בין תנאי ההסכם, התחייב הקבלן כי הבית החדש אשר יבנה, יעמוד בכל התקנים לעמידות מבנים מפני רעידות אדמה וכל אחת מהדירות בו תיכלול ממ"ד. עוד במסגרת ההסכם חולקו הדירות הקיימות של בעלי הדירות לשלושה טיפוסים בהתאמה לגודלן (גדולות, בינוניות וקטנות) ונקבע כי לכל טיפוס דירות תתוסף תוספת שטח אחידה (לדירות הגדולות תוספת של 23 מ"ר ולדירות הבינוניות והקטנות תוספת של 19 מ"ר).
זאת, תוך איזון בין זכויותיהם של בעלי הדירות לבין הצורך הצבורי החשוב בחיזוק בתים מפני רעידת אדמה (שם.; ראו בנוסף – ע"א 3700/15 אורי רוט נ' מיכל עגנון (27.06.2016) (להלן: "עניין רוט"), 15)
בהתאמה לתכליתו של חוק החיזוק, כפי שהובהרה לעיל, נקבע בסעיף 2 לחוק החיזוק, כי מקום בו ניתן היתר בנייה לבצוע עבודה ברכוש המשותף לפי תכנית חזוק ונדרשת הסכמת בעלי הדירות בבית המשותף לבצוע העבודה, יחולו לעניין הסכמה כאמור, הוראות חוק החיזוק ולא הוראות חוק המקרקעין.
...
המערערת סירבה לחתום על הסכם התמ"א ומשכך, הוגשה כנגדה התביעה אשר נדונה לפני המפקחת, במסגרתה עתרו המשיבים לסעד הכופה על המערערת חתימה על הסכם התמ"א.
המערערת טענה כי דין התביעה כנגדה להידחות.
ובשולי הדברים – טענות המערערת באשר לגובה ההוצאות בהן חוייבה – אשר לכך, טוענת המערערת כי ההוצאות אשר נפסקו לחובתה אינן סבירות וזאת, בין היתר בהשוואה להוצאות אשר נפסקו על ידי המפקחת בתיק אחר אשר נדון לפניה (תיק 5/849/2020) במסגרתו - לטענת המערערת - חייבה המפקחת בהוצאות בסך 15,000 ש"ח. טענותיה אלו של המערערת אין בידי לקבל ראשית לאור ההלכה הפסוקה ובהתאם לה לא תיטה ערכאת הערעור להתערב בפסיקת ההוצאות על ידי הערכאה המבררת.
לכך יש להוסיף כי – בניגוד לטענת המערערת בתיק 5/849/2020 (אשר ערעור בהקשר אליו נדון לפני מותב זה) היו שתי נתבעות וכל אחת מהן חויבה בסך של 15,000 ש"ח, קרי פסיקת ההוצאות לטובת התובעים עמדה על סך כולל של 30,000 ש"ח. לאור זאת, נדחות גם טענותיה של המערערת בנוגע לפסיקת ההוצאות לחובתה.
סוף דבר;
לאור כל האמור והמפורט – הערעור נדחה.
