חיוב פושט רגל בחובות ארנונה מכוח היותו בעל הזיקה הקרובה ביותר

לפנייתם זו של העותרים, השיבה הערייה ביום 2/10/22, כי החזקה בנכסים לא הועברה על שמם מכוח חוק ההסדרים, אלא לאור בקשתם האישית של העותרים או בשל כך שהחברות שהחזיקו בנכסים נטשו אותם ועל כן החזקה הועברה לעותרים מכוח היותם בעלי הזיקה הקרובה ביותר.

בנסיבות אלו, נטען כי הואיל והמנהל המיוחד היה זה אשר תפס את החזקה בנכסים עד למועדי העברתם כמפורט, הרי שיש לראות בו כבעל הזיקה הקרובה ביותר לעניין חובות הארנונה ומשכך, שומה על הערייה להפנות כלפיו את דרישות החוב.

ראשית מבהירים העותרים – במענה לטענת המשיבה ולפיה בעתירה לא מציינים העותרים החלטה קונקרטית הנתקפת על ידם – כי ההחלטה הנתקפת היא ההחלטה עליה למדו העותרים ממכתב הערייה מיום 2/10/22, שם נטען כי חיובי הארנונה הועברו מהחברות לעותרים בהיותם בעלי הזיקה הקרובה ביותר.

יחד עם זאת, הובהר מפורשות כי: "מובהר בזה כי הערייה תהיה רשאית לנהל הליכים משפטיים כנגד החייבים בגין טענותיה לחובות שעילם לאחר צו הכנוס בתום ההליך". אציין כי העותרים ביקשו את בית המשפט בהליך הפש"ר לעיין שוב בהחלטתו זו וביום 22/8/21 שב בית המשפט בהליך הפש"ר וקבע: "בהחלטתי מיום 17/8/21 הובהר היטב כי עסקינן בעניינינו בטענות הערייה לחובות שאינם ברי תביעה בהליך, בהיותם חובות שנוצרו על פי הנטען לאחר צו הכנוס. לפיכך, קבעתי כי אין מקום שבית משפט של פשיטת רגל יכריע בגורל חובות נטענים אלה וכי אין מקום לקיום דיון בכך...כל טענה שיש בפי החייבים בהקשר זה, לרבות הטענה כי יש להשית את האחריות לפתחו של הנאמן, ניתן יהיה לטעון במידת הצורך לפני הערכאה המוסמכת. אציין בנוסף, כי מאחר שהמחלוקת שבין החייבים לבין הערייה היא בנושא מנהלי מובהק – זהות "המחזיק" לצורך שיוך חובות ארנונה ומים – בצרוף העובדה שהטענות נוגעות לחובות שאינם ברי תביעה בהליך פשיטת הרגל- אך מתחדדת המסקנה לפיה הדרך הראויה לבירור המחלוקת אינה בדרך של הגשת בקשה למתן הוראות המופנית נגד הרשות - אלא בדרך של נקיטת הליך נפרד, לפני הערכאה המנהלית המוסמכת.

...

לאור כל האמור, אין בידי לקבל את טענת העותרים ולפיה בשל הצהרתה כביכול של המשיבה במסגרת הליך הפש"ר, יש לאפשר להם להגיש עתירתם זו על אף שהוגשה בשיהוי ניכר ובהתאמה הנני קובעת כי דין עתירת העותרים להידחות אף הואיל והוגשה בשיהוי.

אשר לטענה זו, משנקבע כי שערי בית המשפט לא יפתחו בפני העותרים מטעמי סף – של העדר מיצוי הליכים ושיהוי – דין טענה זו – שהיא לגופם של דברים – להידחות אף היא.

סוף דבר; כפועל יוצא מקביעותיי כי דין טענותיה של המשיבה באשר להעדר מיצוי הליכים כמו גם שיהוי בהגשת העתירה להתקבל – דין העתירה להידחות וכך הנני מורה.

לפיכך, מאחר שההקדש הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ומשלא מסר דיווח בדבר השכרת הנכס, הוא חייב במלוא החוב נשוא התובענה.

התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לחייב את הנתבעים 4 ו-7 בהיותם בעלי זכויות בנכס ומשלא עמדו בחובתם ליידע את התובעת ביחס לחיוב בארנונה.

