חיסיון עצמי בהליכים אזרחיים במקביל להליכים פליליים

בסוגיה זו נקבע כי לבעל דין בהליך אזרחי לא עומדת זכות השתיקה, במובנה הפלילי, אם כי עומדת לו הזכות היחסית של חיסיון מפני הפללה עצמית, כך שההכרעה בשאלת תחולתו של החיסיון על שאלות אלו ואחרות נתונה בידי בית המשפט (עניין חוגלה, בעמ' 382-381; רע"א 1124/14 עזבון המנוח אלון רונן ז"ל נ' עריית תל אביב-יפו, פסקה 4 (20.7.2014)).

במובן זה, יש טעם רב בהשוואה שערכה המדינה בטיעוניה בין המקרה דנן לבין מקרה שבו נאשם מבקש להעיד להגנתו ובמקביל מבקש להגן על זכותו לחיסיון מפני הפללה עצמית בקשר לעבירה שבה הוא מואשם.

...

ביום 29.3.2018 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח) לבקשה והורה לספקיות האינטרנט הרלוונטיות להגביל את הגישה לאתר האינטרנט שכתובתו היא www.oligarchescorts.com, אשר מפעיליו רשומים כמערערים 1 בהליך זה (בצ"א 55226-03-18), וכן להגביל את הגישה לאתר האינטרנט שכתובתו היא sex777.

ביום 6.8.2018 דחה השופט מ' מזוז את הבקשה בקבעו כך: "ספק אם כלל היה מקום להיזקק לבקשה זו אשר הוגשה בשמם של מפעילי האתרים - ולא האתרים עצמם שהם אינם בעלי אישיות משפטית נפרדת - מבלי שנחשפה זהותם; אך מכל מקום, גם לאחר העיון בבקשה לגופה לא ראיתי מקום להיעתר לה. איני סבור כי המשך הדיון בבית המשפט המחוזי יסב נזק חמור או בלתי מידתי למערערים אף אם בסופו יתקבל הסעד המבוקש והגישה לאתרים תוגבל". להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת הבקשה העלתה המדינה טענה כי מדובר בהחלטת ביניים שלא ניתן לערער עליה, וזו הועברה לבחינת הרשמת ש' עבדיאן.

למעשה, די בנימוק זה כדי להוביל למסקנה המתחייבת של הדיון.

בית המשפט המחוזי אישר את ההסכם, אולם הכונסת הרשמית התנגדה לו בטענה כי אין לאפשר למוסרי המידע להסתיר את זהותם עד לחתימת ההסכם.

בנסיבות אלה, דין הערעור להידחות על הסף, ממש כשם שעשה בית המשפט המחוזי, ודיון בכל טענה אחרת מתייתר.

על רקע זה, נוסחו הוראות ביצוע, המנחות את פקידי המס, ומחייבות טפול מקביל בתיקו של כל נישום, תוך שתוף פעולה, הכולל העברת חומרים, בין הזרוע האזרחית לזרוע הפלילית.

עם זאת, הוראת הבצוע האמורה מודעת לקונפליקט אפשרי בין הרובד האזרחי לרובד הפלילי ולהשלכותיו על החיסיון מפני הפללה עצמית, ולכן היא קובעת: "אם חושש הנישום במהלך הטיפול השומתי מ"הפללה עצמית" עקב השומה המוסכמת, יש אפשרות לציין על גבי ההסכם כי הסכם זה ישמש אך ורק לצורך השומה האזרחית" (שם, בסעיף 9.4 ובסעיף 4.3.6 להוראת הבצוע החדשה).

משקיימת הוראת ביצוע (שצוטטה לעיל), המופנית לפקיד השומה, לפיה, מזכות הנאשמים לסייג את הסכם השומה, כך שיהיה תקף אך ורק לשומה האזרחית, ולא יהיה בו כדי להפלילם בהליך הפלילי, אין מקום להתיר למאשימה לעשות שימוש בהסכם השומות, כראיה מפלילה במשפט, לחובת הנאשמים 2 ו-3, וזאת מטעמי חובת תום לב והגינות מוגברים, בהם חייב פקיד השומה.

...

במסקנה זו תומכים גם נימוקים מהמשפט הציבורי החל על פקיד השומה בהיותו רשות ציבורית, וכן נימוקים מהדין המהותי החל על הסכם השומה, שיובאו להלן.

לפיכך, המסקנה היא, שהמאשימה לא תוכל להסתמך במשפט על הסכם השומות כראיה במשפט, להוכחת יסודות העבירה באישום השני, מטעמי חיסיון להפללה עצמית.

