חילוט רכוש שהושג בעסקות סמים מכוח חוק איסור הלבנת הון

החילוט שבוצע מכוח סעיף 297 לחוק העונשין, אינו מיפרט מנגנון מובנה להגנה על זכויות צדדים שלישיים בכספי החילוט, להבדיל מחוק איסור הלבנת הון, או פקודת סדר הדין הפלילי.

משמעות החילוט בחקיקה מתחום דיני עונשין, ניתן למצוא הוראות שונות הנוגעות לחילוט, כך למשל, סעיפים 42-39 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969; סעיפים 36א-36ט לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, בדבר חילוט שכר עבירה מעסקת סמים וחילוט רכוש שהושג בעבירה של עיסקת סמים; סעיף 22-21 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, שעניינם בחילוט רכוש הקשור לעבירה על החוק; חוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003; חוק חילוט רווחים הפרסומים שעניינם עבירות, התשס"ה-2005; סעיפים 129 (עבירות על ביטחון המדינה), 235-234 (משחקים אסורים והימורים), 297 (שוחד) ו – 377ד-377ה (סחר בבני אדם) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

בנוסף, הסתמכותו של כהן על הציטוט האמור לוקה בחסר שכן, בהמשך דבריו האמורים לעיל, מדגיש פרופ' פרידמן כי: "במקרים קיצוניים ניתן לעורר את השאלה אם זכות התובע לא תישלל מחמת אי-חוקיות. אנו סבורים כי לשאלה זו יש להשיב בשלילה. פקודת הנזיקין מכירה בזכותו של מעוול להשתתפות, וזכות זו לא סוייגה אפילו במקרים בהם היה דופי חמור בהתנהגות התובע. הוראת סעיף 31 לחוק החוזים מצביעה, אף היא, על מגמה לצמצם את תחולת הכלל לפיו "מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה". מובן שבמקרים שבהם נחתכות זכויות הצדדים לאור עקרון האשם ישא הצד שאשמתו חמורה מאשמת חברו במרבית הנטל ואולי אף בכולו.

לפיכך, המסקנה המתבקשת היא כי כהן היה ער לכך, בעת מתן גזר הדין ובעת הסכמתו להסדר הטיעון, כי תלויה ועומדת נגדו תביעה אזרחית מצד חברת החשמל וחרף זאת, הוא הסכים להסדר הטיעון.

סוף דבר לאור האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת.

עם הגשת כתב האישום התבקש בית משפט השלום להכריז על המבקש כסוחר סמים ולהורות על חילוט רכושו.

באשר לסמכות לתפוס את חשבון הבנק, טוענת המשיבה כי החשבון נתפס על ידה כדין, בהתאם להוראות סעיף 32 פקודת סדר הדין הפלילי, לפיה שוטר רשאי "לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה... עבירה... או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". המשיבה טוענת כי קיים יסוד סביר להניח שבחשבון הבנק בוצעו עבירות לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון, וכי הכספים שבו הושגו בעבירות של עיסקאות סמים.

מאחר שהמשיב ורעייתו השתמשו בחשבון כבתור שלהם – סוברת המשיבה כי קמה סמכות לבית המשפט להורות על הקפאת החשבון מכוח סעיפים 32 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי.

...

לאחר שעיינתי בטענות המבקשים ושמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשה רשות הערעור להידחות.

אף לגופו של עניין דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש 2 טען כי הכסף הושג ביושר ומקורו בעסקת מכר מקרקעין, תשלומי ביטוח לאומי בגין תאונת דרכים וחסכון ממשכורת חודשית קבועה.

צו חפוש זה בוצע ביחד עם צוי חפוש נוספים המתייחסים למיתחם דירות השייך למשפחת המבקשים, בגין חשד לבצוע עבירות סמים ואמל"ח. צו החיפוש לא כלל הסמיכה מפורשת לתפיסת הכסף.

הסמכות לתפוס חפצים מעוגנת בסעיף 32 לפקודה הקובע כי : "(א) רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה". סעיף 26(א) לחוק איסור הלבנת הון, קובע כי : "סמכויות החיפוש והתפיסה לפי פקודת מעצר וחיפוש יחולו, בשינויים המחויבים, גם לעניין רכוש שביחס אליו ניתן לתת צו חילוט לפי חוק זה". בבש"פ 1359/17 מדינת ישראל נגד ברוך נקבע כי : "אכן, עילות התפיסה המופיעות בסעיף 32 לפסד"פ הן חמש [...] עילת תפיסה שישית בדמות תפיסת רכוש בשווי אינה מוזכרת. ואולם, כאמור, חוק איסור הלבנת הון מאפשר חילוט רכוש בשווי. לכן, אם בהתאמה ושינויים מחויבים עסקינן, בין החוק לבין הפסד"פ, אזי שיש לאפשר תפיסה בשווי אף בהגיענו למסלול הפסד"פ". מכוח חוק איסור הלבנת הון, סמכויות התפיסה והחילוט רחבות ביותר.

...

לאחר שעיינתי בתיק החקירה ובמסמכים במ/7 עד במ/9, שוכנעתי כי תפיסת הכסף נעשתה כדין בהתאם לסמכויות המוקנות לשוטר מכוח סעיף 32 לפקודה.

