חיסול מרצון של החברה משיקולים כלכליים מוצדקים

המבקש עותר לביטול מחיקתה (החייאתה) של חברת 'פוטו אופסט ספוטגרף בע"מ (מחוסלת מרצון)' (ח"פ 510800329) (להלן – החברה).

לטענתו, הטעות בהצהרת המפרקת נבעה מטעותו בתום לב; המבקש אינו מתעשר מהעסקה, מאחר ששילם לרשויות המס את כל החובות הנובעים מעיסקת מכירת הנכס; בשנים שבהן החברה לא הייתה פעילה, לא נתן רשם החברות לחברה כל שירות, ולכן אין הצדקה לתשלום חוב האגרות עבור שנים אלו; לא כל החייאת חברה שנועדה לשינוי בעלות על נכס, מצדיקה חיוב בתשלום אגרה, אלא יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שקילת הנסיבות שהביאו לצורך בבטול מחיקת החברה, זהות המבקש, שקולי צדק וכיוצא באלו שיקולים.

הנכס אינו מלאי עסקי או מקור ההכנסה של החברה, אלא דוקא נטל כלכלי על המבקש, ולכן לטענתו, ישנה הצדקה שלא לחייבו בתשלום מלוא חוב האגרה כתנאי להחייאת החברה; בנסיבות הנדונות, החייאת החברה היא כטענתו, "מעשה פורמלי טכני רשומי של העברת זכויות במקרקעין", שנועד לתקופה קצרה שלאחריה החברה תחוסל ולכן אין הצדקה לחיוב באגרה.

...

נמצא אפוא, כי שני השיקולים האמורים מובילים למסקנה שלפיה יש לחייב את המבקש בתשלום חוב האגרה השנתית שהצטבר בתקופה שבמהלכה הייתה החברה מחוקה (השנים 2020-2014).

מכל מקום, לטענת התיישנות זו אין על מה שתסמוך וזאת מהנימוק שהוסבר לאחרונה בעניין ה"פ (מחוזי מרכז) 48977-06-19 אוביטר בע"מ נ' רשם החברות (16.8.2019) (כבוד השופט י' שפסר, פסקה 11): "ולבסוף, מצאתי לדחות גם את טענת ההתיישנות המועלית על ידי המבקשת. בהינתן העובדה כי החל משנת 1999 הייתה החברה מחוקה, הרי שפקעה אישיותה המשפטית ולא ניתן היה לתבוע אותה או לנקוט כנגדה כל פעולת גביה. בניגוד לתביעה רגילה בה התובע הוא שקובע את מרוץ ההתיישנות ומשהזניח את תביעתו ולא הגיש אותה במועדה חשוף הוא לטענה מסוג זה, הרי שבבקשת החייאת חברה, דווקא המשיב – רשם החברות הוא הנפגע מההתיישנות, שכן מרגע שנמחקה החברה ועד החייאתה, מנוע הוא מלתבוע את האגרה השנתית לה הוא זכאי, כשהמועד לכך נתון כל כולו בידי בעלי מניותיה המחליטים מתי להגיש את הבקשה להחייאתה. לאור האמור ומשאין לרשם החברות דרך להתגונן מפני טענת התיישנות מסוג זה, הרי שהיא אינה יכולה להיות מועלית על ידי בעלי המניות האחראים בפועל לשיהוי, ואין לאפשר להם ליהנות מפרי השיהוי, שלו כאמור הם האחראים". סיכום הדברים הוא אפוא, כי המבקש לא העלה כל נימוק המצדיק שלא לחייבו בתשלום האגרה השנתית כתנאי להחייאת החברה ולפיכך בקשתו נדחית.

עד יום 30.7.2020 ישלם המבקש את חוב האגרה ויציג אישור מטעם רשם החברות על כך שהאגרה שולמה וכי כל התנאים הדרושים להחייאת החברה אמנם קוימו.

נטען כי יש לראות את הסכם רכישת הפעילות אגב הפרוק מרצון של החברה כ"המחאת זכות מכוח הדין" מכוח סעיף 330(4) לפקודת החברות, התשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות) ובנוסף, בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות) ניתן לבצע הרמת מסך לטובת בעלי המניות של החברה, שהם למעשה בעלי המניות של נייר חדרה.

אומר בקצרה ומבלי להדרש לכלל טענות המערערות, כי לא מצאתי הצדקה להתערב בקביעה זו. מסקנתו של בית משפט קמא היא מסקנה מבוססת, בין היתר, בהנתן עדויות בעלות התפקיד בקבוצת החברות; בהנתן שדבר דחיית תביעתה של VIG והותרת זכות התביעה בידי החברה הובאה לידיעתה של החברה עובר לחתימה על ההסכם (נספח 6 לתגובת המשיבה); ובהנתן הקשר שבין הסכם הרכישה לפירוק החברה, כפי שעולה מפרק המבוא להסכם (נספח 4 לבקשה) והחלטת האספה הכללית של החברה (נספח 8 לבקשה).

