חיוב שיפוי אישי בארנונה על בעל שליטה של חברה שהתפרקה

לטענת הנתבעים, לא מתקיימים התנאים לחיוב הנתבעים 2-3 בחוב הקבועים בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים ובסעיף 119א לפקודת מס הכנסה, שכן, לנתבעת 1 לא נותרו נכסים והיא נותרה חייבת כספים רבים לצדדים שלישיים ולבעלי מניותיה, וככל שהיו נכסים, הם לא הועברו לנתבעים 2-3, הוכחש הקף החוב הנטען ביחס לנתבעת 1, וכן נטען לזכות לשיפוי , ככל ויקבע חיוב , כלפי צד ג', חברת אחוזות החוף בע"מ .

ב"כ התובעת בסיכומיו מציין כי יש לחייב את הנתבעים בחוב, בגדר היותם בעלי שליטה ונושאי משרה בחברה, מכח עילה הנסמכת על סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה, המחיל את סעיף 119 א לפקודת מס הכנסה על גביית חובות ארנונה מתאגידים, הרמת מסך סטאטוטורית , וכן עילה המבוססת על הדין הכללי, לפיו כל נושא משרה או בעל מניות בחברה, שפעל בזמן ניהול החברה , בחוסר תו"ל, יהיה חייב לשלם באופן אישי את חוב החברה, הרמת מסך לפי הדין הכללי.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לקבל את התביעה ואלו נימוקי: המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת התקיימות התנאים לחיוב בעלי השליטה בחובות הארנונה של החברה ,לרבות בשאלה לעניין הגורם עליו מוטל הנטל להוכחתם , ועמידה בו. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי היות כל אחד מהנתבעים 2 ו- 3 בעלי שליטה בנתבעת 1, לעניין הנידון.

משילובן של שתי הוראות שהובאו לעיל, עולה כי על מנת שהרשות המקומית תוכל לגבות את חוב הארנונה מבעל השליטה נידרש שיתקיימו מספר תנאים: החיוב הוא בגין נכס שאינו משמש למגורים; המחזיקה בנכס היא חברה פרטית שאיננה דייר מוגן; החברה לא שילמה את חוב הארנונה והחוב סופי; החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא בעל השליטה בחברה; נכסי החברה הועברו לבעל השליטה בלא תמורה מלאה.

הרמת המסך פירושה היתעלמות מאותה הפרדה, תוך יצירת יריבות ישירה בין נושי החברה לבין בעלי מניותיה, בדרך כלל על מנת להטיל על בעלי המניות אחריות אישית לחובותיה של החברה.

...

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים, אני מחליט לקבל את התביעה ואלו נימוקי: המחלוקת המרכזית נוגעת לשאלת התקיימות התנאים לחיוב בעלי השליטה בחובות הארנונה של החברה ,לרבות בשאלה לעניין הגורם עליו מוטל הנטל להוכחתם , ועמידה בו. אין מחלוקת בין הצדדים לגבי היות כל אחד מהנתבעים 2 ו- 3 בעלי שליטה בנתבעת 1, לעניין הנדון.

בנוסף ומבלי לפגוע באמור, אני סבור, שבנסיבות כאן, והגם ששולם חלק מחוב הארנונה, עדיין ונוכח כלל האינדיקציות, וכן בהתחשב באופי העסק המדובר- חניון שבתחום התובעת, והיות הארנונה הצפויה ממנו בגדר משאב ציבורי, יש מקום לקבל העמדה שהובעה בת.א שלום ת"א 36017-11-10 עיריית תל אביב נגד ירון ירב, כב' השופט א.רונן, ובעיקר סעיפים 21.5 ו- 21.8 לפסה"ד, ופסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל - אביב , שדחה את הערעור בתיק ע.א 10219-03-18 , ולפיו בעיקרו, כאשר קיימת העדפה לרעה, ביחס לנושה שנותר יחיד, כמו כאן, על הנתבע הנטל להוכיח הצדקה, וליתן טעם עניני, לאותה העדפה, עובר לסיום פעילות החברה .