שוכנעתי כי, מציאת הכסף באקראי ודחיפות המקרה, הצדיקו את תפיסתו אף ללא צו, שכן קיים חשש ממשי, כי אם הכסף לא ייתפס, לא ניתן יהא להבטיח את חילוטו בעתיד.

לאור כל האמור לעיל, הבקשה להחזרת התפוס נדחית.

בהתאם לחוק איסור הלבנת הון יש שני תנאים חלופיים על מנת לחלט רכוש שנתפס על פי החוק ככל שנאשם הורשע במיוחס לו- האחד: כי קיים קשר בין הרכוש לבצוע העבירות; והשני- כי הרכוש הושג במישרין או בעקיפין כשכר לבצוע העבירה או כתוצאותיה.

צוי התפיסה הוצאו בטרם הגשת כתב האישום והנכסים שנתפסו, נתפסו מכוח הפסד"פ, ועם הגשת בקשת החילוט החתומה בידי פרקליטת המחוז, כעבור מס' חודשים, עבר ההליך למסלול לפי סעיפים 21 ו- 23 חוק איסור הלבנת הון ביחד עם סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים, והנכסים עברו באופן טבעי למסלול זה. על כן הטענה כי המשיבה לא מחזיקה בדין ברכוש היא טענה שיש לדחותה.

בארוע השלישי, קשרו מבקשים 1 ו-3 קשר ביחד עם גלובוס במטרה לקבל כספים מחברת ביטוח הודית שסניפה ממוקם בדובאי סכום של 7,135,200 דולר באמצעות מצג שוא לפיו הכספים מיועדים לצורך ביצוע עסקה סודית לרכישת מניות של חברה אחרת.

...

לאור כל האמור, יש להורות על שחרור כל התפוסים על אתר.

לאור כל האמור דין הבקשות להחזרת התפוסים- להידחות, בכפוף להעברת רכב מסוג מרצדס שבבעלות מבקש 3 לכונס הנכסים כאמור.

החלטתי תשלח לצדדים באופן מיידי, ועל כן מתייתר הדיון הקבוע ליום 7.12.17.

בית המשפט הוסיף וקבע כי "בשלב הבא ניתן לחלט כספים אלה מכוח סעיף 36ו לפקודת הסמים, אך אנו עדיין בשלב התפיסה, הדומה יותר למעין עיקול זמני, עד להכרעה סופית בגורל החפץ התפוס. בשלב זה של התפיסה חלות הוראות פקודת החיפוש שצוטטו לעיל, כולל המועדים לתפיסה, וסמכויות בית המשפט השלום לידון בבקשות המעוניין להחזיר לו את החפץ התפוס". בית המשפט המחוזי קבע עוד בעיניין אלעד כי לבית משפט השלום הוקנו כל הסמכויות בדבר ההליכים הפרלימינריים לפני תחילת המשפט הפלילי וכי בית המשפט המחוזי משמש כערכאת ערעור על החלטות בית משפט השלום בנושאים אלה, הדרך המוצעת שלפיה המחוזי ישב כערכאה ראשונה שתדון בתפיסה של רכוש על פי החוק לאיסור הלבנת הון משבשת את חלוקת הסמכויות האמורה.

חילוט רכוש בהליך אזרחי (א) נוכת בית משפט מחוזי, על פי בקשה של פרקליט מחוז, כי רכוש – (1) שימש כאמצעי לבצוע עבירה לפי סעיפים 6 או 13 או כדי לאפשר ביצוע עבירה כאמור; (2) הוא רכב ששמש כאמצעי לבצוע עבירה של עסקת סמים או כדי לאפשר ביצוע עבירה כאמור; או (3) הושג במישרין או בעקיפין כשכר עבירה של עסקת סמים, או כתוצאה מבצוע עבירה כאמור – רשאי הוא לצוות על חילוטו גם אם לא הואשם או לא הורשע אדם בעבירה על פי הפקודה (להלן – חילוט אזרחי).

בית המשפט מוסמך לחלט רכוש בשווי הרכוש שנעברה בו עבירה או ששמש לבצוע העבירה או שהושג במישרין או בעקיפין, כשכר עבירה, על מנת לאפשר חילוטו מכוח סעיף 21 לחוק לאיסור הלבנת הון.

...

לטענתה, המסקנה שהסיק בית המשפט המחוזי בעניין גרינספן הייתה כי הסמכויות הינן מקבילות ולבית משפט קמא (קרי, בית משפט השלום) הייתה הסמכות לדון בבקשה ולהורות על הארכת התקופה.

בעניינו, אני סבור כי חלף זמן רב מרגע תפיסת הרכוש בעניינם של המשיבים ובידי המבקשת תמונה ברורה ובהירה ועליה להגיש בקשתה לבית המשפט המחוזי.

סוף דבר אשר על כן, נוכח קביעותיי הנ"ל ועל מנת ליתן סיפק בידי הצדדים להגיש ערר על החלטתי זו, או לחילופין ליתן למבקשת, האפשרות לפנות לבית המשפט המחוזי, לעניין המשך התפיסה של "הרכוש התמים" על פי החלטתי האמורה, יוותרו כלל הנכסים התפוסים בידי המדינה למשך 21 יום מהיום.