חיוב קרוב משפחה של חייב בהוצאה לפועל: אחריותו המשפטית

הנתבע הנו קרוב מישפחה של החייב ומי שערב לחובו על פי כתב ערבות מיום 24.3.15.

אין זה סביר שהתובע יסכים לחתום על ההסכם להסדרת חובו של החייב, המגלם הפחתה בשיעור של למעלה מ – 40,000 ₪ מסכום החוב, ופרישה לתשלומים למשך תקופה העולה על 6 שנים בשיעור שאינו גבוה יחסית בשים לב לשעור התשלום אל מול שיעור החוב, ביודעו כי אם החייב לא יעמוד בהתחייבויותיו לפי ההסכם הוא ימצא את עצמו באותו מצב בדיוק בו היה ערב ההסכם, שאחרת לשם מה נידרש הוא להסכם ? אין בכך שום הגיון משפטי וכלכלי.

למען הסדר הטוב אדון גם בטענה זו. הנתבע טען לחלופין כי כל עוד לא מוצו ההליכים לגביית החוב כנגד החייב העקרי ונוכח עמידתו של החייב בצו תשלומים שנקבע על ידי רשמת ההוצאה לפועל - הרי שלא היה מקום להגשת תביעה זו ויש לדחותה.

סעיף 8 לחוק הערבות קובע בזו הלשון: "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לידרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חיובו, אלא באחת הנסיבות האלה:

...

יצוין כי לא נערכה חקירה חוזרת ביחס לסוגיה זו ובכלל וגם בסיכומים לא התייחס הנתבע להיבט זה. בנסיבות העניין ולאחר בחינת המסמכים ושמיעת העדויות בעניין זה שוכנעתי כי התובע יצא ידי חובתו לפי סעיף 8 לחוק.

בנסיבות המקרה דנן, ומשנקבע כי הנתבע אינו "ערב מוגן" הרי שטענתו לפיה התובע היה מנוע מלהגיש תביעה זו נוכח עמידתו של החייב בצו התשלומים כאמור שממילא לא נתמכה בתשתית משפטית ראויה - נדחית.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

לדבריהם, המשיבים פגעו בפרטיותם כמוגדר בסעיף 2 לחוק הגנת הפרטיות, פגעו באוטונומיה שלהם בכך שהטרידו אותם בהודעות לטלפונים הפרטיים שלהם וכן עשו עושר לא במשפט בכך שניצלו את מספרי הטלפון של חברי הקבוצה, את זמנם ואת תשומת ליבם, לצורך עשיית פירסומת לעצמם ולהרחבת עסקיהם.

הוא טען כי כעת לאחר מעשה ובדיעבד, התברר לו כי אותו קרוב מישפחה הנו חייב מוגבל באמצעים ובעל איחוד תיקים בהוצאה לפועל ולכן לא יכול היה לפתוח את החברה על שמו.

במסגרת תפקידו כנאמן או כ- "קוף", כך במקור, הוא לא היה אמור לדעת מה מתחולל בחברה ואין זה מחובתו החוקית לדעת כאשר לא היה הבעלים ולא מנכ"ל אלא מחזיק במניות כנאמן ותו לא. לדבריו, לאחר שהבין שנעשים מעשים חמורים בחברה לאור התביעות הרבות שהגיעו לביתו שבחלקן פליליות, פנה לאותו קרוב מישפחה ובקש כי יבטל את הסכם הנאמנות וייקח אחריות על תביעות אלה ויחזור להיות בעל המניות בחברה במקומו, כפי שאכן קרה.

לעניין זה, יפים הדברים שנקבעו בפסק הדין ברע"א 1621/16 MEGA נ' זילברג (פורסם במאגר משפטי) אליו הפנו המבקשים כי "כידוע, העובדה שתאגיד מהוה אישיות משפטית הנפרדת מזו של נושאי המשרה המכהנים בו אינה פוטרת את נושאי המשרה מלשאת באחריות לעוולות שביצעו באופן אישי במסגרת תפקידם (ראו: ע"א 2273/02 חברת פסל בע"מ נ' חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ, פ"ד נח(2) 36, 42 (2003)). במקרה דנן עניין לנו בנושאי משרה שהם בעלי המניות והדירקטורים היחידים בחברות שבשליטתם. די בכך כדי לבסס אפשרות סבירה שייקבע כי הם נושאים באחריות אישית לעוולות המיוחסות לאותן חברות כמי שמעורבים בפועל בביצוען". איני מקבל את טענת המשיב כי שימש אך כנאמן וככזה לא היה עליו לדעת מה קורה בחברה.

...