וכך נקבע על ידי בית המשפט העליון: "חבות הארנונה העיקרית בגין נכס כלשהוא לעולם תחול, בהתאם לסעיף 8(א) לחוק ההסדרים, על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, ואילו המחזיק או הבעלים המקורי יהיה חייב,  בנוסף לכך, מכוח הוראת סעיף 326, עד למועד שבו הוא שולח הודעה לעירייה" (עניין לוי, פסקה 18, ההדגשות במקור).

בעיניין זה יש לקבל את טענת התובעת כי מאחר שמדובר בחובות שנוצרו לאחר צו זה, אין מדובר בחובות ברי תביעה בהליך פשיטת הרגל ולכן ניתן לתבוע בגינם בהליך זה. כמו כן, לא מצאתי כי קיים שהוי המצדיק להמנע מלחייב את הנתבע 5 בחוב הארנונה.

...

טענות הצדדים התובעת טוענת כי היה על הנתבעים להעלות את טענת "איני מחזיק" במסלול הייחודי הנתון לגופי הארנונה, וכי אין לאפשר העלאת טענה זו בפני בית המשפט אלא במקרים חריגים.

התוצאה התביעה נגד הנתבעים 4, 7-9 נדחית.

התביעה נגד הנתבע 5 מתקבלת חלקית.

התביעה נגד הנתבעים 1-3 מתקבלת חלקית.

הוראות סעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] זו לשונן: "325 . חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלים או מחזיקם של קרקע או של ביניין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה לאחר מכן לא יהיה חייב בשעורי-ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה.

הועדה הבהירה כי סובח נקלע, ככל הנראה, לחובות כספיים ושלפי הנטען בפניה קיימת קרבה משפחתית כלשהיא בין סובח לבין שהיר, ובנסיבות אלה בהן סובח ממילא בחובות, וככל הנראה אף עזב את הארץ הוא הסכים "באדיבותו" לקחת על עצמו את חוב הארנונה, אשר ממילא יצטרף להקף חובותיו הרב.

ערבותו של מר חוסאם סובח בהתאם להסכם השכירות, אינה הופכת אותו למחזיק בנכס, ולא היה מקום להעביר את החיוב בארנונה בנכס על שמו של מר חוסאם סובח, שאף לא ברור ממתי, אם בכלל, החזיק בנכס ואשר הסתבר כי הוא מצוי בהליכי פשיטת רגל.

תצהיר ובו מבקש אדם מסויים לשאת בהוצאות הארנונה, אינו הקריטריון לחיובו בתשלום הארנונה, שכן חיוב הארנונה חל על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, שהנו הבעלים או המחזיק, ולא היתה לפני וועדת הערר ראייה לכך שמר חוסאם סובח, שאף לא התייצב להחקר על תצהירו, החזיק בפועל בנכס ואף אין ראייה לכך שמר חוסאם סובח היה בעל זכות להחזיק בנכס מכוח הסכם עם המערער כבעלים, במועד בו התקבלה הודעתו של מר סירחאן שהיר.

...

ע.ו.) חוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו – 1976 קובע את זכותו של מי שחויב בארנונה כללית להגיש השגה על הודעת התשלום למנהל הארנונה, ולאחר מכן וככל שתשובת מנהל הארנונה אינה מקובלת עליו או שלא ניתנה החלטה בהשגה בתוך המועד שפורט בחוק, להגיש ערר לוועדת ערר בתוך 30 יום מהמועד בו התקבלה התשובה.

לאור קביעות אלה, נדחה הערר.

דין הערעור על החלטת וועדת הערר בערר שמספרו 227/15, בכל הקשור לנכס שמספרו 2015176 – להידחות.

סוף דבר, הערעור בעמ"נ 56998-03-16 בהתייחס להחלטת וועדת הערר בערר 227/15 - נדחה.

(הדגשה שלי – ו.ש) אולם – כל עוד אף אחד מהדברים האלה לא בוצע, הסכם השכירות מוסיף להיות תקף, ומשמעות הדבר היא כאמור כי השוכר הוא בעל זכות השכירות וככזה – בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, והוא זה שחייב לשלם את דמי הארנונה לעירייה.

