חישוב דמי אבטלה: זכאות וניצול ימי זכאות

זהו פס"ד בשתי תביעות שהגיש התובע (ושאוחדו) לעניין אופן חישוב דמי האבטלה המגיעים לו – ככל שמגיעים לו, והאם ניצל את מלוא הזכות לדמי אבטלה.

פירוט מופעי ההתייצבות של התובע: 1.9/16-11/16 – התייצב 12/16-3/17- לא התייצב 4/17-5/17- התייצב 6/17 - לא התייצב חודש יולי – התייצב 8 ימים חודש אוגוסט – התייצב 27 ימים המחלוקת: האם נותרו לתובע ימי זכאות נוספים לניצול בהתאם לסעיף 171א' לחוק ואם כן – לכמה ימים זכאי עד ליום 31/8/17? המקור הנורמאטיבי: סעיף 160 לחוק קובע כי "דמי אבטלה ישולמו למבוטח שהוא מובטל, אשר השלים את תקופת האכשרה כמוגדר בסעיף 161"..

...

מכל האמור לעיל – אין מקום לקבל את פרשנות המוצעת על ידי ב"כ התובע, והתביעה נדחית.

סוף דבר: התביעה נדחית.

לטעמינו, כאשר הגדלת מיכסת ימי הזכאות היא פרי הוראה בדין לאחר איזון שערך המחוקק - אזי הגדלת מיכסת ימי הזכאות לגיטימית, ואין לטעון באופן גורף שנידף ממנה ריח של ניצול לרעה של מערכת תשלום דמי אבטלה.

משמע, ההגדלה לא תשליך באופן רטרואקטיבי על תקופת האבטלה הראשונה, בה כבר ניצל המבוטח 100% מזכאותו לפי נתוניו דאז (ובעניינינו - מבוטח שגילו נמוך מ - 35 שנה), אלא רק על חישובה של היתרה בשיעור 80%.

...

המוסד לא הפנה לעוגן לשוני להבחנה הנטענת בסעיף 171א, ואף אנו לא מצאנו בלשון הסעיף עוגן כזה.

לאור כל האמור החלטנו לקבל את הערעור כך שמבוטח שנוצרה לו עילה בדין להגדלת מכסת ימי הזכאות במהלך יתרת התקופה הקובעת יהא זכאי ליהנות מהגדלה זו אף אם מיצה את מכסת ימי הזכאות המקורית לתקופה הקובעת בראי נתוניו בתחילתה.

סוף דבר - לאור האמור, דין הערעור להתקבל במובן זה שאנו מצהירים על פרשנותו הנכונה של הדין במצב בו נוצרת עילה להגדלת תקופת התשלום המירבית, היא מכסת ימי הזכאות, במהלך יתרת התקופה הקובעת.

תלושי השכר שנמסרו לתובעת כללו תשלומי הבראה חודשיים, בלי שהיה כל סיכום מראש ובכתב בין הצדדים לעניין זה. כך, הנתבעת מצאה לנכון לרשום בתלושים מדי חודש רכיב של "תמורת חופשה", בלי שיצאה בפועל לחופשה בתשלום ובלי שהתאפשר לה לנצל זכאות לימי חופשה שנתית.

התובעת עתרה בתביעתה לסך 50,000 ₪ פיצוי בגין הפרת חוק עבודת נשים ולחילופין בגין הפרת חוק שויון הזדמנויות; פיצוי בגין אי הפרשות לפנסיה בסך 7,300 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 6,218 ₪); פצויי פיטורים בסך 10,000 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 8,518 ₪); פיצוי בגין הפסד דמי לידה מהמוסד לביטוח לאומי בסך 16,600 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 12,017 ₪); פיצוי בגין הפסד דמי אבטלה בסך 22,000 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 3,861.6 ₪); פדיון חופשה בסך 3,840 ₪ (בתצהירה וסיכומיה עתרה לסך 4,449.6 ₪); פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד בסך 5,000 ₪; פיצוי בגין מסירת תלושי שכר בלתי תקינים בסך 5,000 ₪; דמי הבראה בסך 2,457 ₪.

המחלוקת בעניינינו היא האם התובעת קיבלה שכר מינימום + תשרים, או שכר בסיס של 40 ₪ לשעה + תשרים, ובנוסף, האם יש להכליל את התשרים בשכרה הקובע, כאשר לטענת התובעת בהתאם להלכה הפסוקה יש לראות בתשר ששולם על ידי לקוחות מסעדה כשכר עבודה למלצרים (ובהתאם, יש לחשב זכויותיה).

...

משאין בפנינו הודעה כאמור בחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002, והגם שברי לנו כי התובעת ידעה עם תחילת עבודתה את תנאיה לאשורם(כפי ששוכנענו),ומנגד, משלא פעלה הנתבעת כחובתה כדין, נעתרים אנו לתביעה ברכיב זה. הנתבעת תשלם איפוא לתובעת סך של 5,000 ₪.

משקבענו לעיל כי שכרה הקובע של התובעת היה כאמור, ומשאין מחלוקת כי את סכום הנטו שבתלושיה אכן קיבלה, ומשלא שוכנענו בפגם בתלושים, בהקשר האמור, נדחית תביעתה ברכיב זה. מהימנות יש לציין כללית כי לא התרשמנו ממהימנות עדותה של התובעת, כשמנגד, התרשמנו מעדויות הנתבעת (כולן) כעדויות מהימנות ומשכנעות, כפי שציינו בפנינו גם במהלך שמיעתן.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים שנקבעו לעיל ובתוך 30 יום ובצרוף ה"ה וריבית כחוק מ- 1.2.17 ועד לתשלום בפועל.

