חייב מוגבל באמצעים הגבלת שימוש בכרטיס אשראי

למרות זאת התיק לא ניסגר ושמונה שנים לאחר מכן, ביום 7.7.11, הוטלו לבקשת הערייה הגבלות על עובדיה: הגבלה עד ליום 17.1.2013 מלקבל רישיון נהיגה המופנה למשרד הרשוי, ושורת הגבלות נוספות כמו חידוש דרכון המופנית למשרד הפנים, הגבלה מלעשות שימוש בכרטיס חיוב המופנה לבנקים ולחברות כרטיסי האשראי, הגבלה כלקוח מוגבל בבנק המופנה לבנק ישראל, הגבלה מלהיות בעל עניין בתאגיד המופנה לרשם החברות, הגבלה מלצאת מהארץ המופנית למשטרת ישראל.

ביום 6.2.13 הרשם קיבל את בקשתו, הכריז עליו "חייב מוגבל באמצעים" (סע' 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז-1967 (להלן: "החוק ההוצל"פ"), קבע שמתנהלים נגדו שלושה תיקי הוצאה לפועל בהקף של 400,000 ₪ וכי במסגרת איחוד התיקים יש להטיל עליו הגבלות כדלקמן: עיכוב יציאה מהארץ עד ליום 31.12.2049, הגבלתו כלקוח מוגבל מיוחד עד ליום 6.2.18, והגבלה מלעשות שימוש בכרטיס חיוב בתוקף עד הודעה חדשה.

...

העירייה טענה באופן כוללני שחלות עליה ההגנות הקבועות בחוק, אך דין טענתה להדחות: הגנת סע' 13(9) לחוק איננה עומדת לה, היות והעירייה לא הייתה חייבת לפרסם את ההגבלות על פי דין, או על פי הוראה של רשות המוסמכת לכך.

יישום האמור לעיל למקרה דנן מובילני למסקנה שלמרות שעומדת לעובדיה עילת תביעה לפי החוק נכון ליום הפרסום, יש לייחס משמעות רבתי לעובדה שארבעה חודשים בלבד מיום הטלת ההגבלות על ידי העירייה, עובדיה פנה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לאיחוד תיקים בשל מכלול חובותיו בסדר גודל של 648,000 ₪ (נספח ד לתצהיר מירב).

סוף דבר אני מחייב את העירייה לשלם לעובדיה סך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט לרבות שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

התובעת טענה כי לא כובדו הוראות קבע בעקבות המידע אצל חברת שירות נתוני האשראי, אולם לא הציגה ולו מיסמך אחד לרפואה בהקשר זה. אציין, כי טענות התובעת בהקשר זה, היו רחוקות מכל היגיון, מרחק מזרח ממערב; על מנת שיוגבל השמוש בכרטיס אשראי, על אדם להיות חייב מוגבל באמצעים או חייב המישתמט מחובו לפי חוק ההוצאה לפועל, על מנת שתוטלנה הגבלות לפי סעיף 66 א' לחוק ההוצאה לפועל התש"ם 1980, או במקרי קיצון של חידלות פרעון, ובמקרה זה אף לא ננקט כל הליך.

...

והנתבעת לא פעלה בזמן הראוי בהקשר זה; התובעת מפנה לכך כי היא פנתה בחודש ספטמבר 2013, ארבעה חודשים לאחר מכתב סגירת התיק, על מנת שיוסר הרישום הלא נכון אצל חברת נתוני האשראי, לשלוח מכתב התראה בסוף אוקטובר 2013, והתשובה על הסרת המידע הייתה בסוף חודש נובמבר 2013 (סעיפים 33-36 לסיכומי התובעת), בעוד הנתבעת לא העלתה כל גרסה בהקשר זה. אני קובע כי הפעולה להסרת הרישום הלקוי הייתה בחודשים אוקטובר-נובמבר 2013 (מועד מדויק לא הוכח), בעוד כבר במאי 2013 ידעה הנתבעת על היעדר הדיוק ברישום לפי חוק שירות נתוני אשראי.

בהקשר זה, סבורני כי התובעת לא קיימה את חובת הקטנת הנזק, וברי כי ככל שיכלה לצמצם נזקיה לסך של 8,000 ש"ח (תשלום הדרישה תחת מחאה והגשת תובענה על הסכום אשר שולם, לאחר מכן), הרי שאין לשעות לתובענה נטולת הפרופורציה לחלוטין – ומן הראוי להחיל מפתח זהה גם על שאלת הנזק הממוני בהקשר של שכר טרחת עו"ד. (לעניין חובת הקטנת הנזק ונטל ההוכחה בהקשר זה, ראה ע"א 252/86 גולדפרב נ' כלל חב' לביטוח בע"מ, פ"ד מה (4) 45, בעמ' 52).

אני אומד את עוגמת הנפש הטרחה ואי הנוחות אשר נגרמו לתובעת, בשיעור של 6,000 ש"ח. סוף דבר: אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 8,400 ש"ח. לסכום הנ"ל ייווספו אגרות (לפי חלק יחסי) בסך 800 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ש"ח. ייאמר כי ער אני לכך כי התובעת שילמה סכום ניכר יותר בגין אגרות המשפט, אולם לגישתי אין הצדקה לחייב הנתבעת בתשלום אגרות אשר הגעתי לכלל מסקנה כי שולמו בשל העלאת והצבת דרישה מופרזת בעליל.