איני סבור כי יש בכוחן של הבחנות אלה כדי להביא לתוצאה המאיינת את זכות התביעה הנזיקית של הנפגע, שבחירתו באופן חיסולו כתאגיד נבעה משיקולים כלכליים שאין להם ולא כלום עם ההליך המשפטי המתנהל נגד הנתבע המזיק.

...

משדחיתי את טענות המערערות במישור העובדתי, אוסיף ואומר כי לא מצאתי כי נפלה שגגה במסקנה המשפטית אליה הגיע בית משפט קמא ולפיה העברת זכות התביעה בהסכם רכישה אגב הליך פירוק מרצון נעשתה "מכוח הדין". טענתן המרכזית של המערערות בהקשר זה היא כי מתווה העיסקה שבו בחרו הצדדים – רכישת פעילות להבדיל ממיזוג החברות או הליך של החייאת חברה – חוסם את עבירותה של זכות התביעה הנזיקית לנוכח סעיף 22 לפקודת הנזיקין שזה לשונו: אין המחאה בנזיקין הזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה, אינה ניתנת להמחאה אלא מכוח הדין.

מהטעמים הנ"ל, איני מקבל גישה דווקנית מעין זו המוצגת על ידי המערערות, ומקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי יש לראות את העברת זכות התביעה באמצעות הסכם רכישה אגב הליך של פירוק מרצון, כהעברת זכויות מ"כוח הדין" לעניין סעיף 22 לפקודת הנזיקין.

סוף דבר, שהערעור נדחה.

בעיניין קרמין קבע כב' השופט הנדל ארבעה פרמטרים המסייעים בידי בית המשפט להכריע בסוגיה - האם המקרה מצדיק חיוב בהפקדת ערובה, אם לאו: "הפסיקה התרכזה עד כה בארבעה שיקולים שיש לקחת בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע האם המקרה הקונקרטי שבפנינו מצדיק חיוב בהפקדת ערובה. נדמה כי ניתן לחלק ארבעה שיקולים אלו לשני אשכולות. האחד, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה. השני, סכויי תביעה קלושים ומצב כלכלי ירוד של התובע". (שם, עמ' 7-8).

עוד, על בית המשפט להזהר שעה שהוא מביע דעתו בנוגע לסיכויו של הליך תלוי ועומד, בשלב מקדמי זה. מעיון בכתבי בי הדין, עולה כי בין הצדדים נטועות טענות ומחלוקות עובדתיות סותרות, באשר למועד חיסולה מרצון של החברה, מועד הפקדת הכספים הנטענים על ידי המשיב ביחס למועד חיסול החברה, וכן מעורבות החברה בהליך ההונאה הנטען, אשר יש לבררן במסגרת ההליך ואין זה השלב להכריע בהן או להביע עמדה לחוזק או חולשת הנטען.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בכתבי הטענות, בבקשה, בתשובה ובתגובה מצאתי, כי דין הבקשה להתקבל, כפי שיפורט.

עוד, איני מקבלת טענת המשיב לפיה אין להיכנס לגופן של טענות וסיכויי התביעה העתידית שמבקש להגיש כנגד החברה ובעלי מניותיה, בשלב זה של בקשה והארכת מועד להחייאת החברה, אשר מצאתיהן שלובות וקשורות אחת לרעותה ומהוות שיקול מרכזי גם בדיון בהמרצת הפתיחה נשוא בקשה זו. מצב כלכלי ירוד - המדובר בשיקול המחייב לנקוט זהירות יתירה.

מכל המקובץ לעיל, לאחר ששקלתי כל אלו, מצאתי כי משקלם המצטבר של השיקולים שפורטו לעיל, מטים את כפות המאזניים לקבלת הבקשה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה.

לטענת יוספזון משחוסלה החברה ועובדת חיסולה פורסמה ברשומות ללא שהתובעים הגישו תביעתם תוך 21 יום, וזאת כאשר גם הנזקים הנטענים על ידם נדרשים בירור ואינם מוגדרים עדיין כ"חובות", לא יכולה לעמוד להם כל טענה בעיניין זה כלפי החברה שאינה קיימת עוד.

" (וראה גם ד"ר אירית חביב סגל, "דיני חברות לאחר חוק החברות החדש א'" עמ' 258 ופרופ' יוסף גרוס, "חוק החברות החדש") לא מצאתי כי בעניינינו יש להפעיל את סעיף 6 הנ"ל. לא שוכנעתי כי נכון וצודק לעשות כן ולא שוכנעתי כי היתנהלותו של יוספזון בפירוקה מרצון של החברה נועדה לקפח ולהונות את הנתבעים.

