חישוב דמי לידה על בסיס תלושי שכר שנויים במחלוקת

אלה העובדות שאינן שנויות במחלוקת: התובעת החלה לעבוד ביום 23/10/16 במסעדת קורסר באשדוד, בבעלות חברת אושקוב בע"מ. שכרה החודשי עמד על 8,084 ₪ והחל מחודש 2/17 עמד על 9,315 ₪.

הנתבע חישב את הזכאות לדמי לידה על פי בסיס שכר 4,396 ₪.

התובעת צירפה תלושי שכר שלה, מהם עולה כי מידי חודש מנוכה משכרה סכום כסף בגין הלוואה וכן בגין ריבית על ההלוואה, כך מתחילת שנת 2018.

...

לאחר ששמעתי את עדות התובעת ועיינתי במסמכים, אני קובעת שהתובעת הוכיחה כי יש לחשב את דמי הלידה לפי השכר ללא קיזוז ההלוואה.

סוף דבר, התביעה לעניין בסיס השכר לחישוב דמי לידה מתקבלת, על שני רכיביה.

הפרישי שכר לטענת התובעת שכרה שולם על בסיס שעתי והיא עבדה 7 שעות ביום במשך 6 ימים בשבוע, אולם תלושי השכר לא שיקפו מהימנה את שעות עבודתה.

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (להלן – חוק הגנת השכר) קובע כי על המעסיק מוטלת חובת ההוכחה להוכיח כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, ככל שלא הציג רשומי נוכחות כהגדרתם בסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, קרי באמצעים מכאניים, דיגיטאליים או אלקטרוניים, או שנחתמו מדי יום בחתימת העובד ואושרו בחתימת אחראי שמינה המעסיק לכך.

] ימי חופשה עבור התקופה שבין אי השיבוץ לעבודה ועד הלידה לטענת התובעת בתקופה המזכה, בת 3 חודשים עד למועד הלידה ובשלושת החודשים שלאחר חופשת הלידה היא הייתה זכאית ליצבור ימי חופשה לפי החישוב כדלקמן: 6 חודשי זכאות X 210 שכר יום חופשה= 1,462 ₪.

אבדן דמי לידה לטענת התובעת היא זכאית לאבדן דמי לידה בשווי 4,257.75 ₪ שכן שיעור דמי לידה ליום של התובעת הוא 81.08 ₪ בעוד שהייתה זכאית לשעור מדי לידה ליום בסך 121.63 ₪.

...

בנסיבות סיום יחסי העבודה ובהתחשב בהשתלשלות העניינים טרם היציאה לחופשת לידה, והגשת התביעה עוד במהלך תקופת הלידה וההורות, אין כל הצדקה במקרה זה לחייב את התובעת בפיצוי בגין אי מסירת הודעה מוקדמת ועל כן דין תביעת הנתבעת לקיזוז הודעה מוקדמת להידחות.

סוף דבר.

הנתבעת תשלם את הסכומים האמורים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, אחרת הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כשנשאל כיצד זה שאם ניקח את דמי הניהול שנגבו בחודש מרץ 2011 (החודש לפיו ערך ד"ר לוי את התחשיב) ונערוך לפיהם חישוב, נגיע לשכר נמוך מזה שנלקח על ידו בחשבון, השיב כי יש רכיבים רלוואנטיים שאינם משולמים כל חודש ועל כן בממוצע, החישוב שלו נכון (ע' 29 ש' 1-7).

אם אלך לשיטתו של ד"ר לוי ואחשב לאורך כל שנת 2011 את סך כל דמי הניהול שנגבו (מינואר עד נובמבר, כי בתלוש חודש דצמבר לא נגבו דמי ניהול והיה זה לאחר הפסקת ההעסקה של התובע), נקבל סכום כולל של 2,427.70 ₪ אשר משקף 220.70 ₪ לחודש ומשקף שכר פנסיוני של 11,035 ₪.

ד"ר לוי הסביר כי היתייחס לסעיף 12(2) לחוק הגימלאות המאפשר לחייל עם תאריך הלידה של התובע, לצאת לקיצבה לאחר 25 שנות שירות כבר כשהגיע לגיל 57.