ובנסיבות אלה אני סבור כי אין מנוס מהמסקנה, שענייננו בא בגדר המקרים החריגים, שבהם יש לקבוע כי השימוש שעשו הנתבעים באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה, יש בו כדי להונות או לקפח נושה של החברה , בענייננו התובעת, באופן המצדיק להורות על הרמת מסך, ועל חיובם של הנתבעים בחוב הארנונה באופן אישי, גם מכח דיני הרמת מסך.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל – התביעה מתקבלת.

כללי בפניי תביעה כספית שהוגשה במקור על סך של 606,228 ₪ כנגד הנתבעים 1 ו- 2, שערבו בערבות אישית ובלתי מסוייגת להתחייבויותיה של חברת "רב חלק תעשיות בע"מ" (להלן: "רב חלק"), ששכרה את הנכס נשוא התביעה מהתובעת, ולימים ניתן בעיניינה צו פירוק.

נטען כי התובעת נאלצה להשתמש בפטור חד פעמי, למתן הפטר מתשלום ארנונה, וכדי לשלם חוב זה, על כן, מאחר ולא יהיה באפשרותה של התובעת להשתמש בפטור זה בשנית, זכאית היא לשיפוי הסכום שבגינו קיבלה פטור.

הנתבעת טוענת כי הצדדים הסכימו על פינוי המושכר ועל סיום ההיתחשבנות ביניהם, הדבר עולה מאי מהימנותה של הגב' פלח אשר הציגה מספר גרסאות באשר לתשלומים שקבלה התובעת מרב חלק, וריבוי גרסאות באשר לעזיבת רב חלק את המושכר, וזאת על אף שהמסמכים בעיניין מצויים ברשותה או בשליטתה.

התובעת טוענת כי מאחר והנכס ננטש באופן פיתאומי, ומאחר ולא היה שוכר שניכנס בנעלי חברת רב חלק, עד למועד חתימת ההסכם עם ארכיב, בין 31.07.2006 ועד ליום 01.02.2007, נדרשה היא לשאת בעלות מיסי הערייה שחלים על המבנה, ומשכך, בחרה למזער את נזקיה באמצעות שימוש בפטור האמור.

הנתבע טוען כי התובעת לא הציגה דרישה של הערייה לתשלומי ארנונה ואף לא נתבעה על ידי האחרונה לעשות כן. בנוסף, נטען שהתובעת לא ציינה בתצהירה בגין איזו תקופה קיים חוב ארנונה ומהתדפיס שצירפה לתצהירה, לא ניתן להבין עבור איזו תקופה של חיוב ארנונה מומש הפטור.

כמו כן, נקבע כי אין מניעה עקרונית לכך ששוכר נכס יוכל אף הוא להנות מן הפטור, תוך שהומלץ ליצור נוהל לפיו מנהל הארנונה ברשות המקומית יקבל את עמדת הבעלים לפני מתן הפטור לשוכר, בר"מ 10356/05 זיויאל השקעות בע"מ נ' עירית תל אביב יפו מנהל הארנונה, (פורסם בנבו).

...

אני סבור כי יש לראות את התנהלותה של התובעת בהקשר זה של שימוש בפטור, על רקע התנהלותה הכוללת בנסיבות האמורות, ולאור נטישתה של רב חלק.

נוכח האמור, התביעה בהקשר זה נדחית.

סוף דבר נוכח חוב רב חלק כאמור, אני מחליט לחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת: בגין הפרשי דמי שכירות, סך של 84,105 ₪.

בכל מקרה, לפי סעיף 8(ג) בחוק הסדרים במשק המדינה (תקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992(להלן: "חוק ההסדרים"), שהחיל את הוראת סעיף 119א בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת מס הכנסה"), בהתקיים הנסיבות המנויות בו, ניתן לחייב באופן אישי את בעלי השליטה בחברה בחוב הארנונה.

