חישוב דמי חופשה עובד לפי שעות בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה

בעניינינו מודה הנתבעת כי לא ערכה מעקב שעות כנדרש אחר שעות עבודתו של התובע (פנקס שעות עבודה בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א – 1951) כך שנטל ההוכחה בעיניין הועבר אל כתפיה, שעה שהתובע הצהיר אשר למתכונת העסקתו בתצהירו.

הוכח בפנינו כי יוסף ערך רישום לפי מה שעומר אמר לו שסוכם עם התובע ולא לפי שעות עבודתו של התובע בפועל, כאשר הודה בפנינו כי לעיתים ראה את התובע מחוץ לשעות עבודתו, שלכאורה סוכמו עימו.

משכך, שעה שגם מתלושי השכר (בדבר תוכנם, כאמור, לא נתנו אמון) עולה כי לא שולמו לתובע דמי חופשה, הבראה או הפרשות לפנסיה, יש לקבל את תביעות התובע ברכיבים אלו.

התובע זכאי לפדיון ימי חופשה כנתבע על ידו, בהיעדר חישוב נגדי מטעם הנתבעת, בסך 6,200 ₪.

...

משכך, בהתאם לחזקה החוקית ולפירוש הפסיקתי שניתן לה, אותו הבאנו לעיל, אנו קובעים כי התובע הועסק 246 שעות חודשיות.

כך, שלטעמנו עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכיח מעשה פיטורים, שכן מסמכים מ'זמן אמת' תומכים בטענתו זו. משכך ושעה שהתובע קיבל 8,750 ₪ כפיצויים זכאי הוא להשלמה של 5,200 ₪ ( 13,950 ₪ - 8,750 ₪) כפיצויי פיטורים.

סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל, תישא הנתבעת בתשלומים הבאים וזאת תוך 30 יום מהיום – סך של 32,300 ₪ כהשלמת שכר מינימום, סך של 67,840 ₪ כתמורת שעות נוספות, סך של 8,931 ₪ כפיצוי חלף הפרשות פנסיוניות, סך של 6,200 ₪ כפדיון חופשה, סך של 5,292 ₪ כדמי הבראה, סך של 5,200 ₪ כהשלמת פיצויי פיטורים, סך של 4,650 ₪ כהודעה מוקדמת, סך הכל תישא הנתבעת בסך של 130,413 ₪, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

הנתבעת דחתה את טענת התובע לפיה לא נוהל רישום שעות ודוחות נוכחות, וכתמיכה לטענתה היא צרפה את הדוחות לתצהירו של מר אדרי (נספח ג1) וכן לתצהירה של גב' סייר (נספח א).

סעיף 26 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע גם הוא סנקציה פלילית ככל שהוראות אלו לא מולאו, ולא פיצוי לעובד.

התובע ערך את חישובי זכאותו לשעות נוספות בהתאם לצוו ההרחבה, הקובע 135% בעבודת לילה וכן 175% בעבודה בשבתות.

הנתבעת הודתה שלא חישבה את ימי החופשה של התובע בהתאם לצוו ההרחבה, אשר כפי שנכתב לעיל, קבענו שחל בעיניינו של התובע.

...

בהתאם לחישוב לפי צו ההרחבה, הנתבעת תשלם לתובע 4,250 ₪ בגין דמי חגים.

להלן טבלה: שנה תעריף יומי סכום שקיבל הפרש 2013 172 1,376 1,720-1,376= 344 2014 172 1,204 1,720-1,204 = 516 2015 186 1,488 1,860-1,488 = 372 2016 193 687 1,930-687 = 1,243 2017 200 1,200 2,000-1,200 = 800 2018 212 424 2,120*66% = 1,399 1,399-424 = 975 סה"כ ₪ 4,250 סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: בגין ימי חופשה – סך של 1,638 ₪; בגין תוספת ותק – סך של 819 ₪; בגין דמי חגים – סך של 4,250 ₪.

התביעה לתשלום הודעה לעובד, פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר, פיטורים שלא כדין, דמי הבראה, פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, שעות נוספות ותוספת משפחה – נדחית.

תנאי העבודה שסוכמו בהתאם לסעיף 5 א לחוק הודעה לעובד: "בתובענה של עובד נגד מעסיקו שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה שהוא חייב במסירתה כאמור בסעיפים 1 או 3, בכלל או לגבי אותו עניין, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק בדבר העניין השנוי במחלוקת, ובילבד שהעובד העיד על טענתו באותו עניין, לרבות בתצהיר לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971" (דגש ש.ש.).

עוד טען התובע כי תפקידו דרש מתן אמון בו, אולם לא מתקיימים בעיניינו התנאים שנקבעו בסעיף 30 לחוק שעות עבודה ומנוחה ולא מדובר במשרת אמון.

ארז טען כי החישובים שהגיש שלמה אינם נכונים הן ביחס לחודשי העבודה והן ביחס לשעות, ונעשו תוך היתעלמות מכך שהיה יוצא להפסקות רבות וניהל את זמנו כרצונו.

בתקופה שמחודש 11/10 עד 6/11 שלמה עבד לפי שעות, ושולם לו גמול מתאים עבור שעות נוספות.

(ג) בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בנגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת".

...

הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "ארז") הכחיש טענות התובע, טען כי שלמה קיבל את הזכויות המגיעות לו, התביעה כוללת אי דיוקים רבים, וגם לשיטת שלמה היא תתברר כמנופחת בהגזמה קיצונית ומשכך יש לדחות את התביעה, ולחייב את שלמה בהוצאות לדוגמה.

טענת הקיזוז של הנתבע נדחית.