סוף דבר: אשר על כן, אני דוחה את הטענות המקדמיות של הסניגור, בכפוף לקבלת הטענה ביחס להתיישנותה של העבירה המפורטת באישום השני, בסעיף א (3), לגבי שנת 2009, אותה אני מוחק מכתב האישום, ובכפוף להערה ביחס לחיסיון מפני הפללה עצמית החל על הסכם השומה.

לדברי הנתבעים, לאור העובדה כי הפרשה אשר עמדה בלב הפרסומים מושא התובענה בתיק זה נימצאת כעת "במקביל בבירור בהליך פלילי, ולאור הקשר ההדוק הקיים בין המסכת העובדתית בהליך האזרחי דנא ובהליך הפלילי", מוצאים הם ליידע את בית המשפט בדבר הגשת כתב האישום על מנת שיתן הוראות ביחס להמשך ניהול ההליך בתיק זה (ר' בהרחבה סעיפים 1–7 לבקשה).

התובע בתשובתו מיום 28.2.21 טען בין היתר ובקצירת האומר כי הכלל המשפטי הוא כי קיומו של הליך פלילי אינו מצדיק כשלעצמו עיכוב ההליך האזרחי המתנהל באותו עניין, כי לכלל זה מתקיימים חריגים כגון חשש להפללה עצמית וזכות המבקש (הנאשם) שלא לחשוף את קו הגנתו במשפט הפלילי וכויצ"ב, אך אלו אינם מתקיימים בעיניין דנן.

המסקנה הנגזרת מכך היא כי לבעל דין בהליך אזרחי – בעניינינו התובע – לא תעמוד זכות השתיקה בחקירתו הנגדית בתיק זה (ר' סעיף 161 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982) אלא רק הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות.

...

המסקנה הנגזרת מכך היא כי לבעל דין בהליך אזרחי – בענייננו התובע – לא תעמוד זכות השתיקה בחקירתו הנגדית בתיק זה (ר' סעיף 161 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982) אלא רק הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות.

לא שוכנעתי מטיעוני הנתבעים, על רקע מהות התובענה בתיק זה, כי זכותם (או זכות התובע, שמעוניין בקיום הדיון) תיפגע ככל שלא יעוכב ההליך האזרחי, או כי יגרם להם עיוות דין.

אשר על כן, בהינתן האמור – ולאחר שהובא לידיעתי דבר הגשת כתב האישום – הנני מורה כי ישיבת ההוכחות הקבועה בתיק ליום 8.3.21 , תתקיים במועדה וכמתוכנן.

המזכירות תשלח החלטתי לב"כ הצדדים וליועמ"ש באמצעות פמת"א (פלילי) בהקדם + אישור טלפוני.

התובע מפנה לסוגיה משפטית שונה שעניינה עיכוב הליך אזרחי בשל הליך פלילי המתנהל במקביל.

לטענתו, סעיף 47 (א) לפקודת הראיות קובע כי החיסיון מפני הפללה עצמית מאפשר לבעל דין בהליך אזרחי שלא למסור ראיה שיש בה הודיה בעובדה, שהיא יסוד מיסודותיה של עבירה שהוא מואשם בה, או עשוי להיות מואשם בה. מכלל ההן ישמע הלאו – ראיה שאין בה הודיה, אין הנתבע רשאי להמנע מלמסור אותה, אפילו אם היא עלולה לשמש לחובת הנתבע בהליך הפלילי ולחבל בהגנתו.

...

סבורני כי מתן מענה שכזה אינו רלוונטי, מכביד ויש בו כדי לפגוע בצדדים שלישיים, אשר אין להם קשר ישיר לתובענה.

התובע סבר כי השאלה אינה רלוונטית, אולם השיב מעבר לדרוש - "לא". לאור אמור, סבורני כי ניתן לשאלה מענה.

סוף דבר בבקשת התובע – ביחס למסמכים, כפי שהובאו לעיל, אבקש את עמדת הפרקליטות, האם קיימת דרישה שלא למסור מידע זה במסגרת הליך אזרחי, שמתקיים באותו עניין, וזאת תוך 30 ימים.

הגם שהדברים אינם טעונים הבהרה, מצאתי לציין מספר עובדות רלוואנטיות: ב"כ היחידה הפנה בהקשר זה אל ע"א 5381/91 חוגלה שיווק נ' אריאל (פ"ד מו (3) 378), שם נקבע (בעמ' 381), "הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית מוקנית בדין לכל אדם. בהתייחס להליכי חקירה, מוסדרת הזכות בסעיף 2(2) לפקודת הפרוצידורה הפלילית (עדות), לפיו על הנחקר להשיב נכונה על כל השאלות שהוא נישאל בחקירה "חוץ משאלות שהתשובות עליהן יהיה בהן כדי להעמידו בסכנת האשמה פלילית". בהתייחס להליכי משפט, מוסדרת הזכות לחיסיון בסעיף 47לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א- .

