חישוב גמלאות ביטוח לאומי בהתאם לתקנה 11 לתקנות המקדמות

הנתבע טען כי גמלת הפגיעה בעבודה של התובע נקבעה לצורך חישוב השכר עפ"י מקדמה בה חויב ואותה עידכן בסמוך לפני הפגיעה בהתאם לתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984.

פסק דין בעיניין דב"ע נה/68-0 המוסד לביטוח לאומי – סנונו, (פורסם בנבו,פד"ע כח 412 ),נקבע כי מקום בו מבוטח הודיע, טרם ארוע התאונה, על שינוי בהכנסתו שישמש בסיס לחישוב דמי הביטוח, אין להחיל בעיניינו את תקנה 11 שם נקבע כי במקרים שבהם המבוטח מסר דו"ח עדכני בנוגע להכנסותיו טרם קרות התאונה וללא קשר אליה ניתן לסטות מתקנה 11: "דחיית הטענה בדבר חוסר סבירותה של תקנה 11 אינה מונעת סטייה הימנה באותם מקרים מתאימים בהם מסר המבוטח דו"ח עדכני, בנוגע להכנסותיו, טרם קרות התאונה וללא כל קשר אליה, למוסד לביטוח לאומי או למס הכנסה. במקרים שכאלה לא ההכנסה ששמשה בסיס לחישוב מקדמות דמי הביטוח צריכה לשמש כבסיס לחישוב הגימלה של הנפגע בעבודה, אלא אותה הגימלה צריכה להשתלם על יסוד דו"ח ההכנסה העדכני. " בהמשכו של פסק הדין נקבע: "ערים אנו להוראות החוק והתקנות, על פיהן חייב מבוטח להגיש דין וחשבון על הכנסתו למוסד, ולא רק למס ההכנסה. אולם, מכוח החוק, חישוב ההכנסה של עובד עצמאי נקבעת "על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה..." (סעיף 164(ב) (1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968, (סעיף 345(ב)(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995)), וחזקה על המבוטח ובוודאי על יועץ המס שפעל בעיניינו, שידע שהודעתו לפקיד השומה בדבר תיקון הדו"ח תגיע במוקדם או במאוחר, למוסד.

...

8לאור האמור, נראה לנו כי מקום בו מבוטח מודיע, טרם אירוע תאונה, על שינו בהכנסתו, שישמש בסיס לחישוב דמי הביטוח, אין להחיל לגביו את ההוראה המחמירה שבתקנה 11, אלא יש לנהוג לגבי דמי הפגיעה וקצבת הנכות והשאירים הנגזרים ממנה, כפי שנוהגים לגבי גמלאות אחרות - כמצוות תקנה .

לאור האמור, התביעה מתקבלת.

הנתבע ישלם שכ"ט ב"כ התובע בסך 3000 ₪ הסכום ישולם תוך 30 יום.

בעת הפניה, התובע חתם על הצהרה: "אני מצהיר שידוע לי שהבקשה להקטנת מקדמות שהבקשה להקטנת מקדמות משפיעה על הכנסה לצורך חישוב גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי". לאור בקשת התובע, המקדמות תוקנו בתאריך 22.7.13 ונשלח לתובע פנקס מקדמות בהתאם, לפי הכנסה שנתית של 50,000 ₪.

