חיוב מופרז בחשבון פלאפון בחו"ל

לטענת הנתבעת, מקור הפער בין הסכום שהתובעת סברה כי תחויב בו לבין הסכום בו חויבה בפועל, הוא בחיובים נוספים בהם חויבה התובעת מדי חודש אשר לא היו כלולים בחבילה הבסיסית שרכשה כמו למשל, שימוש בטלפון בחו"ל, רכישת שירותי תוכן וכיו"ב. בנוסף, מציינת הנתבעת את העובדה כי מספר המנויים של התובעת לא היה זהה לאורך התקופה וברור כי החיוב בגין 17 מנויים שפורט בקובץ האקסל, לא יכול להיות זהה לחיוב בגין 20 מנויים.

ציוד זה לכאורה לא היה כלול בקובץ האקסל, אולם יכול היה מר פינפטר לטעון אחרת והוא לא עשה כן. על כן, טענתה הבסיסית של התובעת לעצם החיוב החודשי הגבוה יותר מזה שנקוב בקובץ האקסל, איננה סבירה והתובעת לא טענה בכתב התביעה טענות קונקרטיות לגבי חשבונות כאלה או אחרים בהם חויבה לגבי רכיבים אשר לטענתה אמורים היו להיכלל בהסכם הראשוני ולא נכללו בו שלא כדין.

ראשית, מפנה הנתבעת לכך שבנספח ב' לכתב התביעה מצוין בכתב יד, כי תנאי ההסכם מרוכזים בקובץ אקסל "המצ"ב וחתום לשם זהוי על ידי נציג פלאפון ונציג משרד פיק כהן". היות שאין ספק שנספח א' אשר צורף על ידי התובעת כאותו קובץ אקסל, איננו חתום כלל על ידי מי מהצדדים, טוענת הנתבעת כי בכל מקרה לא ניתן לראות בנספח א' חלק מן ההסכם בין הצדדים.

כפי שציינתי לעיל, אני סבורה כי גם אם כל טענות התובעת בנוגע לקובץ האקסל נכונות והנתבעת מחויבת אף על פי קובץ זה, אין בסיס לתביעתה של התובעת ועל כן אין להפריז בחשיבות זמונו של מר ביטון לעדות.

...

טענתה העיקרית של התובעת היא כי הסכמות הצדדים בכל הנוגע לסכום החודשי שתשלם התובעת סוכמו בקובץ אקסל, אותו צירפה התובעת לכתב התביעה כנספח א' (להלן: "קובץ האקסל").

כאמור לעיל, בכל מקרה, אני סבורה כי לא קובץ האקסל הוא שיביא לקבלת תביעתה של התובעת והדברים נאמרו למעלה מן הצורך.

רכיבי תביעה נוספים משאני סבורה כי אין בסיס לתביעה בנוגע לחיובי היתר, מטבע הדברים יש לדחות אף את שאר רכיבי התביעה אשר הם נלווים לתביעה עיקרית זו. הדבר נכון וודאי לעניין רכיב עוגמת הנפש.

אני סבורה כי בכך לא הוכיחה טענתה לעניין הקצאת המשאבים לבירור חשבונות הנתבעת ועל כן אף לגופו של עניין יש לדחות תביעתה בעניין זה. סוף דבר מכל האמור לעיל עולה כי אני דוחה את תביעת התובעת, ומחייבת אותה בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של הנתבעת, בסכום כולל של 10,000 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בירושלים ת"ק 13076-06-13 אמסלם נ' חברת פלאפון תיקשורת בע"מ תיק חצוני: בפני כב' השופט ירון מינטקביץ התובעת יפית אמסלם הנתבעת חברת פלאפון תיקשורת בע"מ פסק דין

בפי התובעת טענות נוספות הנוגעות לחובה לנתבעת: לטענתה, הובטח לה במעמד העסקה, כי התשלום החודשי הכולל בעבור כל אחד ממכשירי הטלפון יעמוד על 100 ש"ח וסך הכל תשלם 300 ש"ח בעבור כל העסקה כתשלום קבוע, אך בפועל התברר לה כי עליה לשלם מדי חודש סכום של כ- 1,000 ש"ח. כן היא טוענת כי הנתבעת דורשת ממנה סכום מופרז ומופקע בעבור שירותי גלישת אינטרנט בחו"ל. בנוסף היא טוענת לכשלים שונים בציוד ובשירותים הסלולאריים אותם קבלה.

במישור זה טוענת התובעת כי הובטח לה תשלום חודשי נמוך בהרבה מאשר חויבה בו בפועל, כי הנתבעת סרבה לקבל ממנה אמצעי תשלום חלופי על מנת שחובה יצבור רבית ויתפח, כי חויבה בסכומים מופרזים בגין שירותי גלישה וכי היו תקלות וכשלים בציוד אשר סופק לה ובשירותים אותם קבלה.