אלא שכפי שציין התובע, גם מר שפירא הסכים כי יש להוסיף לסכום כפי שחושב, כ- 26% בהיתחשב בחלוף הזמן על בסיס תוספת של 1.03 בחזקת מספר השנים (ע' 33 ש' 22-25).

נקודה אחרונה היא שאלת הקזוז של דמי הניהול שנגבו מן התובע והוחזרו לו. אני דוחה את טענת התובע כי מדובר בהרחבת חזית, מאחר שגובה הנזק תמיד שנוי במחלוקת על פי הדין (ראה תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 שחלה על כתב ההגנה שהוגש בהליך זה) ועניין זה מצוי בחוות הדעת האקטוארית שהגישה המדינה.

...

במצב זה אני מקבלת את חוות הדעת האקטוארית של מר שפירא.

נקודה אחרונה היא שאלת הקיזוז של דמי הניהול שנגבו מן התובע והוחזרו לו. אני דוחה את טענת התובע כי מדובר בהרחבת חזית, מאחר שגובה הנזק תמיד שנוי במחלוקת על פי הדין (ראה תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד 1984 שחלה על כתב ההגנה שהוגש בהליך זה) ועניין זה מצוי בחוות הדעת האקטוארית שהגישה המדינה.

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי אני מחייבת את המדינה לשלם לתובע 172,496 ₪.

לצורך ביסוס טענתה, צרפה עותק מתלוש השכר של התובעת בחברה, שם ניתן לראות כי התובעת הועסקה במשרדי חברה בין השנים 2016-2017.

יתרה מכך, אילו רצתה הנתבעת לתת תוקף לגירסתה, לנוכח הגרסה הפוזיטיבית שהציגה התובעת, חזקה עליה שהיתה מציינת ולו שם של עוזרת בית אחת שיעבדה אצלה בשנים השנויות במחלוקת, או לחילופין, טוענת, כי בשנים הללו כלל לא נעזרה בעזרה חיצונית בעבודות משק הבית.

לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעת בסעיף 5 לתצהיר העדות הראשית מטעמה, כי העסיקה מידי פעם מנקות בביתה על בסיס שעתי "אשר התחלפו בתדירות די גבוהה", ואולם, כאמור מן הראוי היה שלכל הפחות ביחס לשנים המאוחרות שבמחלוקת 2016-2017, תוכל לנקוב ולו בשם של עובדת אחת, דבר שלא קרה.

לפיכך, ובהתאם להלכה לפיה, כאשר עובדת מתפטרת בסמוך ללידה, קיימת חזקה כי התפטרותה לצורך טפול בילד שנולד (דב"ע (ארצי) נה/3-51 (ארצי) דינה חבה - סופר דרינק בע"מ פד"ע כח 471 (1995), אני מקבל את טענתה כי התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים.

דמי הבראה מקובל עלי חישוב התובעת לעניין חלקיות משרתה – 11.6% ועל כן בגין התקופה הראשונה היא זכאית לסך של 267 ₪.

...

פדיון חופשה זכאותה של התובעת לפדיון ימי חופשה התיישנה ביחס ל-2 התקופות, ואיני מקבל את טענתה, לפיה הנתבעת לא העלתה טענת התיישנות ספציפית אלא טענת התיישנות כללית.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים: בגין פיצויי פיטורים – 2,256 ₪; בגין הפרשות לפנסיה – 1,883 ₪; בגין דמי הבראה – 549 ₪; בגין דמי נסיעות – 1,125 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 2,500 ₪ בגין השתתפות בשכ"ט עו"ד. ניתן היום, כ"ה תמוז תשפ"ג, (14 יולי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

בנסיבות אלה ולאחר שהתובעת ניסתה לשכנע את מר אזולאי ללא הצלחה כי אין מקום לקזוז הודעה מוקדמת, שלחה התובעת ביום 12.5.22 מכתב דרישה באמצעות בא כוחה בהליך זה. הנתבעים לא השיבו למכתב, אולם העבירו לתובעת באותו היום תשלום בסך 11,156 ש"ח. מתלושי השכר שהונפקו לתובעת עולה כי הנתבעת 1 שילמה לתובעת במסגרת גמר החשבון 604 ₪ כהפרשי הבראה, 1,509 ₪ כפדיון חופשה, 6,326 פצויי פיטורים ו- 1,458 ₪ כחלף גמול פנסיה.

