חיפוש על גוף אדם בשדה תעופה ללא חשד סביר

זאת ועוד, נוסח החוק ולשונו אינם מתיישבים עם הפרשנות שמבקש המערער להחיל עליו, לפיה כאשר החיפוש מבוצע ללא חשד לבטחון הציבור, בזיקה לטרור - דרוש קיומו של חשד סביר ובעניינינו, חשד סביר לקיומו של סם. בית המשפט קמא לא הסתמך רק על חוק הטיס ופנה לסעיף 28 לפק' הסמים, המאפשר מפורשות חפוש בגופו או בכליו של אדם בשדה תעופה, תוך חריגה מהכלל לפיו דרוש קיומו של חשד סביר.

בהתייחסו להוראות פקודת הסמים בסוגית החיפוש בשדה התעופה – ב"כ המערער אינו חולק על סמכות החיפוש הקנויה לשוטר לערוך חפוש בגופו או כליו של אדם ללא קיומו של חשד סביר, אולם לשיטתו, שומה היה על בית משפט קמא להיתחשב בחלוף הזמן – למעלה מ – 30 שנים מאז חיקוקה של פקודת הסמים, אשר במהלכן, חוקק חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו שקבע "סטאנדרט חדש" להגנה על זכויות הפרט ובכלל זה, איסור לערוך חפוש על גופו של אדם אלא למען תכלית ראויה.

...

לפיכך, אנו קובעים כי החיפוש נערך כדין והסם שנתפס מהווה ראיה קבילה להוכחת העבירה המיוחסת למערער.

לפיכך, לא מצאנו לנכון להתערב בממצא זה. ביטול הרשעה – נימוקי בית משפט קמא אשר דחה את בקשת המערער לביטול הרשעתו מבוססים היטב.

סוף דבר – הערעור נדחה על שני חלקיו.

זאת, בנגוד לסמכות החיפוש הכללית לפי סעיף 28(ב)(2) לפקודת הסמים, הקובעת במפורש כי ניתן לערוך חפוש על גופו של אדם ובכליו, רק אם קיים "יסוד סביר להניח שאותו אדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן". עוד הוסיפה המשיבה והפנתה לדברי ההסבר שנלוו לתיקון פקודת הסמים, מהם עולה כי המחוקק ביקש לאפשר עריכת חפושי פתע בשדות התעופה שלא על בסיס קיומו של חשד סביר כאמור.

...

כפי שיורחב להלן, אנו סבורים כי יש להיעתר לבקשה למתן רשות ערעור, לדון בה כבערעור; ולגישתי, יש גם לזכות את המבקש מעבירה של יבוא סם מסוכן בגינה הושת עליו צו של"צ בהיקף של 350 שעות, לצד ענישה נלווית.

בנסיבות אלו, אין מנוס מהמסקנה כי החיפוש שבמסגרתו נמצא הסם על גופו של המערער בוצע ללא כל הצדקה מקצועית – וממילא, מדובר בחיפוש שבוצע שלא כדין.

אולם, במקרה דנן אני סבור כי באיזון שבין חומרת הפגיעה בזכויות המערער כתוצאה מביצוע החיפוש שלא כדין לבין חומרת העבירה שיוחסה לו – הכף נוטה לטובת פסילת פירות החיפוש שבוצעו על גופו.

מאחר שאני סבור כי יש לפסול את הראיות שנמצאו בחיפוש על גופו של המערער במסגרת החיפוש שנעשה שלא כדין – אציע לחבריי כי נקבל את הערעור ונורה על זיכויו של המערער מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

אין דרך לדעת מדוע כניסתו של המבקש סורבה במעבר ביומטרי, אך יחד עם זאת נערכת בדיקה מעמיקה יותר לעניין זה. כוונת המחוקק שאין דרישה ליסוד סביר לחשד על מנת לחפש על גופו של אדם בשדה התעופה.

...

לאור האמור- דין הבקשה להידחות.