המשכורת הקובעת לחישוב זכויותיו הנה 5,566 ₪.

הנתבע לא ניהל פנקס חופשה והתובע לא ניצל ימי חופשה כלל.

התובע גורש ממקום עבודתו על ידי בתו של הנתבע, ולאור גילו לא היה זכאי לדמי אבטלה.

...

לא מצאנו כי יש לקבל את טענות הנתבע, לפיהן סיום יחסי העבודה נעשה בהסכמה או לבקשת התובע.

טענה זו איננו מקבלים, ואנו מעדיפים את גירסת התובע, לפיה הסכום שקיבל בכל חודש היה הסכום נטו שסוכם בין הצדדים.

מכל האמור לעיל עולה כי התובע זכאי לרכיבים הבאים: · פיצויי פיטורים סך של 15,306 ₪ · החזר דמי נסיעות סך של 9,600 ₪ · דמי הבראה סך של 4,339 ₪ · פדיון חופשה שנתית סך של 4,626 ₪ · אי מתן הודעה על תנאי עבודה סך של 2,000 ₪ · פיטורים שלא כדין סך של 5,000 ₪ · פיצוי בהתאם לחוק הגנת השכר סך של 2,500 ₪ · פיצויי הלנה סך של 4,000 ₪ ______________________________________________ סה"כ: 47,371 ₪ סכום זה ישולם בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין, והוא יישא ריבית והצמדה כחוק מיום 1.8.19 ועד לתשלום בפועל.

בנוסף לאמור לעיל, הנתבע ישלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪, וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

גם שם נקבע, בהסתמך על פסק הדין בעיניין וניט, כי יש להבחין בין תקופת הזכאות לדמי מחלה מכוח החוק לבין תקופת הזכאות מכוח הסכם, כשלגבי האחרון "יש לבחון את עקרון תום הלב ואת הנסיבות". בנסיבות אותו הליך נקבע כי "הנאמנים יכלו לפטר את העובדים בטרם ניצול ימי המחלה המגיעים להם שלא מכוח החוק". דעת מיעוט של השופט נ. סולברג הייתה שלמעסיק בכל מקרה יש זכות לפטר עובד לאחר התקופה המוגנת בחוק, גם אם ניתנה תקופה ארוכה יותר בחוזה.

עם זאת, לאור הקביעה לעיל, כי על הקרן לשאת בתשלום הקצבה לתובע לאחר תום 61 ימים מתחילת זכאותו לנכות, על הקרן לערוך חישוב הישתכרות לתוקפה בה היה זכאי ל-100% נכות, ולקחת בחישוביה את קצבת הפרישה המוקדמת המשולמת לו. למעלה מן הצריך, בהיעדר טיעוני הצדדים לעניין, נפנה לבסיס הנורמאטיבי המעגן את ההוראה כאמור.

הטענה כי התובע אינו יכול להיות "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה בתקופה בה הוא נכה הזכאי לגימלה הנה טענה לבירור אצל המוסד לביטוח לאומי ולא במסגרת תיק זה. לפיכך, טענת הקרן שניתן לקזז גם דמי האבטלה מקיצבת הנכות נדחית.

...

סעיף1, סעיף ההגדרות, קובע ש"הכנסה מיגיעה אישית" כולל "קיצבה המשתלמת מאת מעביד לשעבר". כפועל יוצא, קצבת פרישה מוקדמת שניתנת במסגרת הסדר פרישה, קל וחומר כשמדובר בהסדר שגובש מכוח ובהתאם להסכם קיבוצי, היא בגדר "הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו" שהופקה "מיגיעה אישית". ודוק, אף אם תשלום קצבת פרישה חוסה, בתנאים המתאימים, תחת ההסדר מיוחד הקבוע בסעיף 9א לפקודה – "פטור לקיצבה המשתלמת מאת מעביד או קופת גמל ולקיצבה המשתלמת על פי ביטוח מפני אבדן כושר עבודה", אין בכך כדי לשנות מן המסקנה, שכן זהו החריג לכלל: "לפי הכלל הרגיל, כשמשלם מעביד לעובדו סכום כסף במסגרת יחסי העבודה, וכאשר השניים פועלים בהקשר זה בכובעם כמעביד וכעובד, חזקה כי מבחינת העובד התשלום הוא הכנסת עבודה לפי סעיף 2(2) לפקודה. כך קובעת לשון הסעיף בבירור. ואולם, אם קבע המחוקק במפורש הסדר בעל מאפיינים הוניים, כפי שעשה בסעיפים 9(7א)(א) ו-102 לפקודה בנוגע למענקי פרישה ולאופציות המוקצות לעובדים (בהתאמה), יחול ההסדר המיוחד שנקבע בחוק. לשון אחר, בכל הקשור לתשלומים ממעבידים לעובדיהם, ההסדר הקבוע בסעיף 2(2) נהנה מ'עליונות' או 'עדיפות' על ההסדרים ההוניים, המהווים חריג לו" (עניין ניסים).

הטענה כי התובע אינו יכול להיות "מובטל" הזכאי לדמי אבטלה בתקופה בה הוא נכה הזכאי לגמלה הינה טענה לבירור אצל המוסד לביטוח לאומי ולא במסגרת תיק זה. לפיכך, טענת הקרן שניתן לקזז גם דמי האבטלה מקצבת הנכות נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת במובן זה שעל הקרן לערוך לשלם קצבת הנכות החל מתום 61 ימי המחלה שלאחר מועד תחילת הזכאות לנכות, ובניכוי קצבת הפרישה המוקדמת, ובחישוב בהתאם להוראות תקנון הקרן.