עוד הבהיר רואה החשבון כי ההתחייבויות הידועות של יוספזון חושבו על פי מאזן בוחן של יוספזון שחושב על בסיס התחייבויות כספיות ידועות כגון קבלות (עמוד 22 שורות 20 – 21) וכי כתוצאה מפירוק החברה נחסך ליוספזון תשלום האגרה השנתית והשיקול היה גם כלכלי (עמוד 21 שורות 24 – 28).

...

מכל הסיבות שלעיל, ראשית חוסר היריבות בין התובעים לשטרן, ומעבר לכך אף היעדר חבות חוזית ונזיקית ואף מכח הדין, דין התביעה כנגד שטרן להידחות.

סיכום לאור מסקנותיי שלעיל אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעים.

ממילא במצב כגון דא נדחית אף הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 1 – 2.

עוד עולה כי החברה הוחייתה בעבר לצורך העברת הזכויות באחת הדירות לגב' חיה שטרן ולאחר ביצוע הרישום חוסלה מרצון.

סעיף 369 לפקודת החברות קובע כדלקמן: "חברה או אחד מחבריה או מנושיה שראו עצמם מקופחים ממחיקת שמה של החברה, ובית המשפט, על פי בקשת אחד מאלה שהוגשה תוך עשרים שנים מיום פירסום ההודעה על המחיקה ברשומות, שוכנע שהחברה המשיכה בעסקיה או היתה מופעלת בעת שנמחק שמה, או שראה מטעם אחר שמן הצדק הוא להחזיר את שמה לפנקס -רשאי בית המשפט להורות בצו ששמה יוחזר לפנקס, ומשהוגש לרשם העתק מאושר של הצוו יראו את החברה כאילו המשיכה בעסקיה וכאילו לא נמחק שמה; ורשאי בית המשפט ליתן באותו צו כל הנחיה והוראה שיראה לצודק, כדי להעמיד את החברה וכל אדם אחר במצב קרוב ככל האפשר למצב שהיו בו אלולא נמחקה החברה." תקנה 5א(ד) לתקנות החברות (אגרות), התשס"א-2001 (התקנות).

נקבע כי יש לבחון את הבקשה לפטור מתשלום חוב האגרה לצורך החייאת החברה, לאור שיקולים שבמדיניות משפטית וביניהם גם השיקול שלא ייהנה מעוול מעוולתו ועקרון השויון בתשלום האגרה (שעליהם עמד המשיב), חשש מפני היתחמקות מתשלום אגרות אגב צריכת שירותי רשם החברות, הרצון לעודד עבירות נכסים ומעמדה של זכות הקניין.

ראה לעניין זה ה"פ (מחוזי ת"א) 22037-06-14 חיים את טוביה חברה לבניין ולהשקעות בע"מ נ' רשם החברות (30/11/14), אליו מפנה המשיב: "... בכל הנוגע לחוב האגרות, לא מצאתי ליתן פטור או הפחתה בגובה החוב. החייאת החברה תאפשר לחברה או מי מטעמה לממש את הזכויות בנכסיה כך שאין חולק כי הדבר יקנה לחברה רווחה במישרין או בעקיפין, ועל כן אין מדובר בפעולה שהיא מחויבת לפי כל דין, הגם אם מדובר בפרויקט תמ"א 38 שאדרבא דוקא ישביח את נכסי החברה..." ראו גם: ה"פ (ת"א) 50351-07-13 הלפרין נ' רשם החברות (13/5/15); ה"פ (מרכז) 55513-06-18 אלישיב בע"מ נ' רשם החברות (25/2/19) וההפניות שם. מהאמור עולה, כי יש לדחות את טענת המבקשת שלפיה החייאת החברה לא תביא לרווחים כלכליים.

...

בנוסף, בהיותה יורשת של בעל מניות בחברה ובמכלול נסיבות העניין, קשה לקבל את טענת המבקשת כי אינה מצויה "במעגל הפנימי" של החברה (ראו למשל: החלטתי בה"פ (ת"א) 22604-05-17 הופמן נ' רשם החברות (11/6/18); ה"פ (ת"א) 24968-12-13 שיף נ' משרד המשפטים (16/2/14); ה"פ (ת"א) 19639-01-13 אמינוף נ' רשם החברות (25/12/13); ה"פ (ת"א) 4776-02-12 דיאמנט נ' רשם החברות (7/2/13)).

לא מצאתי שיש בטענות הנוספות של המבקשת כדי להוביל לפטור מתשלום האגרה והן נדחות; ובכלל זה, נדחית הטענה כי אין בידי המשיב רישום בדבר בעלי המניות של החברה.

לנוכח כל האמור לעיל הבקשה לפטור מתשלום חוב האגרות נדחית.