חיוב מזונות ילדים בגין הוצאות טיפול

האשה עתרה, בכתב התביעה, לחיוב האיש במזונות ילדיו, לרבות ההוצאות הכרוכות בגידולם וטיפולם וכן הישתתפות בהוצאות המדור בסכום כולל של 12,100 ₪ לחודש כדלקמן: הוצאות תלויות שהות בסך 3,200 ₪ לחודש; הוצאות שאינן תלויות שהות בסך של 3,072 ₪ לחודש; הוצאות מדור בסך של 4,592 ₪ לחודש ותשלום דמי טפול בסך של 1,200 ש"ח לחודש.

שכן, בכתב התביעה נידרש סך של 12,100 ₪ המורכב מסך של 3,200 ₪ בגין הוצאות תלויות שהות, סך של 3,072 ₪ בגין הוצאות שאינן תלויות שהות (במסגרתן כבר הוכללו הוצאות חינוך), סך של 4,592 ₪ בגין הוצאות מדור וסך של 1,200 ₪ דמי טפול, בעוד שבתצהיר נידרש סך של 6,000 ₪ בגין מזונות, אולם לכך מתווספות מחצית הוצאות חינוכיות (שקודם לכן כאמור הוכללו בסכום המזונות השוטף), מחצית הוצאות רפואיות, רבע מהוצאות המדור ותשלום דמי טפול בסך 1,200 ₪ לחודש.

עוד יצוין, כי במסגרת הקיזוזים בגין חוב העבר, רשאי האיש לקזז את התשלומים ששילם ביתר גם עבור קופת החולים של הילדים, כנגד אסמכתות, כמפורט בסיכומי הצדדים לעניין זה. על אף שתוצאת פסק הדין הנה שנפסקו מזונות לקטינים, אני מוצאת לנכון לחייב את האשה בהוצאות המשפט של האיש בגין תביעה זו, בהיתחשב בעובדה שהאיש מעולם לא היתכחש לחובתו לשאת במזונות ילדיו הקטינים ואף היה נכון, מתחילת ההליכים, לשלם סכומים סבירים עבור מזונות הילדים (האיש שילם מיוזמתו 5,000 ₪ לחודש עם עזיבת הבית, ולאחר מכן הציע, במסגרת כתב ההגנה, לשלם 3,500 ₪ מזונות בצרוף 1,000 ₪ דמי מדור ומחצית הוצאות רפואיות).

...

בנסיבות אלו, שבהן האיש ויתר על התכולה שנותרה בבית, לקח לעצמו פריטי תכולה לפי בחירתו, לא הוכיח כי שווי הפריטים שנותרו בבית עולה על שווי הפריטים שהותיר לעצמו וכן הודיע מראש כי אינו מעונין בפריטים השייכים לקטינים, אני סבורה כי לא היה מקום לדרישתו לקבלת מחצית שווי התכולה שנותרה בבית.

לפיכך, הדרישה לקבל מחצית שווי המיטלטלין שנותרו בידי האישה נדחית.

יצוין, כי רק לפנים משורת הדין, לא חייבתי גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, על אף שאני סבורה כי לא היה מקום לבזבז זמן שיפוטי ולנהל הליך שלם בעניין המיטלטלין, לאור הנסיבות המפורטות לעיל.

בהקשר זה יצוין, כי בסעיף 51 לסיכומיה מצביעה התובעת למעשה על שינוי הנסיבות שחל הן בחלוקת זמני השהות בין הצדדים והן בגילאי הילדים מאז ניתנה ההחלטה למזונות זמניים (דובר על 3 קטינים מתחת לגיל 6 "מקטני קטנים"), ואולם לטענתה אין לשנות את סכום המזונות הזמניים שנקבע נוכח גילו הצעיר של הבן ג' (בן 4 שנים) ובהיתחשב בכך שהנתבע אינו נושא בשום סכום נוסף מעבר לדמי המזונות שנפסקו, והתובעת משלמת לבדה את הוצאות הצהרון, ועד גן ומוסדות חינוך.

נוכח הפער בהכנסות ההורים (30% תובעת אל מול 70% נתבע), גילאי הקטינים והחלוקה השווה של זמני השהות, אני מוצאת לקבוע כדלקמן: א. הנתבע ישלם למזונות הקטין ג' (בן כ-4 שנים) דמי מזונות בגובה 2,100 ₪ לחודש, זאת בהתאם לדין האישי החל על הצדדים לפיו עד מלאות 6 שנים לקטין חייב האב בכיסוי מלוא מזונותיו ההכרחיים ועד הגיעו לגיל 6 שנים.

בנוסף יישא הנתבע בתשלום מחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות ע"י הביטוח הרפואי, כאשר בגדר הוצאות אלה יבואו גם הוצאות בגין אבחונים, טיפולים ריגשיים ופסיכולוגיים, טפולי שיניים ואורתודנטיה וכיוצ"ב, בכפוף להצגת קבלות התשלום בפועל ע"י התובעת ובכפוף לקבלת הסכמתו של הנתבע טרם הוצאת ההוצאה.