כמו כן, התרשמתי כי קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב. סוף דבר לאור כל האמור, בקשת האישור מתקבלת.

המשיבים ישלמו למבקשים הוצאת משפט בסך של 18,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים, תעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות ותקבע את התיק לתזכורת פנימית לעוד 30 יום.

בהלכה הפסוקה נקבע זה מכבר לגבי מעמדם המיוחד של דמי המזונות, הפרת חובת תום הלב הכרוכה באי תשלומם והנפקות המשפטית שיש לייחס לכך לגבי הליכי חידלות פרעון.

"... חוב המזונות נובע מן הקרבה המשפחתית שבין החייב לבין הנושים, שהם ילדיו, מאחריותו האישית ומחובתו (ואף מזכותו) לדאוג לצרכיהם ולשאת בתשלומים הדרושים לקיומם היום-יומי. המנעותו של החייב מתשלום מזונות כרוכה, איפוא, בכשל מוסרי כבד". ע"א 8096/17 עידית סקוק נ' סבטלנה איסחקוב, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת וילנר, 3.2.2019.

"תשלומי מזונות נפסקים בדרך כלל בהיתחשב ביכולתו הכלכלית של החייב, ובצרכים המיוחדים של בני משפחתו ... . חבות מזונות שנועדה לספק את צרכי הילדים, ולעיתים גם של האשה, מטילה על אדם אחריות מיוחדת לא רק במישור הכלכלי אלא גם במישור ההומניטרי. הפרה רצופה לאורך שנים רבות של חוב מזונות נוגעת גם נוגעת להיבט תום הלב של החייב ... . לא במקרה ניתן לחוב מזונות מעמד של דין קדימה בפשיטת רגל (סעיף 72(3)(ד) לפקודת פשיטת הרגל) ובהוצאה לפועל (סעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). המחוקק ראה לתת עדיפות לחוב מזונות כ"רכיב קיומי, העומד בדרגת חיוב וגבייה גבוהה מזו של חוב אחר" (ע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה יב (21.5.2009)).

...

לא ניתן להיעתר להצעת החייב לפריסת חוב הפיגורים באמצעות תשלומים חודשיים בסך של 200 ₪ מכיוון שמדובר בתקופת פריסה ארוכה ובלתי סבירה נוכח היקפו של חוב הפיגורים.

מכאן המסקנה המתבקשת היא כי החלטת בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער אינה מגלה כל עילה להתערבותנו".

בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי-"מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי- "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

גם כאשר ניאות לעמוד בתשלומים אלה- באיחור ניכר ובאופן חלקי וחסר- היה זה בלית ברירה, בהמשך לבקשותיו של הקטין- הזכאי, באמצעות אמו, להורות על ביטול ההליך מחמת אי תשלומם, והחלטות בית המשפט בעניין זה. הדעת נותנת שאי תשלום דמי המזונות גרע מסיפוק צרכיו של הקטין, ובנסיבות אלה יש להחזיק את החייב כמי שהתנהג בחוסר תום לב, סבורני שאין הצדקה להמשיך בהליך של חדלות פירעון, ומשכך אני מורה על ביטולו.

בהלכה הפסוקה נקבע זה מכבר לגבי מעמדם המיוחד של דמי המזונות, הפרת חובת תום הלב הכרוכה באי תשלומם והנפקות המשפטית שיש לייחס לכך לגבי הליכי חידלות פרעון.

"... חוב המזונות נובע מן הקרבה המשפחתית שבין החייב לבין הנושים, שהם ילדיו, מאחריותו האישית ומחובתו (ואף מזכותו) לדאוג לצרכיהם ולשאת בתשלומים הדרושים לקיומם היום-יומי. המנעותו של החייב מתשלום מזונות כרוכה, איפוא, בכשל מוסרי כבד". ע"א 8096/17 עידית סקוק נ' סבטלנה איסחקוב, פסקה 20 לפסק דינה של השופטת וילנר, 3.2.2019.

"תשלומי מזונות נפסקים בדרך כלל בהיתחשב ביכולתו הכלכלית של החייב, ובצרכים המיוחדים של בני משפחתו ... . חבות מזונות שנועדה לספק את צרכי הילדים, ולעיתים גם של האשה, מטילה על אדם אחריות מיוחדת לא רק במישור הכלכלי אלא גם במישור ההומניטרי. הפרה רצופה לאורך שנים רבות של חוב מזונות נוגעת גם נוגעת להיבט תום הלב של החייב ... . לא במקרה ניתן לחוב מזונות מעמד של דין קדימה בפשיטת רגל (סעיף 72(3)(ד) לפקודת פשיטת הרגל) ובהוצאה לפועל (סעיף 74א לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967). המחוקק ראה לתת עדיפות לחוב מזונות כ"רכיב קיומי, העומד בדרגת חיוב וגבייה גבוהה מזו של חוב אחר" (ע"א 631/07 פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי, פסקה יב [פורסם בנבו] (21.5.2009)).