התובעת טענה, כי עקבה אחרי חשבון הבנק שלה על מנת לודא שהחיוב לנתבעת אכן יורד.

...

המסקנה העולה מכך היא, כי התובעת היא שמסרה לנתבעת בשלב מסוים את פרטי האשראי של אחיה, לצורך ההתקשרות הנוכחית או התקשרות קודמת, ולא הנתבעת היא ששלפה הפרטים באקראי, מתוך תיקיית הלקוח של האח.

בודאי שלא ניתן לתבוע כי הנתבעת תשלם מראש לתובעת, את הסכום אותו היא מבקשת לגבות ממנה בהוצאה לפועל.

השתכרויותיו של התובע לפני התאונה וכושר הישתכרותו לעתיד: העיקרון המנחה לקביעת כושר ההישתכרות של ניזוק, כפי שמקובל עלינו מ"ימים ימימה", הוא, שבודקים "כמה היה הניזק עשוי להרוויח אילמלא התאונה, מה אורך התקופה שבה היה יכול להרויח אותם רווחים, וזוקפים בחשבון את כל אותם הגורמים העשויים להגדיל את רווחיו של אדם מסוגו של הניזק או להקטינם" (השופט חשין בע"א 70/52 גרוסמן נ' רוט, פ"ד ו' 1242).

התובע טוען, כי יזדקק להסדרים מיוחדים ולליוי של אחר לנסיעות נופש בארץ ובחו"ל. לפצוי בגין נזק זה, היתייחס השופט ביין בת"א 709/93 שושנה מזרחי נ' אריה חב' לביטוח, דינים כרך לב(4), 866: "ב"כ התובעת מבקש לפצות את שולחתו בגין ההוצאות העודפות לנסיעה לנופש שנתי לחו"ל מעבר להוצאות של אדם רגיל.

בגין מיטה חשמלית עם מזרן למניעת פצעי לחץ, יש בדעתי לפסוק לפי הממוצע בין חוות הדעת של מר גדעון האס וחוות הדעת של חב' "קורל", היות ובעיניי שתי ההצעות מופרזות, כל אחת לצד אחר.

התובע דרש תחת פריטים אלה, הכוללים הזמנת ספר לביתו, קניית מדיח כלים, מכשיר פלאפון, סכום של 50,000 ש"ח. אינני סבורה, כי צרכים אלה הפכו להכרח עקב ניכותו, והתביעה לעניין זה נדחית על ידי.

...

מקדם ההיוון: בקשתו של בא-כוחם התובעים לחשב על פי הוון בשיעור של 1%, בהסתמך על חוות דעתו של האקטואר, ד"ר ליבר, נדחית מחוסר ראיות משכנעות לטובת טענה זאת.

בקשתו של התובע לרכב מסוג "סוואנה" נדחית.

לעניין זה מסתמך הוא על שני פסקי דין של כב' השופט קלניג, האחד; ת.א. 154/94 (ת"א) קרן ואח' נ' עזבון פטואלי ואח', שם נפסק לתובע פיצויים בסך 300,000 ש"ח בגין הוצאות לנערות ליווי, והשני; ת.א. 754/93 (ת"א) יואל קן דרור נ' כלל, חברה לביטוח בע"מ, שם נפסק לתובע פיצויים בסך 200,000 ש"ח. על אף שהתובע לא העיד, נראה לי כי סביר להניח שהתובע יזדקק לשירות זה, אם כי לא באותה תכיפות שהתובע טוען לה. עוד ביקש ב"כ התובע, פיצוי בגין עלות זריקות, המשמשות כתרופה לצרכי השגת זקפה, וזאת בעקבות אי האונות ממנה סובל התובע.

לא שוכנעתי, כי כל ההפסדים האלה, אכן, נבעו מהזנחת העסק עקב טיפולו של האב בבנו, אולם מסכימה אני כי לאב היו הפסדים עקב שהותו ליד מיטת בנו, כאשר השנה הראשונה היתה יותר קריטית ולאחריה, פחות.

לפיכך, אעמיד סכום זה, לעבר ולעתיד, על 80,000 ש"ח. שכ"ט עו"ד: אני דוחה את בקשתו של בא כוחו של התובע לחשב את שכר הטירחה לפי 13% מהקרן בתוספת שכר טירחה ומע"מ (לפי הנוסחה קרן X 13% + מע"מ + קרן, ומהסכום שיתקבל 13% +מע"מ).

