חיוב שב"ס לשלב אסיר בטיפול: זכויות אסירים

נטען כי מדובר בהחלטה סבירה שאין מקום להתערב בה. באשר לבקשת העותר להעבירו לבית סוהר במרכז לצורך שילוב בטיפול טוען המשיב כי המשיב רואה חשיבות רבה בכל הנוגע לשיקומם של אסירים ושילובם במסגרות טפול המתאימות לצרכיהם.

כן נטען כי נבחנה האפשרות לשלב את העותר במתקני כליאה נוספים אך נמצא כי כלל הקבוצות הייעודיות בתחום עבירות המירמה מצויות בעיצומן ולא ניתן לשלב אסירים בהן.

לא מצאתי מקום לחייב הפרדת העניינים לשתי עתירות נפרדות או לחילופין להורות על מחיקת אחד מהסעדים שנדרשו בעתירה.

בכל הנוגע לטענות העותר בדבר בקשתו להישתלב בסבב חופשות - פקודת הנציבות העוסקת בחופשות אסירים (פקודה 04.40.00) קובעת כי חופשה אינה זכות מוקנית, אלא טובת הנאה הנתונה לשיקול דעתו של המשיב [סעיף א2 לפקודה; ראו גם: רע"ב 3851/14 אבו עינם נ' שב"ס (30.05.2014)].

...

דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים, הכוללים גם חומר סודי, שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי נכון לעת הזו אין מקום להתערב בהחלטת המשיב לעניין סירוב להוציא את העותר לחופשה או בהחלטת המשיב לעניין השילוב בתכנית טיפולית, שכן לא נפל בהן פגם המצדיק התערבות.

עם זאת, לאחר שעיינתי במידע החסוי שהוגש לעיוני, נראה כי יש ממש בטענות העותר להעדר סכסוכים וכן כי טענות הגורמים שעמם העותר לכאורה מסוכסך לא נבדקו לעומקן, ובהתאם יש לבצע בדיקה מעמיקה ודחופה בעניין זה. בית המשפט כבר הורה למשיב במסגרת עתירה אחרת שהגיש העותר לבית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 65240-03-19) לבדוק את הסכסוכים, אך נראה כי הטענות בדבר העדר סכסוכים לא נבדקו כראוי ויש לבצע בדיקה זו בדחיפות.

העתירה נדחית, זאת בכפוף לכך שהמשיב יבדוק את הסכסוכים ואת טענות העותר כמפורט לעיל ובתוך זמן קצר ובכוף לתוצאות הבדיקה ידאג לשלב את העותר בטיפול בדחיפות ומהר ככל האפשר.

לדבריו, לו היה מבצע הטיפול המבוקש להרכבת שינים תותבות הרי שרק בחודש יוני 2019 היה מסתיים הזמן הנידרש לריפוי לאחר ביצוע עקירות של שיניו של התובע ואז ניתן היה לקחת מידות להכנת תותבות וכי הליך זה כולל חמישה שלבים נוספים אשר בין כל שלב לשלב אחר יש להמתין מינימום של שבעה ימים.

ד"ר וולק נישאל על ידי בית המשפט האם בעת שבדק את התובע, מצבו הרפואי אפשר דחייה של הטיפול והשיב בחיוב ואמר "אני משיב שלארבעה חודשים כן". לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף להם ולאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי במסמכים שהוצגו לעיוני ובהם נהלי שירות בתי הסוהר והצעות המחיר שהציג התובע, באתי לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח תביעתו במאזן ההסתברויות הנידרש בהליך האזרחי ודין התביעה להדחות.

סעיף 20.1 מעגן ההנחיה הבאה "לא תאושר הרכבת שיניים לאסיר שיתרת מאסרו שנה אחת ואשר מצבו הרפואי מאפשר דחיית הטיפול". במקרה דנן, התובע לא הוכיח כי היה זכאי לקבל טפול שיניים הכולל הרכבת שיניים תותבות מאת הנתבעת לא באופן כללי ולא במועד בו שהה בבית סוהר דקל.