תקנה 2 (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד – 1984 קובעת: "נימסרה הצהרה, תחושב המקדמה הרבעונית הראשונה על בסיס ההכנסה שעליה הצהיר המבוטח..." תקנה 11 לתקנות קובעת: "ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תחשב ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו- 10 לא יחולו לגבי שנה זו...". בבג"ץ 4994/04 איבגי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים (מיום 11.10.09) נקבע: ".. תקנה 11 פועלת אפוא, לעיתים לטובת המבוטח ולעיתים לרעתו, ועל כן חלה גם במקום בו הגדלת ההכנסה נעשתה לכאורה, בתום לב... ". בעב"ל (ארצי) 32864-10-14 יורי דורושקביץ נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.2.16) נקבע: ".. שוב ושוב נדחו מבוטחים שבקשו לסטות מתקנה 11 בהתבסס על הטענה, כי שומתם המאוחרת אותנטית וכי לא בוצעה בה מניפולציה שגרמה להגדלת ההכנסה שבה לעומת ההכנסה שלפיה, שולמו המקדמות. לעיתים נומקה הדחיה בכך שלא היתה כל מניעה שהמבוטח יעדכן את המוסד על הגידול בהכנסותיו ושנמנע לעשות כן, אין לו להלין אלא על עצמו...". בעב"ל (ארצי) 51344-02-15 יוסף סודרי נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 10.11.16) נקבע: "בפסקי דין רבים נדונה תכלית תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד – 1984... בעקרו של דבר העקרון המנחה הנו כי הזכאות לגימלה בענף נפגעי עבודה צריכה להיגזר מהמקדמות ששילם המבוטח לביטוח לאומי לאור גובה הכנסתו המוצהרת למוסד לביטוח לאומי על הכנסותיו". בעבל (ארצי) 51290-05-16 שוטון נ' המוסד לביטוח לאומי (מיום 21.11.17) בית הדין הארצי חזר על ההלכה שנקבעה בפסקי הדין בעיניין סודרי ודורושקביץ.

...

לאור האמור, אין מנוס אלא לדחות את התביעה.

המוסד חישב את הכנסת המשיבה לפי ההכנסה בגינה שילמה מקדמות לפני התאונה, כמצוות תקנה 11(א) לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), התשמ"ד-1984 (להלן – תקנות המקדמות), ובהתאם שילם את דמי הפגיעה ואת התשלומים נוספים המגיעים לה עקב התאונה.

ההיבט השני, המוסדר בתקנה 11 לתקנות המקדמות לפיה שולמו דמי הפגיעה והתשלומים הנוספים למשיבה, הוא כיצד תחושב ההכנסה המזכה בדמי פגיעה ובתשלומים נוספים מכוח החוק (קצבה או מענק חד פעמי, לפי העניין) עקב פגיעה בעבודה, ונקבע בה לאמור: "(א) ארעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו;

ואולם, המשיבה, שמצאה את הדרך לפנות למוסד הן בחודש פברואר 2014 והן בחודש מרץ 2015 בבקשה להפחית את המקדמות, לא פנתה בבקשה מתאימה להגדילן במרוצת אותה שנה תוך התאמתן בזמן אמת להכנסתה האמיתית, הגם שבהתאם לתקנה 5 לתקנות המקדמות, כפי שתוקנה בתוקף משנת 2005 (קובץ תקנות התשס"ו, 6452), ניתן להגיש בקשה לשינוי המקדמות אחת לרבעון (ראו לעניין הדין שקדם לשינוי: דב"ע (ארצי) נא/0-11 אורון – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 84 (1991)), ואף הגדילה לעשות ולא פנתה להגדילן אף בתום שנת המס בה הכנסתה בפועל היתה גבוהה באופן משמעותי ביותר מהכנסתה המשוערת על פי הצהרתה בבקשת ההפחתה, כך שהיא המשיכה לשלם גם בשנת 2016 מקדמות המשקפות 40% בלבד מהכנסתה בפועל בשנה החולפת.

...

דיון והכרעה תמצית ההכרעה לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה ואת כלל חומר התיק הגענו למסקנה לפיה דין ערעורו של המוסד להתקבל, הן מהטעם שהמוסד היה רשאי שלא לעדכן את המקדמות בעקבות השומה העצמית של שנת 2014 והן מהטעם לפיו לא היה מקום בנסיבות העניין לסטות מהוראות תקנה 11 לתקנות המקדמות.

סוף דבר – ערעור המוסד מתקבל ופסק דינו של בית הדין האזורי בטל בזה.

כאשר קיימת הצדקה לסטות מתקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד- 1980 (להלן: "התקנות"), יש מקום לעשות כן בהתאם לפסיקה.

עוד עולה מן המקובץ, לאור הנפסק בעיניין בשירי ובעניין סאמר, כי סטייה נוספת מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד, ומסתבר כי הדו"ח העדכני נימסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה.