אף בפסק הדין בבר"מ 2462/19 מנהל הארנונה בעריית תל אביב יפו נ' קניון רמת אביב בע"מ מיום 5.1.21, בו המשיכה הנהלת הקניון להחזיק בשטחים המשותפים ולחייב את בעלי החנויות בתשלומי החובה מכח הסכמים, אמר בית המשפט: "נקודת המוצא לדיון היא שזיהוי החייב בתשלום חובה נקבע בדין, ואינו נושא להסכמות חוזיות. בעיניין זה כבר נקבע בפסיקה כי סעיף 1 לחוק יסוד: משק המדינה מורה, כי תשלומי חובה לא יוטלו, ושיעוריהם לא ישונו, אלא בחוק או על פיו. משמעות הדבר היא, כי הוראות החוק באשר לתשלומי חובה הן הוראות בעלות אופי קוגניטי, והאיסור לסטות מהן נושא אופי של עיקרון יסוד בעל מעמד-על. הרשות אינה רשאית לסטות מהוראות אלה, בין בהוראה חד-צדדית, ובין בדרך של עריכת הסכם עם הפרט הנישום. הסכמת הנישום לשאת בתשלום חובה שלא על פי דין אינה בעלת תוקף משפטי, ואין בה כדי להכשיר סטייה מעיקרון-העל כי תשלום חובה לא יוטל אלא מכח חוק." ככל שיש בידי הנתבע עילת תביעה על הנזקים שגרם לו הנתבע בהפרת הסכם השכירות עמו וביטולו באופן חד צדדי – יואיל ויתבע אותו בעילה החוזית והנזיקית.

השאלה האם תביעה כזו יש להגיש כתביעת חוב בהליך פשיטת הרגל של התובע או שמא יש להגיש תביעה אזרחית בהיותו חוב שנוצר לאחר מתן צו כנוס הנכסים אינה שאלה העומדת לפתחו של בית משפט זה אלא יש להגישה בתיק פשיטת הרגל של התובע לשם קבלת אישור בית המשפט להגשתה בדרך זו או אחרת.

...

סוף דבר הוא, כי התביעה כנגד הנתבע 1 מתקבלת באופן שעליו לשאת בתשלומי הארנונה והמים החל מיום 1.11.18 ואילך ועד למועד ההודעה לרשויות על העברת החזקה במושכר לאחר ככל שהייתה ובאותו המועד.

כמו כן ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך 8,000 ש"ח. ניתן היום, י"ג אדר א' תשפ"ב, 14 פברואר 2022, בהעדר הצדדים.

הערייה חילקה את החוב הנטען לארבעה חשבונות אשר פורטו בספריה, כדלקמן: חשבון חוזה 10165432 – שימש את החייב למוסך וזאת מכוח היותו בעלים של הנכס.

לשיטתה, גם אם תיתקבל טענת החייב כי חדל מלהחזיק בנכס בעת הרלוואנטית, הרי שיש לאשר את החיוב בהתאם לסעיף 8 לחוק ההסדרים, בשל היותו של החייב בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

כפועל יוצא מכך, גם בעל התפקיד, הפועל כזרועו הארוכה של בית משפט של פשיטת רגל ומשמש חלק בלתי נפרד מן הפלטפורמה של הליך פשיטת הרגל, רשאי ומוסמך באופן טבעי להכריע במסגרת בדיקת תביעות החוב בנושאים ובסוגיית בעלי זיקה להליך פשיטת הרגל, הגם שהם מסורים בעקרון לערכאות אחרות.

בנסיבות אלה ובהיתחשב במידת ההתערבות המצומצמת של בית משפט של פשיטת רגל בהכרעות החוב, אין מקום להתערב בשקול דעתה של המנהלת המיוחדת ולשנות מהכרעת החוב ובכלל זה מהקביעה בעיניין המועד שלגביו יש לייחס לחייב החזקה לצורך קביעת גובה חוב הארנונה לעירייה.

תימוכין לכך שהחייב פנה למערערת בעיניין העידר זיקתו לנכס, ניתן למצוא במכתבו משנת 2012, שם נכתב "ואציין שוב שאין לי קשר למוסך זה למעלה מ- 15 שנים...". ממכתב זה ניתן אף ללמוד כי אין זו הפנייה הראשונה של החייב לעירייה, בין אם בעל פה ובין אם בכתב, זאת לאור השמוש במילה "שוב". דומה כי גרסה זו של החייב בלווי המכתב משנת 2012, היו נר לרגליה של המנהלת המיוחדת עת הכריעה בתביעת החוב והיוו את התשתית העיקרית לקביעותיה.

...

המערערת לא ביססה את עירעורה, ודינו להידחות.

הערעור נדחה בזה איפוא.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מורה בזאת על דחיית הערעור על הכרעת המנהלת המיוחדת בתביעת החוב.