...

אני סבורה כי התובע לא עמד בנטל ראייתי זה. התובע לא הצליח להוכיח כי הנתבעת התרשלה במעשיה בכך שסירבה ליתן לו טיפול הכולל הרכבת שיניים תותבות עת פנה אל ד"ר ווילק כארבעה חודשים עובר לשחרורו מבית סוהר דקל וכן לא הוכח כי עת פנה אל הנתבעת לראשונה עמד בכל התנאים לקבלת מימון מלא או חלקי מאת הנתבעת לטיפול של הרכבת שיניים תותבות.

למעלה מהדרוש אציין כי ביחס לנזק הנטען אני סבורה כי התובע לא הצליח להוכיח כי נגרם לו נזק המצדיק פיצוי וכי לנתבעת קשר סיבתי לנזק וכן לא הוכיח שווי הנזק הנטען.

סוף דבר, התביעה כנגד הנתבעת 2 - נדחית.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"א 31046-03-18 נגנאגיה(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר - זימונים ואח' תיק חצוני: לפני כבוד הנשיא רון שפירא העותר אכמל נגנאגיה, ת"ז 300596715 (אסיר) ע"י ב"כ עו"ד גב' אלינור טל המשיבים .1 שרות בתי הסוהר .2 מדינת ישראל פסק דין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים: בפני עתירת אסיר על החלטת המשיב שלא לשלב את העותר בסבב חופשות, שלא לאשר לו חופשה מטעמים מיוחדים לרגל חתונת אחותו היחידה שתתקיים ביום 29.03.18 ועל ההחלטה והעיתוי לבדוק פרופיל אלמ"ב. העותר מרצה מאסרו הראשון למשך שנתיים ועשרה חודשים בגין עבירות סחר יבוא ויצוא סמים.

הועבר לבית סוהר כרמל, משולב באגף 1 נקי מסמים ובמחלקה של מאסר ראשון, שם שולב בקבוצות טיפוליות רבות.

נטען כי חופשה מיוחדת אינה זכות מוקנית לאסיר והיא צריכה להבחן על פי מאזן השיקולים הרלוואנטיים ובראשם שלום הציבור.

יחד עם זאת, כפי שציינה ב"כ המשיב, העותר יכול להגיש בקשה לביקור פתוח לאחותו ובן זוגה ובכפוף לבחינת הגורמים הרלוואנטיים המשיב ישקול זאת בחיוב.

...

על כן, נטען כי יש לדחות את העתירה.

דיון ומסקנות: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת החומר שהוגש לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין יש לדחות את העתירה, שכן לא מצאתי כי נפל בהתנהלות המשיב או בהחלטותיו פגם המצדיק התערבות.

העתירה נדחית.

חרף האמור לעיל, כלל יסוד הוא כי על אסיר לרצות את מלוא תקופת המאסר שהוטלה עליו ולא עומדת לו זכות קנויה שמאסרו יקוצר והוא יזכה לשיחרור מוקדם אלא עליו לשכנע את הועדה שהוא ראוי לשיחרור וששחרורו לא יסכן את שלום הציבור כפי שנקבע בסעיפים 3 ו- 9 לחוק (ראה החלטתו של כב' השופט שוהם ברע"ב 5663/12 פלוני נ' היועמ"ש, ניתנה ביום 23.8.12, סעיף 13 להחלטה וסעיף 41(ג) בעמ' 23 לפסק דינו של כב' השופט מלצר בבג"צ 6067/11 הנ"ל והפסיקה המצוטטת שם).