ארז – הנתבע ישלם לשלמה – התובע את הסכומים בגין הרכיבים המפורטים מטה: פיצוי בגין אי מתן טופס הודעה לעובד על תנאי העסקה בסך של 8,500 ₪.

נוכח הפער המשמעותי בין סכום התביעה, 325,265 ₪, והרכיבים שנתבעו ונדחו, לבין הרכיבים והסכומים מהתביעה שהתקבלו, העדר ביסוס של חלקם ונוכח הפסיקה בעניין זה, שלמה-התובע, ישלם שכ"ט ב"כ הנתבע- ארז , בסך של 5000 ₪.

בנסיבות אלו לא שוכנענו כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל. לפיכך אנו קובעים כי הנתבעת יכלה לפקח על שעות עבודתה של התובעת ואין לראות בתובעת כמי שמילאה "תפקיד המחייב מידה מיוחדת של אמון אישי" או "שתנאי עבודתו של העובד 'אינם מאפשרים כל פקוח'. על כן אנו קובעים כי חוק שעות עבודה ומנוחה חל על התובעת.

בהתאם להלכה הפסוקה, "השכר הרגיל" לעניין חישוב דמי החופשה לפי חוק חופשה שנתית כולל כל תמורה המשתלמת לעובד בעד שעות עבודתו הרגילות, לרבות בגין עמלות: "הגדרת שכר העבודה הרגיל ככוללת "כל תמורה בכסף או בשווה כסף המשתלמת לעובד על ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות", למעט סכום המשתלם לכסוי הוצאות מיוחדות, כוללת בתוכה גם תשלום עמלה.

מסקנת הדברים היא, שיש לכלול את העמלות ב"שכר הרגיל" גם לצורך חישוב דמי חופשה ופדיון חופשה" (ראו ע"ע 300048/98 עובדיה סימן - הסתור בע"מ, (26.3.02)).

...

מחומר הראיות כפי שפורט לעיל אכן שוכנענו כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי מדובר בעמלת מכירה שיש לראותה כחלק משכר היסוד של התובעת.

לפיכך, אנו קובעים כי התובעת זכאית להפרשי פנסיה בסך 9,229 ₪ בהתאם לחישוב הבא, החל מחודש 4.2012 נוכח מועד הגשת התביעה ותקופת ההתיישנות: שנה מספר חודשים שכר ממוצע במשק הפרש שכר (שכר ממוצע במשק מינוס 7,000) אחוז הפקדה (בהתאם לצו ולהסכם שהחל ב5% ) סך הפרשי פנסיה 2012 9 8,619 ₪ 1,619 ₪ 5% 728.55 ₪ 2013 12 8,828 ₪ 1,828 ₪ 5% 1,096.8 ₪ 2014 12 9,089 ₪ 2,089 ₪ 6% 1,504.08 ₪ 2015 12 9,260 ₪ 2,260 ₪ 6% 1,627.2 ₪ 2016 12 9,464 ₪ 2,464 ₪ עד 1.7.16 6% ולאחר מכן 6.25% 1,811.04 ₪ (887.04+924) 2017 12 9,673 ₪ 2,673 ₪ 6.5% 2,084.94 ₪ 2018 2 9,906 ₪ 2,906 ₪ 6.5% 377.78 ₪ בכל הנוגע לרכיב התביעה בגין הלנה, לא שוכנענו כי בנסיבות העניין יש הצדקה לחייב ברכיב הלנה, נוכח המחלוקות נשוא תיק זה וקביעותינו לעיל ושעה שרכיב זה נטען רק באופן כללי.

סוף דבר בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין תשלם הנתבעת לתובעת את הסכומים הבאים: הפרשי שכר מכוח חוק שכר שווה על סך של 25,200 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.1.2017 (אמצע התקופה בגינה משולמים הפרשי השכר) ועד למועד התשלום בפועל.

ה) לגבי עובד המועסק לפי שכר שעה, ישולמו דמי הבראה כרכיב נפרד שישלום לצד שכר השעה, ואשר יובא בחשבון בחישוב דמי החופשה ודמי המחלה; רכיב נפרד זה יחושב בהתאם לנוסחה שלהלן (ולא יחול לגביו האמור בפסקות (א) עד (ד) לעיל): מכפלה של A ב_B, המחולקת ל-C לעניין זה: A – המחיר ליום הבראה, כפי שהוא מעת לעת, לפי פסקה (ב).

תשלום השכר יכול להתבצע לפי שעות תקן (ורק במידה והעובד חתום על שעות תקן) שנקבע מול הגורם המזמין, אך ניהול פנקס שעות העבודה צריך להתנהל לפי שעות עבודה בפועל, כלומר נוכחות העובד במקום העבודה".

לטענת התובעת, אין כל הפרת דין מצידה במקרה שבגינו הופחת הניקוד, שכן שיטת הרישום הנה בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, ולא הועלתה כל טענה כי העובד לא קיבל את מלוא השכר שהגיע לו. מדובר במכרזים והסכמים שעל פיה שעת תחילת העבודה נקבעה לשעה מסוימת שהיא שעת תחילת המשמרת, וככל שעובד מגיע לפני שעה זו, הוא אינו מתבקש לעבוד לפני תחילת המשמרת אליה נקרא.

על פי סעיף זה, לגבי עובד בשכר, "השכר הרגיל", שעל פי יש לשלם דמי חופשה בעד ימי חופשה כאמור בסעיף 10(א) לחוק, הוא "שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה" ואילו "שכר העבודה היומי הממוצע" הוא "הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים". במקרה ש"היון ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד".

...

בעניינים אחרים שהעלתה התובעת, בית הדין מצא שלא נמצאו פגמים בהחלטת חטיבת הביקורת.

התוצאה התביעה נדחית ברובה.

כן מתקבלת התביעה בעניין דמי ההבראה.