לשאלת בית המשפט – מדוע לא פנתה היחידה החוקרת לבית המשפט לקבלת צו מעצר או צו חפוש כבר על סמך המידע המוקדם, השיב, כי לא היה ידוע באיזה רכב יגיע הנאשם, כאשר מחליף בין מספר כלי רכב, היות שהיו תלויים באינדיקציה מודיעינית.
כך למשל, סוהר רשאי לערוך חפוש על גופו של אדם המבקר בבית הסוהר "לצורך גילוי חפצים אסורים" (סעיף 95י לפקודת בתי הסוהר); שוטר, חייל מוסמך או מאבטח רשאים לערוך חפוש "על גופו של אדם, בכלי תחבורה, במטען, בטובין אחרים – בעת כניסה לנמל, לבנין או למקום מגודר" וכן במקומות נוספים שהוגדרו – ובילבד שהדבר נחוץ "לשם שמירה על בטחון הציבור" (סעיף 3(א) לחוק השמירה על בטחון הציבור).
כפי שהדברים באו לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת החוק שבמסגרתה נחקק סעיף 28(ב)(3) לפקודת הסמים, סמכות החיפוש האמורה בשדה התעופה הוקנתה למשטרת ישראל על רקע קשיים שבהם היא נתקלה בסיכול הברחות סמים לישראל ובחשיפתן:
"מוצע לתת בידי המישטרה כלי עזר להגברת יעילות פעולתה במלחמתה בנגע הסמים, ופועל יוצא מהקשיים שבהם היא נתקלת במלחמתה לחשיפת מבריחי סמים וסוחרי סמים ולאיסוף ראיות נגדם. בין השאר מכבידות בהקשר זה הוראות החוק הקיים המסדירות את החיפוש. עיקר הקושי מתגלה בתחנת הגבול, שבהן מיתמקדת הלוחמה בהברחה [...] פעילות יעילה של המישטרה מחייבת עריכת חפושי פתע בשדות תעופה ובנמלים שלא על בסיס קיומו של חשד סביר בלב המחפש שנעברה עבירה" (דברי ההסבר להצעת חוק לתיקון פקודת הסמים המסוכנים (מס' 3), התשמ"ח–1988, ה"ח 1893, עמ' 242, 243).
מכל מקום, הנאשם – ושני הנוסעים הנוספים ברכב – היו כולם עדים לחיפוש ומכאן – שלא נמצא דופי בפעולת היחידה החוקרת גם בנוגע להפעלת סמכות זו.
מעבר לנדרש ייאמר, כי גם אם נפל דופי כלשהוא באופן עריכת החיפוש (כאמור – בית המשפט אינו מוצא, כי כך ארע) – הרי סמכות בית המשפט לפסול ראיה עקב כך אינה מופעלת באופן אוטומאטי, אלא נתונה לשיקול דעת, כאשר במקרה דנן, לנוכח כמות הסמים שנתפסו; טיב הפעילות העבריינית שהייתה, לכאורה, מאורגנת ומתוכננת – אין הכרח, כי בית המשפט היה מורה על פסילת הממצאים שנתפסו כראיה ולענין זה ראו ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (פורסם במאגרים).
...
אם הגיעה למסקנה כי יש בידה די ראיות כדי לתת תמונת אמת ולהוכיח לכאורה את האישום, ובעבירות חמורות נדרש שמסקנה זאת תהיה מקובלת גם על פרקליטות המדינה המגישה את האישום, היא אינה חייבת להמשיך בחקירה עד שתהיה מושלמת.
אשר על כן, לא מצא בית המשפט כל בסיס שהוא לטענה בדבר קיומה של "הגנה מן הצדק" בשל התנהלות פסולה של היחידה החוקרת או של התביעה הכללית.
משקבע בית המשפט, כי מודעותו של הנאשם להחזקת הסמים המסוכנים הוכחה מתוך חזקת המקום, שלא נסתרה וכן מתוך ראיות נסיבתיות המביאות למסקנה הגיונית וסבירה אחת בלבד; משנדחו טענות ההגנה בנוגע לפגם בחיפוש; לאכיפה בררנית או להגנה מן הצדק – מרשיע בית המשפט את הנאשם בעובדות ובעבירה שבכתב האישום המתוקן, כפי שהוגש ביום 21.04.21.