בדו"ח גורמי הטיפול מיום 22.8.11 (נספח ד' 3 לעתירה) נכתב כי המשיב "דוחה בתוקף את סעיף האישום שבו הורשע בגין ניסיון לרצח, לוקח אחריות חלקית ביחס לעבירות בכך כי הוא מודה שהיה שותף לתהליך התיכנון של המעשים ולקח חלק בקשירת קשר לבצוע פשע, אך גורס כי הוא זה שניסה לעצור בעד שותפיו לעבירת מלבצע את המעשים. אינו רואה עצמו כאדם אשר פעל מתוך מניעים פוליטיים-אידיולוגיים, אלא כמי שפעל מתוך רצון להגיב באופן מעשי אל מול אוזלת היד שחש מצד המדינה לנוכח ריבוי מעשי הטרור באותה תקופה שבה פעל... אינו פונה מיוזמתו לגורמי הטיפל בכלא, מתוך כך שלא חש צורך בקבלת סיוע סוצאלי. אך כשנקרא לשיחות משתף פעולה באופן מלא. אינו נמצא בסבב חופשות אך, יצא למספר חופשות חריגות בשל אירועים משפחתיים. ההתרשמות הנה מאסיר מאורגן, וורבלי, המשתף פעולה עם עו"ס האגף כשנתבקש לכך". בדו"ח גורמי הטיפול מיום 7.11.12 (נספח ד' 4 לעתירה) נכתב כי "בתאריך 22.10.2012 פנה האסיר ובקש לשלב טפול עו"ס כלא בשילוב עו"ס קהילה, וזאת בשל הקושי הטכני לנהל שיחות עם עו"ס הקהילה. הוסבר לו כי לא ניתן לקיים טפול פרטני ע"י שני מטפלים שונים והוצע לו לבחור בין השניים. האסיר ביקש להתייעץ עם עו"ס הקהילה. בתאריך 01.11.2012 החליט להתחיל טפול ע"י עו"ס כלא. עד כה התנהלו שתי שיחות. נמצא בשלבי הכרות ובניית אמון". בדו"ח גורמי הטיפול מיום 17.1.13 שהוגש לועדה שהחלטתה היא נושא העתירה נכתב כי המשיב "מאז תאריך 08.11.2012 נמצא בשיחות פרטניות עם עו"ס האגף. לאורך כל תקופה מביע מוטיבציה לטפול ומתמיד להגיע לשיחות. אמנם במפגשים הראשונים התקשה להפתח, אך, בהמשך, נראה כי אסף את עצמו וכיום מצליח להעמיק בהליך הטיפולי. בשל תקופת הטיפול הקצרה מבין את הצורך בהמשך טפול ומביע מוטיבציה להמשיך את התהליך שהחל בין כותלי ב/ס". מהדו"חות הנ"ל עולה שהמשיב נמצא בשלב התחלתי בלבד של גורמי הטיפול בכלא ואין בהם תימוכין לטענת ב"כ המשיב לפיהם שב"ס אינו ערוך להמשיך בטיפול במשיב וכי המשיב מיצה את הליכי הטיפול בשב"ס. גם אם מדובר בטיפול באמצעות שיחות עם העו"ס אין בכך כדי להעיד על מיצוי ההליך הטיפולי שכן גם תוכנית רש"א כוללת שיחה טיפולית שבועית ע"י עו"ס ושיחות עדוד וחיזוק ע"י הרב רונסקי במשך שנתיים.