51) בעיניין בר"ם 7856/06 איגוד ערים אילון נ' מועצה אזורית תבל, מיום 16.3.2008, נקבע בין השאר בהקשר דנן (פסקה 15): "...והשאלה מיהו בעל הזיקה הקרובה כאמור תיענה על פי מבחן עובדתי. כפי שעולה מסקירת פסקי הדין דלעיל, בדרך כלל יהיה זה מי שעושה שימוש בפועל בנכס, אף אם באופן פוטנציאלי קיימים מחזיקים-בכוח נוספים, כגון בעלים. מאחורי קביעה זו עומדת התפיסה שתשלום הארנונה מתבצע כנגד קבלת שירותים שונים שמספקת הרשות המקומית לתושביה, אף אם הזיקה אינה ישירה, כפי שצויין לעיל. מכאן, שכאשר אדם מחזיק בנכס ובמסגרת זאת נהנה או יכול להנות מהשירותים שמספקת הרשות המקומית, במידה זו או אחרת, מוצדק יהיה לחייבו בתשלום ארנונה. זאת ועוד, ההחזקה לצורך החיוב בארנונה מתאפיינת, ככלל, ביכולת השליטה של האדם בנכס והיכולת לנצל את הנכס לצרכים שונים". (ההדגשות אינן במקור) הארנונה ביחס לשנת 2008 52) ממכלול החומר הקיים בתיק, למעשה אין מחלוקת של ממש לפיה החברה החזיקה בנכס אותה שנה [ראו לעניין זה, הודעת שינוי מחזיקים מיום 22.1.2008].

בעיניין רע"א 7392/12 חיים רומנו נ' עירית יהוד מונסון, מיום 25.10.2012, נקבע בין השאר (פסקה 10): "קריאת לשונם של הסעיפים שבמחלוקת - סעיף 8(ג) לחוק מזה וסעיף 119א(א)(3) מזה - במשולב, מלמדת בבירור כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי בהנתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי כל מסקנה אחרת תסכל למעשה את הטעם הטמון בהעברת הנטל אל בעל השליטה על פי ההסדר" [ראו והשוו גם: רע"א (מחוזי - י-ם) 29659-12-17 איבראהים יגמור נ' עירית ירושלים, מיום 23.4.2018] 60) הנתבעים לא הראו כלל מה הם נכסי החברה (בכלל זה, לא הראו מיסמכי היתאגדות, פרוטוקולים, פירוט ציוד, ועוד); מעדות הנתבע 2 עולה כי נרכש ציוד (שורה 18, עמוד 18).

66) לגופו של עניין, יש לזכור כי החיוב בארנונה הושת על בעלי השליטה.

...

45) למסקנה זוּ קיים חיזוק בנוסח הסכם השותפות עצמו.

54) הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה אם ניתן לחייב את הנתבעים 2, 3 ו-4 שהם בעלי הזכויות והשליטה בחברה בגין אותה שנה - בנדון דנן, לאחר מתן הדעת למכלול הראיות שבהליך ולטיעוני הצדדים, סבורני כי הדין עם התובעת.

בעניין רע"א 7392/12 חיים רומנו נ' עירית יהוד מונסון, מיום 25.10.2012, נקבע בין השאר (פסקה 10): "קריאת לשונם של הסעיפים שבמחלוקת - סעיף 8(ג) לחוק מזה וסעיף 119א(א)(3) מזה - במשולב, מלמדת בבירור כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי בהינתן קיומו של חוב מס סופי והפסקת פעילותה (או פירוק) של חברה פרטית, אין על המועצה להוסיף ולהוכיח כי נכסי החברה הועברו לבעל השליטה. במילים אחרות, החזקה על פי הסעיף, דהיינו: העובדה שלכאורה הוכחה (בהיעדר הוכחה לסתור), מתייחסת הן לעצם ההעברה לבעל השליטה, והן לכך שזו נעשתה שלא בתמורה או בתמורה חלקית. כפי שציין בית המשפט המחוזי, אף אני סבור כי כל מסקנה אחרת תסכל למעשה את הטעם הטמון בהעברת הנטל אל בעל השליטה על פי ההסדר" [ראו והשוו גם: רע"א (מחוזי - י-ם) 29659-12-17 איברהים יגמור נ' עירית ירושלים, מיום 23.4.2018] 60) הנתבעים לא הראו כלל מה הם נכסי החברה (בכלל זה, לא הראו מסמכי התאגדות, פרוטוקולים, פירוט ציוד, ועוד); מעדות הנתבע 2 עולה כי נרכש ציוד (שורה 18, עמוד 18).

