חייב מוגבל באמצעים בחשבון בנק

בבקשתו טען כי אין לו כסף או אמצעים לצורך תשלום האגרה; כי נקבעו לו 65% נכות; כי הוא בעל חובות רבים; כי הוא קיבל בעבר פטור מתשלום אגרה בהליכים שונים; כי הוא חייב מוגבל באמצעים ולכן יש לו חשבון בבנק הדואר בלבד; כי בעבר הלישכה לסיוע משפטי העמידה לו סיוע; כי הוא אינו עובד; כי בוטלה לו גמלת הבטחת הכנסה; וכי אין מי שיסייע לו. כן פירט על אודות הוצאותיו ונכסיו.

...

דין הערעור להידחות.

בנוסף ובניגוד לטענת המערער, הרשמת הורתה על מחיקת העתירה ולא רשמה אותו לדחייה ועל כן אין אני רואה טעם להתייחס לטענה זו. כאמור, הערעור נדחה.

במסגרת החלטתה, שקלה כב' הרשמת את נתוני המערער אל מול זכויות הזוכים, כלשון ההחלטה: "... לחייב הוצאות גבוהות שאינן הכרחיות ואינן מתיישבות עם היותו מוגבל באמצעים. החייב מיתנהל בחשבון הבנק של אישתו. צו התשלומים בתיק האיחוד עומד על 400 ₪ לחודש והחייב משלמו. ברי כי לאור המסמכים שהוגשו (הכוונה לדפי חשבון בנק של אישתו לפיהם קיים פקדון בסך 15,000 ₪ ומסמכים המעידים על גובה הכנסתו של החייב - ס"י) הצוו נמוך משמעותית מזה שצריך להיות לאור הכנסתו של החייב. מאחר והחייב משלם באופן מסודר, יחסית, אין מקום לשלול יציאתו מהארץ. עם זאת, לאור ההוצאות הגבוהות שהוציא, שראוי היה שיעשה בהן שימוש לתשלום חובותיו, ולאור קיומו של חיסכון בסכום גבוה, אני מורה כדלקמן...". עוד ציינה כב' הרשמת בהחלטתה: "אמנם יש לחייב זכויות יסוד, אך יש לאזנן מול זכות הקניין של הזוכה. אדם שצבר חובות ראוי כי יעשה שימוש במשאביו הכספיים לשם פרעונם ולא לשם נסיעות לחו"ל. נסיעות כאלה מהוות בעיני, גם כיום, מותרות וכרוכות בהוצאות כספיות, שראוי היה כי ישמשו לשם פרעון החוב". לטענת המערער, טעתה כב' הרשמת בהחלטתה להעלאת צו התשלומים בצורה דראסטית, מבלי לערכה למערער חקירת יכולת ומבלי שזומן לחקירה על ידי הזוכה.

...

במסגרת החלטתה, שקלה כב' הרשמת את נתוני המערער אל מול זכויות הזוכים, כלשון ההחלטה: "... לחייב הוצאות גבוהות שאינן הכרחיות ואינן מתיישבות עם היותו מוגבל באמצעים. החייב מתנהל בחשבון הבנק של אשתו. צו התשלומים בתיק האיחוד עומד על 400 ₪ לחודש והחייב משלמו. ברי כי לאור המסמכים שהוגשו (הכוונה לדפי חשבון בנק של אשתו לפיהם קיים פיקדון בסך 15,000 ₪ ומסמכים המעידים על גובה הכנסתו של החייב - ס"י) הצו נמוך משמעותית מזה שצריך להיות לאור הכנסתו של החייב. מאחר והחייב משלם באופן מסודר, יחסית, אין מקום לשלול יציאתו מהארץ. עם זאת, לאור ההוצאות הגבוהות שהוציא, שראוי היה שיעשה בהן שימוש לתשלום חובותיו, ולאור קיומו של חסכון בסכום גבוה, אני מורה כדלקמן...". עוד ציינה כב' הרשמת בהחלטתה: "אמנם יש לחייב זכויות יסוד, אך יש לאזנן מול זכות הקניין של הזוכה. אדם שצבר חובות ראוי כי יעשה שימוש במשאביו הכספיים לשם פירעונם ולא לשם נסיעות לחו"ל. נסיעות כאלה מהוות בעיני, גם כיום, מותרות וכרוכות בהוצאות כספיות, שראוי היה כי ישמשו לשם פירעון החוב". לטענת המערער, טעתה כב' הרשמת בהחלטתה להעלאת צו התשלומים בצורה דרסטית, מבלי לערכה למערער חקירת יכולת ומבלי שזומן לחקירה על ידי הזוכה.

