אין גם יסוד כלשהו להניח, על-פי חומר הראיות הקיים, שהמערער ביקש לחפות על אדם קרוב לו, כמו אחיו (אשר החיפוש נועד למעשה לגלות עבירה אחרת מצדו:
החזקת אקדח).
אכן, על-פי הנסיבות שנתבררו, סביר להניח, כי המערער וחברתו הבחינו בשוטרים בדירה עוד בטרם ניכנסו לתוכה, וכי עצם כניסתם לדירה הייתה במטרה לנסות לסלק את הכמות הגדולה של סם שנמצאה שם. אני מודע לכך, כי השופט המכובד קמא לא קיבל את גירסתה של רותי, כי ניכנסו לדירה תוך ידיעה כי מתקיים בה חפוש משטרתי.
...
ניתן היה אולי להגיע למסקנה שונה, אילו היתנהגותו הבוטה של המערער כלפי השוטרים הייתה מתבצעת ללא סיבה סבירה כלשהיא.
אינני מוכן גם להסיק מסקנה מפלילה מעצם עלייתו של המערער לדירה גם אם אצא מההנחה, כפי שעושה חברתי המשה לנשיא, כי הוא הבחין בניידת המשטרתית.
בסיכום: לא נראה לי, כי יש בראיות שהובאו לפני בית המשפט כדי להוכיח את אשמתו של המערער מעל לכל ספק סביר, ומשום כך הייתי נותן לו להנות מספק זה, הייתי מקבל את הערעור והייתי מזכהו מהעברות המיוחסות לו.
השופט מ' בייסקי: דעתי כדעת חברתי הנכבדה, משנה לנשיא, כי דין ערעור זה להידחות.
המעשה עצמו, בצרוף התנהגותו הבוטה והמסכנת אותו, אינם מותירים מקום לשום מסקנה הגיונית אחרת, אלא כי הסם היה בהחזקתו של המערער, הוא היה המעוניין בסילוקו, וכדי לאפשר לרותי להיתחמק אל המטבח, הקים את המהומה ותקף את השוטרים.
