חיוב מלא בגין ביטול הזמנת נופש

התובעת הגישה גם תצהיר עדות ראשית מטעם בעלי התובעת אשר חזר על האמור בכתב התביעה והוסיף כי הודעת הביטול נימסרה לתובעת פחות מ 15 ימי עסקים לפני מועד הנסיעה ולכן חל חיוב מלא בגין ההזמנה.

ב"כ הנתבע ניסה לסמוך טענתו כי יש לדחות התביעה משום עבירה על הוראות תקנה 2 בתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) התשס"ג-2003 המחייבות מתן מידע בכתב לנוסע בין השאר את הפרט הנקוב בתקנה 3(ד) בדבר מועדים ותנאים אפשריים לביטול רכישת חבילת התיור בידי הלקוח ואם עליו לשלם בשל ביטול כאמור – שיעור התשלום.

...

סוף דבר הוא כי הנני דוחה את גרסת הנתבע לפיה הוטעה על ידי התובעת או כי לא הופנה למידע הנכון באשר לאפשרויות הביטול העומדות לרשותו.

אשר על כן, התביעה מתקבלת והתובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבע כסדרם בתיק הוצאה לפועל 518217-04-17 תוך 30 יום ממועד המצאת פסק דין זה לידי הנתבע או בא כוחו בהעדר תשלום.

הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.

מנגד טוענת הנתבעת, כי בפניית התובעת לביטול ההזמנה היא לא סיפקה נימוק לסיבת הביטול, וכן כי הנציג מטעמה אשר ביצע את ההזמנה הודיע לתובעת כי ביטול יכול להעשות כ- 14 יום לפני מועד מתן השרות ועל כן ביטול במצב דברים זה יביא לחיוב במלוא שווי העסקה, שכן אין סיכוי לאכלס את החדרים באורחים אחרים בעיקר כאשר מדובר בחג הפסח.

בשים לב, כי חוק הגנת הצרכן קבע בסעיף 14 (ד) במפורש, כי אפשרות הביטול במקרה של שירותי נופש, אינה קשורה בקבלת הפרטים מכח סעיף 14 (ב) לחוק הגנת הצרכן.

...

אני סבורה כי בנסיבות אלו יש לבחון מה הנזק שנגרם לתובעת מקום בו היא לא קיבלה בכתב את מדיניות הביטול ואולי אף לא ידעה מראש אודות מדיניות זו, וככל שלא נגרם לתובעת נזק, עדיין יש לבחון האם ראוי לפסוק כנגד הנתבעת פיצוי וזאת בשים לב לשיקולי אכיפת החוק והרתעה מפני הפרתו.

אינני מקבלת טענה זו. ראשית, הטענה לא הוכחה ולא הובאה שום ראיה לכך שבצימר לא היתה התובעת משלמת את מלוא סכום העסקה במקרה של ביטול הסמוך מאד למועד מתן השירות.

אשר על כן ולאחר ששקלתי את מכלול השיקולים שמניתי לעיל, אני פוסקת כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 1,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

נטען כי פטירת המנוחה מהוות סיכול העסקה על פי חוק וההפרה הנטענת מתייחסת הן לעניין אי גילוי הפרטים הרלוואנטיים כפי שהתבררו רק לאחר מכן בעיניין אפשרויות הביטול ובעניין חיוב מלוא התשלום ללא החזר.

נטען כי מדיניות השוללת מלקוח שהזמין חבילת נופש את זכותו להשבת הכסף ששילם בעקבות ביטול העסקה כשלא עמדה בפניו ברירה אחרת הנה מדיניות בלתי ראויה ומדובר בתניה שיכולה להחשב כתנאי מקפח בחוזה אחיד שניתן לבטלו או לשנותו.

...

כן יצוין כי בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 146(א)(2) לתקנות אני מאשר את פסק דינו של בימ"ש קמא ודוחה את בקשת רשות הערעור כנגד פסק דין זה. פסק דינו של בימ"ש קמא: המבקשים הגישו תביעה קטנה לפיצוי בגין ביטול הזמנת טיסה עקב פטירת קרובת משפחה של המבקשים.