...

לאור האמור, ועל יסוד הסכמת הצדדים ובאי כוחם, בהחלטתי מיום 17.3.22 נקבע כך: "אני מאשרת את הסכמות הצדדים בענין זמני השהות, וענין זה יובא בחשבון במסגרת קביעת המזונות". גובה דמי המזונות מהווה את אחד מעמודי המחלוקת המרכזיים בין הצדדים.

אקדים ואומר כבר כעת, כי לאחר שעיינתי בתשתית הראייתית אשר הובאה בפניי ושמעתי את עדויות הצדדים הגעתי למסקנה כי לא עלה בידי התובעת להוכיח כוונת שיתוף ספציפי בדירת הנתבע ברח' **** בעיר ****.

לסיכום: א. מזונות הקטינים יהיו כפי שנקבע וכמפורט בסעיף 29 לפסק דין זה. ב. תביעתה הרכושית של התובעת לפירוק שיתוף ואיזון משאבים בדירה ברח' **** בעיר **** – נדחית.

ג. תביעת התובעת לפסק דין הצהרתי ביחס לדירה ברח' **** בעיר **** – נדחית.

בחישוב החיוב במזונות יצא ביהמ"ש קמא מכמה נקודות מוצא: כי צרכי כל אחד מהילדים (הקטין, הקטינה והבת הנוספת שנולדה למשיבה) הם 1,800 ₪ לחודש; כי מלבד ההוצאה בסך של 2,400 ₪ עבור הגן לבת הנוספת שנולדה למשיבה (שהיא תינוקת בת שנתיים) עלות הצהרונים של הקטין והקטינה דומה ועומדת על סך של 935 ₪ לחודש; מדורו של הקטין נכלל בשכר הדירה שהופחת מהכנסתה של המערערת בעוד שבגין הקטינה והבת הנוספת שנולדה למשיבה אין למשיבה הוצאה של מדור; המערערת אינה נושאת בחיוב עודף בגין הוצאות אחזקת המדור לאור קזוז רעיוני ובהנתן כי המשיבה מגדלת שני ילדים.

בנסיבות אלו, סבורני כי ביהמ"ש קמא לא היה רשאי להיתעלם מעתירתה זו של המערערת, והיה עליו לתת לה ביטוי במסגרת פסה"ד. בהעדר כל נימוק אחר מטעם המשיבה לפטור אותה מהחיוב, יש לקבוע כי עליה לשאת, בגדרי חיובה במזונות הקטין, בעלות מחצית מכל הוצאה רפואית חריגה, שאינה מכוסה ע"י קופת החולים, שעניינה טפול ריגשי, טפול פסיכולוגי או טפול פסיכיאטרי לקטין, וזאת ממועד הגשת תביעת המזונות ואילך.

...

סבורני כי לו תתקבל עמדתי לפיה יש להתערב בתוצאת פסה"ד ולהשית על המשיבה את החיוב להשתתף במחצית מהוצאותיו הרפואיות של הקטין שפורטו לעיל, הרי שהנחת המוצא של ביהמ"ש קמא בפסיקת ההוצאות לחובת המערערת כבר אינה מסתברת ואין מנוס מלהתערב אף בה במסגרת ערעור זה. זאת ועוד, תביעת המערערת לחיוב המשיבה במזונות הקטין הייתה תביעה לגיטימית שנועדה להבטיח את רווחת הקטין מה גם שהמשיבה התכחשה מכל וכל למקור חיובה ולא רק לשיעור החיוב.

בנסיבות אלו, משמצאתי כי היה מקום לקבל את תביעת המערערת באופן חלקי, סבורני כי גם אם לא היה מקום לפסוק הוצאות לטובתה בגדרי ההליך שהתנהל בביהמ"ש קמא, לא היה מקום לפסוק הוצאות לחובתה.

לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הערעור באופן חלקי, במובן זה שהמשיבה תחויב לשאת, בגדרי חיובה במזונות הקטין, בעלות מחצית מכל הוצאה רפואית חריגה, שאינה מכוסה ע"י קופות החולים שעניינה טיפול רגשי, טיפול פסיכולוגי או טיפול פסיכיאטרי לקטין, וזאת ממועד הגשת התביעה למזונות (2.5.2018) ואילך.

ביוני 2018 הגיש האיש תביעה לאכיפת זמני שהות עם הקטינים, בתלה"מ 15567-06-18; ותביעה לחיוב האם במזונות הקטינים, בתלה"מ 15587-06-18; ביולי 2018 הגיש תביעה לאיזון משאבים, בתלה"מ 17904-07-18 בה טען, בין השאר, כי העבירה את הבעלות בגני הילדים לגיסתה, כאשר הלכה למעשה היא המפעילה אותם.