" ויחד עם זאת, לא היה מנוס מקידום ההליך בהקשר זה, ואין ולא הייתה הצדקה לעכב את קידום ההליך המיועד לידון בשאלת ביטול הענקות; ברע"א 3146/19 דניה סיבוס בע"מ נ' פלוני (ניתן ביום 7.7.19) נפסק בין היתר כי: "אכן, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הכלל הוא כי אין לעכב הליך אזרחי אך בשל קיומו של הליך פלילי המתנהל בשל אותה מסכת עובדתית. כלל זה נובע מהשאיפה לנהל משפטים במועדם ולהמנע מדחיות שאינן הכרחיות, וזאת בהיתחשב בכך שניהול הליך פלילי והליך אזרחי במקביל בהתייחס לאותו עניין אינו דבר נדיר (ראו: רע"א 854/97 לופטין נ' מוניקה תכשיטים בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 3 (30.4.1997) (להלן: עניין לופטין); רע"א 210/03 Fondation Sansounimaille נ' פרי, [פורסם בנבו] פסקה 3 (8.7.2003) (להלן: עניין פרי); בע"א 2173/05 היועץ המשפטי לממשלה נ' B.G. Assistance, [פורסם בנבו] פסקה 5 (13.2.2006) (להלן: עניין B.G. Assistance)) (שם, פסקה 9)." עוד אפנה אל דברי כב' הש' חסדאי בת"א (ת"א) 40124-02-14‏ אופק נ' ערוץ ישראל 10 (ניתן ביום 3.3.2021) : "ככלל, על הליכים אזרחיים להתנהל באופן סדיר וללא תלות בקיומם של הליכים פליליים. תובע אשר נקט בהליך אזרחי זכאי לצפות כי הליך זה יתברר במהירות הראויה. ההכרה בקיומו של הליך פלילי כגורם אשר יכול ויעכב את ההליך האזרחי, לא רק שפוגעת ביעילות המערכת המשפטית אלא שטומנת היא בחובה פגיעה זכויות הפרט וביכולת להגן עליהן. בייחוד נכון הדבר שעה שהנתבע בהליך האזרחי הוא גם הנאשם בהליך הפלילי...

..המסקנה הנגזרת מכך היא כי לבעל דין בהליך אזרחי – בעניינינו התובע – לא תעמוד זכות השתיקה בחקירתו הנגדית בתיק זה (ר' סעיף 161 לחסד"פ [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982) אלא רק הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית מכוח סעיף 47 לפקודת הראיות.

...

בהתאם, אני קובע כי רק שני התשלומים האחרונים הנזכרים בסעיף 6 ט' עונים על דרישת תקופת שבע השנים הרלוונטיות; ברי כי התשלום הראשון באותו סעיף הינו תשלום מקדמת 10% ממחיר הרכישה, וברי כי התשלום השני ברשימה הינו העברת תשלום מס רכישה (5% מתמורת המכר) המתיישב עם התנועות בחשבון עו"ד צפניה, וכי התשלום השלישי אינו נוגע ליחידה, ואולם התשלומים בסעיפים 6 ט 4, 6 ט 5 בוצעו מחשבונה של היחידה, פחות משבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה לחדלות פירעון, והיוו השלמת התמורה כחלק מהברחת נכסים בעודה מחזיקה בכספי נושיה/לקוחותיה, בהיקף שטרם הוברר (שאלת ההיקף אינה רלוונטית, שכן אין משמעות לשאלה אם היחידה חדלת פירעון באותו שלב, כל עוד ניתן לבסס הברחת נכסים כאמור לעיל).

בהתאם, אני סבור שבית המשפט מוסמך להורות למשיב להשיב לקופת הנשייה הטבה אשר קיבל כחלק מהברחת נכסים מטעמה של היחידה, כל עוד ההברחה בוצעה פחות משבע שנים לפני מועד הגשת הבקשה למתן צו לפתיחת ההליכים, בדרך של תשלום 90% מהתמורה החוזית.

סוף דבר לאור כל המקובץ, אני מורה למשיב לשלם לקופת הנשייה סך 1,200,000 ₪ אשר קיבל מהיחידה, הסכום כאמור יהא צמוד למדד המחירים לצרכן ממועד קבלתו (מרץ 2014) ועד ההשבה בפועל.