...

מכאן המסקנה המתבקשת היא כי החלטת בית המשפט על ביטול הליך פשיטת הרגל בעניינו של המערער אינה מגלה כל עילה להתערבותנו".

בסעיף 183(א) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: "החוק") נקבע כי-"מצא בית המשפט בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת יחיד, כי מתקיים תנאי מהתנאים שבסעיף 163(ג)(1) או כי היחיד הפר תנאי מתנאי הצו לשיקום כלכלי וכי בשל כך נפגע באופן מהותי ניהולם התקין של הליכי חדלות הפירעון, רשאי הוא, לאחר שנתן ליחיד ולנושים הזדמנות להשמיע את עמדתם, לבטל את הצו לפתיחת הליכים; הורה בית המשפט על ביטול הצו, יורה כיצד לנהוג בנכסי קופת הנשייה". בסעיף 163(ג)|(1) לחוק נקבע כי- "(1) בהליכי חדלות הפירעון, היחיד עשה אחד מאלה: (א) נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל לרעה את ההליכים; (ב) לא שיתף פעולה עם הנאמן או הממונה; (ג) הפר את ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון". לעניין זה נקבע כי "... סעיף 183 לחוק חדלות פירעון קובע כי בית המשפט רשאי לבטל "צו לפתיחת הליכים" שניתן בהליכי חדלות פירעון שנפתחו לבקשת חייב, אם התקיימו הנסיבות המפורטות בסעיף 163(ג)(1), ובכלל זה אם החייב "נהג בחוסר תום לב, במטרה לנצל את ההליכים". גם הנסיבות הנוספות המפורטות באותו סעיף, שהתקיימותן מאפשרת ביטול ההליך – אי-שיתוף פעולה עם הנאמן או עם "הממונה" והפרת ההגבלות שהוטלו עליו באופן שהיה עלול לפגוע בהליך חדלות הפירעון – אף הן ממקדות את המבט בהתנהלות החייב במסגרת ההליך ונועדו למנוע ניצול ההליך לרעה .

בנסיבות אלה התנהגותו של החייב עולה לכדי חוסר תום לב, יש להחזיקו כמי שניצל את ההליך לרעה מכיוון שחסה תחת ההגנות שהעמיד החוק מפני הליכי גבייה של הנושים ועם זאת לא קיים את התחייבויותיו במסגרת ההליך, ומשכך סבורני שהתקיימו התנאים הקבועים בסעיף 183(א) לחוק, אין הצדקה להמשיך בהליך של חדלות פירעון, ואני מורה על ביטולו.

על החלקה ניצב ביניין בן חמש קומות, ובו מספר דירות, בהן מתגוררים בני מישפחה של החייב (אמו, אחיו, בנים).

ביום 13.9.2009 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכנתא במסגרת ההוצאה לפועל וב"כ הבנק מונה ככונס נכסים על הנכס.

סעיף 4 לחוק קובע כי: "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקנינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני". לאמור – אין בעצם הנישואים כדי להקנות לאדם זכויות קניין בנכסי בן-זוגו.

בשתי תביעות שהוגשו בשם החייב ואישתו בשנים 2011 ו- 2014, באמצעות ייצוג משפטי, הועלו טענות נגד החוב המובטח במשכנתא ונגד תוקף הבטוחה.

...

לטענת הבנק, בנסיבות אלה דין טענות האישה להידחות בין היתר בשל השתק, מניעות וחוסר תום לב. בניגוד לטענות האישה בתצהירה, הנכס לא נרכש על ידי החייב במהלך החיים המשותפים עמה כי אם התקבל בירושה וזאת ניתן לראות בנסח טאבו וכן בנסח ההיסטורי של הנכס.

המסקנה היא לפיכך כי אין מנוס מדחיית בקשת האישה להצהרה בדבר זכויות בנכס או בדירה.

יוער, כי בהינתן שהמבנה במקרקעין איננו רשום כבית משותף, הרי שככל שהיתה מתקבלת הבקשה בנוגע לדירת המגורים, הדבר היה מוצא ביטויו לכל היותר בזכויות חלקיות ביותר במקרקעין, וביחס לעיקר הנכס בטוחת הבנק היתה עומדת בעינה.

סוף דבר: על יסוד כל המקובץ, בקשת הבן ובקשת האישה – נדחות.