלכל את עצמו ואת הילדים ברמת החיים לה הורגלו.

אמנם מדובר בדברים שנאמרו ביחס לפסיקת מזונות אישה ובמקרה שלפניי אין תביעה או עתירה למזונות אישה אלא למזונות קטינים, אך כאשר פערי ההכנסות בין הצדדים כה משמעותיים, שיקול זה של אי השויון פערי הכוחות במו"מ בין ההורים לקראת הסדר הגירושין, צריך גם צריך שיילקח בחשבון במסגרת סעד זמני למזונות ילדים (ראו היישום גם בפסיקת השופט דרורי ברמ"ש (יר') - 10- 16 לעיל)).

...

המקרים שבהם נדרשו בתי המשפט להכרעות מסוג זה או נסיבות דומות (קינון, התייחסות למפרע לתקופת מגורים משותפים) היו אלה: במקרה אחד שנדון לפניי במסגרת תמ"ש (טבריה) - 06- 10 א.מ. נ' א.מ. 12/10/2010 ) ]פורסם בנבו[ קבעתי כי במקרה של פסיקת מזונות זמניים טרם הפרדת 32 ) מגורים יש להביא בחשבון השיקולים הבאים: (א) הכנסות הצדדים ובחינת הפערים ביניהם ; בהקשר זה סברתי כי ככל שיש פער גדול יותר בהכנסות ההורים לחובת האם, כך נראה לי נכון יותר להשית חיוב קבוע בתשלום דמי מזונות במישרין לידיה, ולהיפך, ככל שיש קירבה בהכנסות הצדדים, כך צריכה להיות במשורה הנטיה להשית בשלב שכזה חיוב בתשלום מזונות במישרין.

₪ בנסיבות אלו ותוך שאני לוקח בחשבון הוצאות נמוכות יחסית בסעיף הדיור, סבורני כי נכון בשלב זה לקבוע את צרכיהם השוטפים של שני הקטינים בסך של 5,300 ₪ לפי הפירוט לעיל (ללא חינוך).

לפיכך, ולאור כל האמור לעיל, אני מחייב האב/הנתבע להמשיך לשלם כל הוצאות החזקת הדירה במישרין וכן לשלם לאם סכום 4,350 ₪ בחודש החל מיום 1/1/2022 ובכל 1 לחודש שלאחריו עד למועד גיוסו של הבן הבגיר לשירות צבאי.