על תוכן ההליך הטיפולי שעובר המשיב בשב"ס והתועלת שהוא מפיק ממנו ניתן ללמוד מדברי המשיב בתשובותיו לשאלות חברי הועדה שהחלטתה היא נושא העתירה כדלקמן: "היו לפני שנים פניות לשב"ס בענין ההליך הטיפולי והם אמרו שאין להם מה לעשות איתנו. האמת היא שיצאתי פעם שעברה התאכזבתי, באופן טבעי אני רוצה ללכת הביתה, אבל האמת היא שקרה לי משהו טוב בשלושה החודשים האלה. אני חייב להודות לסופה העו"סית בכלא, ניפגשנו כל שבוע, לפעמים פעמיים בשבוע, חוץ מקשר שיש לנו בקטע של התמיכה שאני עושה לאסירים באגף ובשבילי זה היה טוב כי אני חושב שלא קלטתי עד כמה אני מכווץ וסגור כבר הרבה מאוד זמן וככה דרך השיחות איתה התחילו להפתח הרבה דברים וזה נתן לי כיוון טוב, וזה גם היתחבר לי עם מי שדברתי עם אבי, וגם אבי היה כל הזמן בקשר, אני מרגיש שזה עשה לי הכנה טובה כדי להגיע לאבי ולהתחיל לעבוד... התחלנו לעבוד על הדרך שבה אני חי ואיך הרגשות והשכל וכל הדברים האלה עובדים כדי לראות באיזה מצב הייתי לפני הפיגוע. זה היה הכנה ואלה הדברים שהתחלנו... אנו נגענו בעיקר באישיות שלי, איך אני בעצם מתגלגל ומגיע למקום כזה, כאשר מבחינה אידיאולוגית אני שם בדיוק. אני באתי ממקום אחר, מעולם לא הייתי מזוהה בימין הקיצוני. אני מסתכל אחורה והגיבנת הזאת מפריעה לי כי לא הייתי שם, אף פעם לא הייתי בנקודה הזאת. אף פעם לא נעצרתי, לא הייתי בהפגנות, זה לא המקום שלי בכלל. פשוט התחלנו להיכנס לנושא הזה כדי לראות איך אני ניכנס לשם". (ראה עמ' 8-7 לפרוטוקול הדיון בועדה).

...

לאור כל האמור לעיל, אין בתוכנית רש"א כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב ולהוכיח סיכויי שיקום ללא מיצוי, או למצער, ללא התקדמות משמעותית בהליכי הטיפול בכלא, תוך בחינת התנהגותו במהלך חופשותיו.

איננו מקבלים את טענת האפליה שהעלה ב"כ המשיב בין המשיב לבין ירדן מורג, ששוחרר על תנאי ביום 4.11.09 ממאסר למשך 12 שנים שהוטל עליו בגין מעשיו יחד עם המשיב ושלמה דביר, למרות שהורשע גם בעבירות בנשק נוספות ולמרות מידע חסוי שהוצג בפני הוועדה שהורתה על שחרורו שכן קיים שוני משמעותי בין חלקו של מורג בביצוע המעשים לבין חלקו של המשיב כמתואר בפסקי הדין שדנו בעניינם וקיים שוני בכל הקשור ללקיחת אחריות מצידו של מורג על מעשיו.

לאור כל האמור לעיל, ומבלי צורך לדון בטענות באשר לתחולתו של סעיף 10(א) לחוק על המשיב, אנו מקבלים את העתירה ומבטלים את שחרורו של המשיב על תנאי שכן החלטת הוועדה נושא העתירה, שהורתה על שחרור המשיב בתנאי תוכנית רש"א בטרם השלים הליך טיפולי בכלא, לוקה בחוסר סבירות שמצדיקה התערבות ערכאה שיפוטית.

ברם, בשל אילוצים תקציביים ושיקולים של סדרי עדיפויות לא ניתן כעת לשלב את המבקש בהליך טפולי.

לשון אחרת, המדינה חייבת לספק צרכים מסוימים לאסיר – כגון אוכל או בגדים – או כפי שנפסק (עע"א 4463/94 גולן נ' שירות בתי הסוהר, פ"ד נ(4) 136): "... ועוד זכאי הוא אסיר בבית-כלא ל'תנאים המאפשרים חיי אנוש תרבותיים'... (כלשונו של מ"מ הנשיא השופט ח' כהן בפרשת דרויש [6], בעמ' 539): אוכל לאכול, מים לשתות, בגד ללבוש, מיטה לישון בה, אויר חופשי לנשום ושמים להביט בהם...". אולם, אין המדינה חייבת לספק כל טפול שעשוי לסייע לאסיר, ובודאי שאין היא חייבת לספק זאת דוקא בעיתוי מסוים.

...

4 בהתאם לאמור הבקשה נדחית.