מטרת דמי הפגיעה היא לאפשר לנפגע בתאונת העבודה להמשיך לחיות באותה רמת הכנסה ממנה נהנה קודם למועד הפגיעה, כפי שנפסק לאחרונה בעב"ל עב"ל 31965-11-22 סרורי- המוסד לביטוח לאומי (9.11.23), בהאי לישנא: "בגימלאות שכאלה נודעת חשיבות רבה לכך שהשכר הרגיל המשמש בסיס לחישוב הגימלאות "ישקף נאמנה" עד כמה שניתן את ההכנסה של המבוטח ערב האירוע המזכה בגימלה.

...

דיון והכרעה לאחר שקילת הראיות והטענות, מצאנו כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ודין התביעה להידחות.

עוד עולה מן המקובץ, לאור הנפסק בעניין בשירי ובעניין סאמר, כי סטייה נוספת מתקנה 11 אפשרית במקרים חריגים שבהם מועד הפגיעה בעבודה אינו ברור, כגון מקרה שבו הפגיעה היא תוצאה של מיקרוטראומה, והוא נקבע בדיעבד, לפי שיקול דעת רפואי, לתקופה רטרואקטיבית שקודמת למועד הגשת התביעה למוסד, ומסתבר כי הדו"ח העדכני נמסר לאחר מועד הפגיעה הרטרואקטיבי, והכל בתנאי שבמועד הגשת הדו"ח העדכני לא ידע המבוטח כי תהיה לדו"ח זה השפעה על שיעור גמלאותיו בגין הפגיעה בעבודה.

התביעה נדחית.

עוד נכתב בהחלטה כי "חישוב הגימלה מבוסס על הכנסות שהיו בידינו לפני הפגיעה. לפי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות), תשמ"ד- 1984 (להלן- התקנות), מבוטח שאושרה לו גמלת נכות מעבודה, תיחשב ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמה לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית. על כן, לשנת 2014, גם אם תיתקבל שומה נוספת, לא ייערך חישוב הפרשים הן לעניין הגימלה והן לעניין דמי הביטוח...". ביום 8.3.2022 ניתנה החלטה על ידי פקיד תביעות המאשרת את האמור בהחלטה מיום 6.4.2021.

ביום 20.3.2024 הגיש הנתבע תשובה הדוחה את כל טענות התובע, במסגרתה נטען בין היתר, כי אפילו היה דיווח על מקדמות (ולא היה דיווח), הרי שלא ניתן לחשב מחדש את בסיס השכר, זאת בהתאם להוראות תקנה 5 הקובעת כי לא ניתן לחשב מקדמות מחדש יותר מפעם אחת בכל ריבעון.

" בפסק דין ע"ע (ארצי) 32864-10-14 יורי דורושקביץ – המוסד לביטוח לאומי (מיום 25.2.2016)0להלן- עניין דורושקביץ) נקבע לגבי תקנה 11 לאמור: "11...לטעמנו, ככלל, אין לאפשר סטייה מהוראות תקנה 11 לתקנות אף במצב שבו נטען כי השומה שעליה מבקש המבוטח להסתמך היא אותנטית, ואף אם כך הוכח בפועל. סטייה תתאפשר במקרים שנפרט בהמשך.

...

ויודגש, גם בהודעת התובע מיום 17.3.2024 נרשם כי "אין בידי התובע או לרואה חשבון מטעמו אסמכתא לכך". לפיכך, כמו גם לנוכח השלב בו מצוי ההליך, לא מצאנו כל טעם בשלב זה בזימונו של רואה החשבון ו/או בזימונה של עובדת הציבור, אשר בא כוחו של התובע כבר הסכים בדיון ההוכחות, כי תעודת הציבור תוגש לתיק.

לפיכך, מקובלת עלינו טענת הנתבע כי "לא יכולה להיות אסמכתא על דיווח שלא קיים", וכדברי שלום עליכם, "ואם תאמר שאין לך אחות? לך לך והצטדק!" (בשינויים המחויבים ראו ע"פ 8095/16 יהודה עובדיה נ' מדינת ישראל (מיום 30.3.2017).

אשר על כן, ובכפוף לאמור בסעיפים 16 ו-32 לעיל כי המקדמות מיום 7.10.2014 נכללו בבסיס השכר, התביעה נדחית.