במקרה דנן, אכן עולה כי התובע הועסק תוך הפרת תשלום חלק מזכויותיו הסוציאליות, שכן הועסק בלא שקבל הפרשים מלאים לתשלומי הפנסיה, דמי הבראה ודמי חופשה, כפי שיפורט להלן.
התובע טען כי כלל תנאי העסקתו סוכמו בעל פה, לא נחתם עמו הסכם העסקה ולא נימסרה לו הודעה לעובד בנוגע לתנאי העסקתו, כמתחייב על פי חוק הודעה לעובד, לא בתחילת העסקתו בשנת 2007 ואף לא במסגרת חילופי המעסיקים שביצעו הנתבעות לאורך השנים.
התובע עתר לקבלת פיצוי בעד 45 ימי חופשה, בכפוף להוראות ההתיישנות בהתאם לדין וביחס ל- 6 ימי עבודה בשבוע.
עם זאת, הפלא ופלא, בחודש העוקב, יוני 2014, לכאורה חודש עבודתו הראשון בנתבעת 2, צוין כי לתובע 5 ימי חופשה, כאשר הדבר אינו מתיישב עם ניצול ימי החופשה לכאורה בנתבעת 1 או לחילופין עם צבירת הימים החדשה אשר אמורה הייתה לחול באם אכן היה נערך לתובע גמר חשבון.
בהתאם, אנו פוסקים כי על הנתבעת 3 לשלם לו, על פי התחשיב שצורף בסיכומיו של התובע אשר לא נסתר, סך של 5,333 ₪ בגין תקופת עבודתו בה. עם זאת, באשר לחישוב שהגיש התובע עבור הנתבעת 2, הרי שהוא אינו מתיישב עם תקופת עבודתו של התובע בה לפיכך, בהתאם לחמישה חודשי העבודה של התובע בנתבעת 2, ובהתאם לערך העבודה היומי שלא נסתר, פוסקים אנו כי על הנתבעת 2 לשלם לתובע תשלום נמוך יותר מזה שבקש התובע, בסך של 2,073 ₪ בלבד.
נציין, כי גמר החשבון צריך היה להתבצע במהלך חודש אפריל 2016, שעה שטרם ניכנס לתוקפו השינוי בהוראות צו ההרחבה בדבר הישתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש לפי חוק הסכמים קבוציים, תשי"ז-1957.
...
משכך, אנו מקבלים את תביעתו של התובע בגין רכיב זה. בהתאם, אנו פוסקים כי על הנתבעת 3 לשלם לתובע, על פי התחשיב שצורף בסיכומיו ולא נסתר, סך של 3,969 ₪.
סוף דבר
תביעת התובע מתקבלת בחלקה.
בנוסף לאמור לעיל, ככל שמי מהנתבעות לא פעלה לשחרור כספי הפיצויים הצבורים בקרן הפנסיה עד למועד מתן פסק דין זה, אנו מורים להן להעביר לב"כ התובע מכתב לשחרור הכספים האמורים, וכל מסמך רלוונטי אחר הנדרש למטרה זו.
לסכומים הנזכרים לעיל יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