(1) עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; (2) הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981; (3) הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986; לענין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה.

לאור תכלית חוק ההוצל"פ והרציונל העומד מאחורי הכרזה על חייב כחייב מוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו, הטלת ההגבלות מכוח סעיף 69ד לחוק באה כדי להבטיח מחד את פירעון החוב ומנגד מניעת יצירת חובות חדשים, כך למשל באה ההגבלה האוסרת שימוש בשיקים ובכרטיסי אשראי למנוע יצירת חובות נוספים באופן בלתי אחראי והגבלת התחייבויותיו של החייב בטרם שילם את חובותיו (ראו לעניין זה דברי ההסבר של הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 14) (צוי הבאה וחייבים מוגבלים באמצעים), התשנ"ד 1994).

...

כשלעצמי, אני סבורה שקיימת חשיבות לעצם העמידה של החייב בתשלומים החודשיים באופן סדיר ולא רק לגובה הסכום המשולם עקב עמידה זו ואולם רציונאל זה אינו בא על סיפוקו עם התנאת הביטול של ההגבלה בתשלום סכום חד פעמי.

לאור האמור, שוכנעתי כי יש להתערב בהחלטתה של כב' הרשמת.

מנגד יש לזכור כי אי עמידה בתשלומים החודשיים בתיק האיחוד יכולה להביא בעתיד לפיזור תיק האיחוד ולחידוש ההגבלה על רישיון הנהיגה מכוח סעיף 66ג לחוק ההוצל"פ. על כן, מאחר ועפ"י ההחלטה הראשונה, עליה לא הלין המבקש, נקבע כי תקופה של שנה הינה תקופת הזמן בה תיבחן עמידתו בתשלומים חודשיים, אני מורה על ביטול החלטתה של כב' הרשמת מיום 8.1.18 ועל ביטול ההגבלה על רישיון הנהיגה, זאת בכפוף לכך שהמבקש עומד עד היום (עד וכולל חודש מרץ) בתשלומים החודשיים בתיק האיחוד וכנגד הקדמת התשלומים החודשיים עבור החודשים אפריל ועד יוני (כולל).

(1) עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; (2) הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981; (3) הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986; לענין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה.

לאור תכלית חוק ההוצל"פ והרציונל העומד מאחורי הכרזה על החייב כחייב מוגבל באמצעים ואיחוד תיקיו, הטלת ההגבלות באה כדי להבטיח מחד את פירעון החוב ומנגד מניעת יצירת חובות חדשים ובדברי ההסבר של הצעת חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 14)(צוי הבאה וחייבים מוגבלים באמצעים), התשנ"ד 1994, הובהר כי הטעם להגבלת החייב משימוש בשיקים ובכרטיסי אשראי הוא למנוע ממנו יצירת חובות נוספים באופן בלתי אחראי והגבלת התחייבויותיו בטרם שילם חובותיו.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נימוקיה ולאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשם, מצאתי לדחות את הבקשה.

אני מורה אפוא על דחיית בקשת רשות הערעור.

(1)  עיכוב יציאתו של החייב מן הארץ; (2)  הגבלת החייב כלקוח מוגבל מיוחד, כמשמעותו בחוק שיקים ללא כסוי, תשמ"א-1981; (3)  הגבלת החייב מלעשות שימוש בכרטיס חיוב, כמשמעותו בחוק כרטיסי חיוב, תשמ"ו-1986; לענין זה, דין הגבלה כדין סיום חוזה כרטיס החיוב בהודעת החייב; הודעה על כך תנתן למנפיק בדרך שתקבע, ויראו במועד קבלת ההודעה את מועד סיום החוזה".

סעיף 69ח' לחוק ההוצל"פ הנוגע לסמכות רשם ההוצל"פ להסיר או לבטל חלק מההגבלות שהוטלו על חייב עקב ההכרזה עליו כמוגבל באמצעים הנה סמכות שבשיקול דעת ובשל טעמים מיוחדים המצדיקים את הביטול, בעוד שלפי סעיף 66ד' לחוק, העוסק בבטול הגבלה שהוטלה על חייב בעל יכולת המישתמט מחובותיו רשם ההוצל"פ יורה על ביטול ההגבלה אם נוכח כי החייב מקיים צו התשלומים שהוטל עליו.

...

טיעון זה נשען על הוראת תקנה 22 (ד) לתקנות ההוצל"פ, תש"ם – 1979 אשר בהתאם לרישא שלה "לא יהיה תוקף לצו עיכוב יציאה מן הארץ בתום שנה מיום נתינתו...". לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה ולאחר שבחנתי את החלטת כב' הרשמת, לא מצאתי עילה להתערב בה והנני מורה מכוח סמכותי בתקנה 119 (ז) לתקנות ההוצאה לפועל על דחיית בקשת רשות הערעור, ללא צורך בקבלת תשובה מטעם המשיבים.

לאור המקובץ, אני מורה על דחיית הבקשה.