לאור המקובץ לעיל, התניית ביטול צו עיכוב היציאה מן הארץ בהפקדת ערובה בסך 10,000 ש"ח, כמו גם עלאת גובה צו התשלומים בתיק האיחוד, נראית לי סבירה בנסיבות העניין, ואינה מצדיקה התערבות.

לפיכך, דין הערעור להידחות.

אך אין לשכוח כי עובר לבצוע העבירות, היה הנאשם "חייב מוגבל באמצעים", ללא יכולת לנהל חשבון בנק, אשר לצערי, בחר בדרך המירמה והניצול כדי לייצר לו מקור פרנסה.

...

שקלתי בקשה זו והגעתי לכלל מסקנה כי יש להורות על חילוט הרכב והשיקים שנתפסו ברשות הנאשם.

יחד עם זאת, אין בידי לקבל בקשת המדינה לחלט כספים מחשבונו של שרון בוקר, על אף שנמצא כי חשבונו הווה פלטפורמה לסיוע לנאשם בהעלמות המס, מאחר והמדינה לא ביקשה הזמנתו של בוקר לדיון וקבלת עמדתו בנדון.

אשר על כן הבקשה לחייב את הנאשם לשלם לאוצר המדינה סך של 4 מיליון ₪ על דרך של מימוש המשק החקלאי בו הוא מחזיק, דינה להידחות.

הנאשם הסביר עוד שהיה אותה עת חייב מוגבל באמצעים וללא חשבון בנק.

...

בענייננו אני סבור שהעבירה בוצעה בנסיבות מחמירות.

כל אלו מביאים לכלל מסקנה כי מדובר בעבירה שבוצעה בנסיבות מחמירות (לרשימת דוגמאות בנושא ראה קדמי, הדין בפלילים, חוק העונשין (2005) בעמ' 860-863).

התוצאה היא שאני מרשיע את הנאשם בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז -1977.

כמו כן במקרה דנן עסקינן בחייב אשר יצר חובותיו מתוך רצון אומנם לסייע לבן מישפחה ואולם מתוך מודעות לעובדה כי במתן עזרה הוא משמש איש קש ומאפשר לאדם אשר הוכרז חייב מוגבל באמצעים להמשיך לנהל עסקו וחשבון הבנק שלו למרות שהוא מצוי בקשיים כלכלים ובפועל העסק, חמו של החייב, והחייב עצמו אינם יכולים לפרוע החובות אשר הם נוטלים על עצמם.

...

המקרה הספציפי לאחר שעיינתי בכל החומר הרלוונטי אני בדעה כי יש ממש בטיעוני בעלי התפקיד וב"כ הנושים שנכחו בדיון, שהתקיים בעניינו של החייב, ולאור טיעוניהם והתנגדותם יש לדחות הבקשה, לבטל צו הכינוס ולבטל ההגבלות שהוטלו על החייב מכוח צו הכינוס.

לפיכך מכל האמור לעיל, מהעדר טעם מיוחד או נימוק משכנע המצדיק ניהול הליך זה פעם שנייה על ידי חייב, אשר ממשיך לצור חובות, אני סבורה כי דין הבקשה להדחות וכך אני מורה.

סיכום לאור כל האמור לעיל, אי הוכחת תום לב ביצירת החובות וכן התנהלותו של החייב לפני ההליך ובהליך, אני מורה על דחיית הבקשה.