לדבריו, את הסכום החודשי השוטף בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, שילמה הנתבעת לתובעת עד ליום 31.7.09- מועד סיום ההסכם, והתביעה אינה מתייחסת לסכום זה, אלא היא מתייחסת ליתרת החוב, שהייתה אמורה להיות משולמת לא יאוחר מיום 30.6.08, כאשר על חשבון תשלום זה שילמה הנתבעת לתובעת סך של 159,345 ₪ בלבד.

זאת ועוד, לעניין זה יש לציין את סע' 8 להסכם, אשר קובע כדלקמן: "הסכם זה מכיל, מגלם, ממזג ומביא את כל התנאים המוסכמים בין הצדדים. כל הבטחות, הסכמים בכתב או בעל פה, התחייבויות או מצגים בקשר להסכם זה, שניתנו או נעשו על ידי הצדדים לפני מועד חתימתו של הסכם זה, אין בהם כדי להוסיף על החיובים והזכויות של הצדדים כקבוע בהסכם זה או הנובעים הימנו, לגרוע מהם או לשנותם, והצדדים לא יהיו קשורים בהם החל ממועד חתימתו של הסכם זה בכפוף לאמור בהסכם זה, הצדדים מוותרים על זכויות קודמות, אם היו להם, במיזם או בכל הקשור אליו" (ההדגשה אינה במקור- מ.ס).

בהתאם לעדותו של גורדון, בסופו של דבר החברה לא הוקמה: "כיוון שהרצונות של גייקובס היו מופרזים ממה שחשבתי שהחברה יכולה לשלם. בתור חברת סטארט אפ, כל אחד מהשותפים צריך להתגמש (שם, עמ' 191 ש' 11-12).

בתצהיר עדותם הראשית של צבי ושל רוית, פורטו התשלומים ששילמה החברה לנתבעים שכנגד בתקופות 9/2006-31/7/200, עבור: ייעוץ; נסיעות לחו"ל; פלאפון; עלות מחשבים; מזומן; הוצאות בארץ; דלק; שכ"ד בארה"ב; הוצאות עורכי דין פרטיות, כאשר כאמור סך ההוצאות מסתכם לסך של 1,340,437 ₪.

...

כמו כן אני מחייב את התובעת לשלם לחברה סך של 3,000 ₪ בגין המחשב שלא הוחזר.

לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את החברה לשלם לתובעת סך של 147,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה 18.10.09 ועד לתשלום המלא בפועל ובתוספת מס ערך מוסף כחוק.

לאור התוצאה ובנסיבות העניין ובהתאם לתקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי אני מחייב את החברה לשלם לתובעת את מחצית סכום אגרת בית המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪.

אציין בהקשר זה, כי אותו סוכן לא העיד, והבנתי מהבקשות שהוגשו בענין והנסיונות לזמנו, כי ככל הנראה יצא את הארץ והוא שוהה בחו"ל. למעלה מהדרוש אומר, כי גם אם הייתי מקבל את טענת התובעים בדבר מצגי השוא, ההבטחות וההטעיה שהוטעו על ידי סוכן המכירות, עדיין יש לקחת בחשבון את המנעות התובעים מלבטל את הסכמי ההיתקשרות, למעשה עד יום הגשת התביעה בחודש פברואר 2012.

בנסיבות העניין, הגשת התביעה בחודש פברואר 2012, כימעט שנתיים לאחר שנכחו התובעים לגלות את החיובים המופרזים לשיטתם, כאשר במסגרת התביעה מבוקש לבטל את הסכמי ההיתקשרות, הנה הודעת ביטול תוך זמן שאיננו סביר, ואף למעלה מכך.

הנתבעת טענה, כי במסמך זה, מיום 5.1.11, נרשם כי הסכום יוגבל לסך 7,500 ₪ (סעיף 1 למסמך), וכי "התשלום ישולם ללקוח כמפורט לעיל, בכפוף להמצאת טופס נתוק קבוע מחברת התיקשורת הקודמת לפלפון וחשבונית המעידה על תשלום בו חויב הלקוח על ידי חברת התיקשורת הקודמת בגין המעבר, והכל תוך 180 יום ממועד חתימת מיסמך זה" (סעיף 4 לנ/10).

...

סיכומו של דבר, אני דוחה את טענת התובעים בכל הנוגע לסכומים שנגבו מהם בניגוד למובטח על ידי סוכן המכירות, וקובע כי הסכמי ההתקשרות מחייבים לכל דבר וענין.

לאור האמור, נדחית גם עתירת התובעים בעניין זה. נוכח מסקנותיי לעיל, לא ראיתי צורך לדון בטענות נוספות שהועלו, דוגמת השאלה בדבר היות מסמכי מערכת המחשב של הנתבעת רשומה מוסדית.

לאחר שהפכתי בדבר, ובנסיבות העניין בכללותן, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.