בהכרעת דינו, דחה בית משפט השלום את טענות המשיב לפגמים שנפלו בחיפוש שנערך בכליו וקבע כי החיפוש בוצע כדין הן לפי סעיף 9(א) לחוק הטיס (ביטחון בתעופה אזרחית), התשל"ז-1977 (להלן: חוק הטיס), המתיר לשוטר לערוך חפוש בגופו ובכליו של אדם הבא בשערי שדה התעופה "כדי לשמור על בטחון הציבור"; והן לפי סעיף 28(ב)(3) לפקודת הסמים, המתיר לשוטר לערוך חפוש על גופו של אדם אגב כניסתו לשדה תעופה "אם החיפוש דרוש לצורך קיום הוראות פקודה זו". בהתייחסו לסמכות החיפוש הקבועה בפקודת הסמים, ציין בית משפט השלום כי עיון בסעיפים 28(ב)(3) ו-28(ב)(4) לפקודה ובדברי ההסבר לה, מלמד כי עריכת חפוש על גופו ובכליו של אדם בעת שהותו בשדה תעופה אינה מותנית בקיומו של חשד סביר לבצוע עבירה, וזאת בנגוד לחיפוש המבוצע לפי סעיף 28(ב)(2) לפקודה הכולל דרישה מפורשת לקיומו של יסוד סביר לכך שאדם נושא עמו שלא כדין סם מסוכן.

...

לנוכח האמור, הגיע בית המשפט המחוזי לכלל מסקנה כי החיפוש על גופו של המשיב נעשה כדין וכי תוצריו מהווים ראיה קבילה להוכחת העבירה המיוחסת לו. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. בבקשה טען המשיב כי פקודת הסמים אינה מסמיכה שוטר לבצע חיפוש אקראי על גופו של אדם ובכליו בשדה התעופה בהיעדר חשד סביר לכך שהוא נושא עימו סם מסוכן וכי לא היה מקום לבצע את החיפוש בכליו על פי הוראות חוק הטיס, שעה שהחיפוש נועד לאתר סמים מסוכנים ולא לשם שמירה על ביטחון הציבור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין נושא הבקשה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

בית המשפט בחן את לשון הוראת סעיף 28(ב)(3) לפקודת הסמים ואת תכליתה, בהתאם להלכות הנוהגות עימנו, וקבע כי אלה מובילות למסקנה כי החיפוש שנערך על גופו של המשיב נעשה שלא כדין, בהיעדר אמות מידה ברורות לאופן ביצוע החיפוש.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לאחר שכב' השופט אלרון, שכתב את חוות הדעת המרכזית, הציג את עמדתו שאין להכשיר חפוש אקראי ללא כל אינדיקאציה המבססת את הטענה שהחיפוש נחוץ לצורך קיום הוראות פקודת הסמים, הוא ציין את הדברים הבאים- "אין משמעות הדבר כי נידרש קיומו של חשד קונקריטי כי אדם פלוני נושא על גופו סם, הנלמד ממידע מודיעיני או היתנהגותי. אולם, יש להבטיח כי החיפוש יבוצע לפי אמות מידה ברורות ואחידות, אשר יעוגנו בנוהל, ויתבססו על תשתית עובדתית מינימלית המלמדת על קשר רציונלי בינן לבין נחיצות החיפוש שיבוצע לפיהן לשם קיום התכליות שנקבעו בחוק או בפקודה הרלוונטים...". כב' השופט מינץ, שהיה בדעת מיעוט בנוגע לתוצאה האופרטיבית, הסכים לצורך בקביעת נוהל משטרתי לחיפוש בשדה תעופה, כדעתו של כב' השופט אלרון, ולמעשה המחלוקת בין הדיעות נעוצה בעיקר בשאלת פסילת הראיות שנמצאו בחיפוש על גופו של המערער, על רקע ביצוע החיפוש האקראי ללא אמות מידה ברורות.

בשאלה הבסיסית הנוגעת לענייננו, הוא ציין מפורשות כי סעיף 28(ב) בפקודת הסמים מקנה למישטרה סמכות לחפש בגופו ובכליו של אדם בשדה תעופה, גם ללא קיומו של חשד סביר.

...

בנסיבות אלה, לא מצאנו פגם בהחלטת בית המשפט קמא לחלטו.

אולם, נוכח תקופת המאסר שנקבעה למערער ובהתחשב בחשיבות רישיון הנהיגה לשיקומו של המערער בתום נשיאת מאסרו, נראה לי שיש לקצר את תקופת הפסילה ולהעמידה על שנה אחת.

סוף דבר לו דעתי תישמע, ערעור המערער יידחה על שני חלקיו, כפוף לקיצור תקופת פסילת רישיון הנהיגה של המערער והעמדתה על שנה אחת.