העולה מן הדברים, כי ההודעה שמסרה קופרלי, ובה צויין מספר החברה של הנתבעת 1 בצד שמה של המחזיקה אין בה כשלעצמה כדי לפטור את הנתבעת 1 מתשלומי הארנונה.

בסעיף 119א(א)(1) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) נקבע: "היה לחבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר חייב בו ממי שקבל את הנכסים בנסיבות כאמור". התנאים הרלבנטיים למקרה דנן להטלת חבות אישית על בעל שליטה בחברה בתשלום חובות ארנונה של אותה חברה, העולים מהוראות חוק אלו, הן כדלהלן: החיוב הנו בגין נכס שאינו משמש למגורים; החוב הנו חוב ארנונה סופי; החברה לא פרעה את החוב; החברה הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא אכן בעל שליטה בחברה; הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית.

...

משלא התקיימו התנאים להטלת חיוב אישי בתשלומי ארנונה על בעל השליטה בחברה, ואף לא נטען להתקיימותם של חלק מהתנאים, דין התביעה – ככל שהיא נוגעת לנתבע 2 – להידחות.

התביעה, ככל שהיא נוגעת לנתבע 2, נדחית.

התובעת מבססת את דרישתה לחיוב הנתבע במלוא חובותיה של אורפינאל הן על בסיס הדין הספציפי המסדיר השתת חבות אישית בתשלום מיסי ארנונה על בעלי שליטה; והן על בסיס הרמת מסך לפי דיני החברות, הטלת אחריות אישית על נושא משרה בתאגיד ועוולת הרשלנות.

בשילוב סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים וסעיף 119 (א) לפקודת מס הכנסה עולה כי לצורך גביית החוב מבעל השליטה בחברה, יש צורך בקיומם של 6 תנאים: מדובר בנכס שאינו משמש למגורים; המחזיק בנכס הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן; חוב הארנונה הוא סופי במובן זה שחלף המועד להגיש הליכי ערעור; החברה התפרקה או הפסיקה את פעילותה; הנתבע הוא בעל השליטה בחברה במובנו של סעיף 119א לפקודת מס הכנסה, קרי מחזיק לפחות ב- 25% מהון מניות החברה; הנתבע קיבל לידיו את נכסי החברה ללא תמורה או בתמורה חלקית.

אמנם הנתבע טען כי שלח השגה ביום 10.8.2014, אך כאמור השגה יש להגיש עד 90 יום ממועד ההודעה לחיוב (פרוט' מיום 14.6.2022 עמ' 7 שורות 6-7; סעיף 3 לחוק הערר); על פי הנטען החברה הפסיקה את פעילותה בינואר 2012 (פרוט' מיום 14.6.22 עמ' 10 שורות 8-12; סעיף 1 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים); הנתבע הוא בעל השליטה במלוא הון מניות החברה (ראה העתק דו"ח רשם החברות של אורפינאל שצורף כנספח 1 לתצהיר מר יגור);  במצב זה, בכל הנוגע להתקיימות התנאי הששי, עובר הנטל לנתבע להראות כי לא קיבל לידיו את נכסי החברה בלא תמורה או בתמורה חלקית.

...

נוכח האמור לעיל, לא שוכנעתי כי הוברחו נכסים, ונראה כי החברה נקלעה למצב כלכלי קשה ביותר עקב נסיבות שאינן תלויות בה, כאשר בד בבד נפתחו כנגד הנתבע תיקי הוצאה לפועל בסכומים משמעותיים ביותר, וננקטו כנגדו פעולות אכיפה בהוצאה לפועל.

סוף דבר אני מחייבת את הנתבעת 1בתשלום סך של 16,542.75 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (הפרשי הצמדה וריבית על תשלומי חובה), תש"מ- 1980 מיום הגשת התביעה (23.9.2019) ועד למועד התשלום בפועל.

אני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 2.