באשר לטיעון בדבר עשיית עושר ולא במשפט לפיו המשיבה מכרה את כרטיסי הטיסה של המבקשים לאחרים ובכך התעשרה שלא כדין על חשבונם, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא כי המבקשים לא הוכיחו טענה זו. משלא הוכחה הטענה כי הכרטיסים נמכרו לאחרים, דין הטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט להידחות ואין מקום להתערב בקביעתו של בימ"ש קמא לעניין זה. בסיכומו של דבר, לאור המפורט לעיל, לא מצאתי מקום ליתן רשות ערעור על פסק הדין של בימ"ש קמא, זאת בפרט לאור העובדה שמדובר בפסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות שלא נפל בו פגם מהותי הדורש התערבות או מתן רשות ערעור.

נעיר, בטרם סיום, כי הגם שדין הערעור להדחות בהעדר עילת התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא מעוררת התנהלות המשיבים תהיה בכל הנוגע להתחשבותו של ספק השירות בנסיבות אישיות של לקוחותיו.

מבלי לגרוע מההערה לעיל, ומכל הטעמים שפורטו, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

בשיחה טלפונית לאחר מכן הוסבר לה ע"י אנה כי מדובר במחלקות שונות, ועל כן הזיכויים נפרדים ולכן היא חייבת לקבל תשלום על ההפרש בין 20% זכוי למחיר כרטיס הטיסה לארה"ב. לפיכך הסכימה המשיבה לשלם תוספת של 3,630 ₪ עבור הטיסה לארה"ב. המשיבה גילתה בחודש נובמבר בפירוט עיסקאות האשראי שלה שחויבה במלוא סכום ההזמנה ולא קיבלה זכוי על סך של 7,540 ₪ כפי שסוכם עם המבקשת.

הואיל והבקשה לביטול עסקה בוצעה 6 ימי עבודה לפני מועד היציאה לנופש, היא כפופה לתנאי ההזמנה ולא לדמי ביטול מופחתים לפי חוק הגנת הצרכן.

בבקשת רשות ערעור טוענת המבקשת כי מדובר בטעות גלויה על פני פסה"ד של בימ"ש קמא שמצדיקה היתערבות ערכאת העירעור ובטול פסה"ד. בין היתר, נטען כי מעולם לא הובטח למשיבה כי תקבל החזר כספי מלא בגין הביטול.

...

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה, וזאת מהנימוקים כדלקמן: א) מטרת בית המשפט לתביעות קטנות היא לפתוח את שערי המשפט בפני "האזרח הקטן" על ידי יצירת מכשיר זמין, יעיל ומהיר לבירורן של תביעות בסדר גודל קטן יחסית, שאילו היו צריכות להתברר בסדר דין רגיל היו הופכות לא כדאיות.

בסיכומו של דבר, איני סבורה כי למקרה דנן יש השלכת רוחב.

לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחית בקשת רשות הערעור.

עקב מחלוקת בין התובע לנתבעת באשר לזכאות התובע לקבל החזר בגין ביטול ההזמנה, הוגשה התביעה העיקרית.

הזמנת הלקוח נותרה בתוקף עד ליום הטיסה, אי התייצבותו לטיסה הביאה לכך שהצד השלישי חויבה במלוא התשלום ועלות החבילה כולה.

ככל שסברה הנתבעת, בזמן אמת "שהספק, הצד השלישי, הוא שלוח שלה, היה עליה לצייד אותו במלוא המידע הרלבנטי, לעדכן אותו בכך שהלקוח הודיע על ביטול חבילת הנופש, ולהותיר בידי הצד השלישי את האפשרות לנסות ולהקטין את ניזקה.

...

על פי כתבי הטענות, חבילת הנופש והשירותים הקשורים בה מסופקים ע"י הצד השלישי, שהיא "סיטונאי שירותי תיירות, המתמחה בטיסות לחו"ל, חבילות נופש וטיולים שונים למבחר יעדים בעולם", באמצעות הנתבעת, שהיא קמעונאי במקרה זה. לאחר שבחנתי את טענות הנתבעת והצד השלישי בכל הנוגע למערכת היחסים שביניהן, ומעיקר טענות הצד השלישי והפסיקה הנזכרת בסיכומי הצדדים, מצאתי שהדין בעניין זה עם הצד השלישי.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בעניין זה, מצאתי שהדין עם הצד השלישי גם בעניין זה. משקיבלה הנתבעת הודעת ביטול מהלקוח, היה עליה ליידע בכך את הצד השלישי באופן מידי וברור, ובכתב.

סוף דבר מכל האמור אני קובעת שבנסיבות ההליך דנן, דין ההודעה לצד שלישי להידחות.