קביעה ספציפית לעניין דמי הבראה בהקשר זה מופיעה בסעיף 6 לצוו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפיו בקביעת תקופת הזכאות לעניין תשלום דמי הבראה תובא בחשבון תקופת חופשת לידה על פי חוק.

נוכח המשמעות הכלכלית שיש לתיקון בהיבט זה על המעסיק, נושא שמירת הזכויות התלויות בותק נדון במסגרת דיוני הועדה באופן מעמיק גם ביום 12.2.07 וגם בדיון שהתקיים ביום 16.7.07, תוך שנציגת משרד התעשייה המסחר והתעסוקה הבהירה כי במסגרת סעיף זה נקבע הסדר השומר את זכויות העובדת התלויות בותק בעת תקופת ההעדרות (בגין שמירת הריון ובנסיבות האחרות המוסדרות בסעיף) – "כמו בחופשת לידה". כמפורט בפתח פרק זה, תקופת חופשת הלידה, הקרויה היום תקופת לידה והורות, נלקחת בחשבון באופן מלא לצורך חישוב דמי ההבראה.

מוסיפה התובעת וטוענת שלא מתקיימים בעיניינה התנאים המאפשרים הפחתת פצויי ההלנה שכן המחלוקת המשפטית הנטענת היא מחלוקת מומצאת ונטולת בסיס משפטי כאשר בזמן אמת במועד מתן הודעת ההתפטרות התובעת כלל לא התבקשה לתת הודעה מוקדמת בפועל.

בנוסף, הנתבעים לא שילמו את הסכום שלא היה שנוי במחלוקת במועדו – אלא רק לאחר משלוח מכתב התראה מעו"ד. לבסוף נטען שמכיוון שמדובר בעובדת ששכרה נמוך יחסית אזי בהתאם לפסיקה יש להקפיד עם מעסיקיה הקפדה יתרה לעניין פצויי ההלנה.

טענת הנתבעים לגבי המחלוקת בגינה קוזז חלק מסכום הפיצויים הועלתה לראשונה ביום 10.4.22 ואף אם מהתכתובות בין התובעת לנציג הנתבעים עולה כי הייתה מחלוקת מסוימת גם לגבי אופן חישוב הפיטורים במנותק משאלת הקזוז, הנתבעים לא הסבירו מדוע לא שולם החלק שאינו שנוי במחלוקת – מבחינת הקזוז ו/או אופן החישוב, במועד הנידרש על פי דין ומדוע המתינו עד יום 12.5.22 עם ביצוע התשלום הראשון.

...

סוף דבר התביעה מתקבלת והנתבעים 1 ו- 2 ישלמו לתובעת בתוך 30 ימים מיום שיומצא לידיהם פסק הדין: סך של 824 ₪ בגין הפרש פיצויי פיטורים והפרשי הפקדות לקופת גמל בהתאם להודעתם בדיון ההוכחות וככל שלא עשו זאת עדיין.

התובעת תשלם לנתבע 3 שנמחק, מר אלירן אזולאי, בתוך 30 ימים מהיום סך של 750 ₪ בגין הוצאות צירופו להליך.

על כן ככל שהצדדים לא יגיעו ביניהם להסכמות בדבר קיזוז הסכומים שנפסקו לחובת כל צד בהליך זה, ונוכח מערכת היחסים בין הנתבעים תשלם התובעת את ההוצאות שנפסקו ביום 23.3.23 בתוך 30 ימים לידי הנתבעת 1 והנתבעים יסכימו ביניהם על חלוקת הכספים ככל שיראו לנכון.