באוגוסט 2018 ניסגרו המסגרות ובמקום הגן "א" ניפתח באמצעות אותו צוות גן ילדים ושמו "ב". האישה המשיכה לטפל בילדי הגן, הפעם כגננת שכירה, בעוד שהבעלות במקום נרשמה על שם גיסתה של האישה.

באשר לשוויו של גן הילדים, טוען כי יש להעריכו ללא רכיב ההוצאות בגין דמי השכירות, הואיל ואלה מעולם לא שולמו ולא אמורים היו להיות משולמים.

לגבי צרכי הילדים, טוענת כי מדובר בילדים שחוו רמת חיים סבירה (לא גבוהה ולא נמוכה) ולכן יש להעמיד מזונותיו של כל אחד מהם על 3,000 ₪ לחודש, כאשר סכום זה כולל את חלקם היחסי בהוצאות המדור ובאחזקתו.

...

סוף דבר, לאור כל האמור, נפסק כדלקמן: תביעת האיש לגבי הרכוש (תלה"מ 17904-07-18) מתקבלת בחלקה.

תביעת האב לגבי המזונות ב בתלה"מ 44806-07-18 – נדחית בזאת.

תביעת האם לגבי המזונות (בתלה"מ 44806-07-18) – מתקבלת חלקית.

מזונות הקטינים: חיוב האב במזונות הקטינים קבוע בסעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני מישפחה (מזונות), תשט"ו – 1959, לפיו: "אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו (...) לפי הוראות הדין האישי החל עליו (...)". בעניינינו, הצדדים הנם יהודים (ראו: סעיף 3 לטופס הרצאת הפרטים שצורפה לכתב ההגנה מטעם הנתבע מיום 7.2.21 וסעיף 4 בעמ' האחרון להרצאת הפרטים שהוגשה על ידי התובעת ביום 22.6.22).

ש: תחת אזהרה, ושאסור לשקר לבית משפט, אתה לא משלם לילדים שלך מזונות וטפול ריגשי.

ההכנסה הפנויה היא ההישתכרות (בפועל או בכוח), בהפחתת הוצאות בגין מדור והחזקתו ובהפחתת הסכום הדרוש לחייב במזונות למחייתו שלו, כאשר פסיקת בית המשפט העליון אישרה, במקרים המתאימים, פסקי דין שהותירו לחייב במזונות פחות מ – 2,000 ₪ לקיומו שלו וזאת "באופן בו ישופר ולו במעט מצבו של המבקש...בלא שתיפגע בצורה משמעותית יכולתה של המשיבה לספק את צרכי הקטינים" (ראו: בע"מ 1715/07 פלוני נ' פלונית ואח' [פורסם בנבו] (26.8.07)).

...

בנסיבות אלו, אני מורה כי חלוקת זמני השהות הנוהגת כיום תמשיך להתקיים.

ייאמר כי אין בידי לקבל את טענת הנתבע לפיה התובעת נתמכה ונתמכת על ידי הוריה ויש לראות בכך הכנסה.

נוסף על כך, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים, צרכי הקטין XXX, היכולות הכלכליות של ההורים, הפער בהשתכרותם, בהתחשב בחלוקת זמני השהות השוויונית, ובהתחשב במכלול השיקולים כמבואר לעיל, הנני ממנה את האם כהורה מרכז אשר תקבל לידיה מהאב סך של 1,200 ₪ לחודש בגין הקטין XXX, זאת החל ממועד מתן פסק דין זה. עד למועד זה, יחולו החלטותיי למזונות זמניים.

שיעור מזונות הקטינה XXX: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, צרכי הקטינה, היכולות הכלכליות של ההורים, בהתחשב בחלוקת זמני השהות, ובהתחשב במכלול השיקולים כמבואר לעיל, אני מוצאת כי ראוי במקרה דנן להורות כי ההחלטות למזונות זמניים יעמדו בתוקפן עד מלאות לקטינה 6 שנים (הן לענין סכום המזונות 1,400 ₪ לחודש, והן לענין המדור וההוצאות הרפואיות והחינוכיות).

סוף דבר: בטרם חתימה, ייאמר כי אינני מקלה ראש בעובדה שהאב התנהל, בכל הנוגע למומחה, באופן שעיכב את ההליכים (ראו למשל: החלטתי מיום 27.5.21 והנסקר במסגרתה).

בנסיבות אלו, אני סבורה כי אין מקום לפסוק הוצאות, וזאת על מנת שלא לפגוע במרקם העדין של יחסי הצדדים המתנהלים כיום כהורים באחריות הורית משותפת ושווה.

אשר על כן, הנני מורה כדלקמן: ביחס לשני הילדים תהא אחריות הורית משותפת ושווה לשני ההורים.

הנני מחייבת את הנתבע לשאת בהוצאות המדור של הקטינים בסך של 1,440 ₪ לחודש.