חיוב חשבונית שגויה של פלאפון ופיצויים

באותו היום חזר התובע בדוא"ל לחברה וכתב כך: "בתאריך 28.1.19 ביצעתם חיוב על סך של 19.80 ש"ח (רצ"ב צלום מסך) בכרטיס אשראי שמסתיים ב-4917. זו לא הפעם הראשונה ( וגם לא השניה או השלישית ) שסלקום מחייבת אותי בחיובים שגויים ולכן פניתי לחברת האשראי להפסיק לכבד את הוראות הקבע העתידיות שלכם. אבקש להפסיק לחייב אותי בחיובי סרק, לזכות אותי בהתאם ולשלוח לי תשובה מסודרת בכתב" עוד באותו יום 12.2.19 קיבל התובע הודעת מיסרון לאקונית מאת הנתבעת ולפיה "בהמשך לפנייתך בוצע זכוי". לאחר כשבוע, ולאחר שלא היתקבל כל זכוי, פנה התובע שוב ובקש לקבל תשובה מסודרת לפנייתו.

הנתבעת טוענת ואני מאמין לטענתה, לפיה "מבדיקה שערכה ברישומיה עולה כי התובע החזיר את החיוב בגין חשבונית זו ולא שילם את החיוב נושא התובענה". הנתבעת צרפה צלום מרישומי הנתבעת לפיו ביום 19.3.19 זוכה חשבונו בסך של 19.80 ₪ .

בעיניין ת"ק (ירושלים) 3089-08 חפץ מרסל נ' חב' פלאפון נאמר כך: "לטענת התובעת, מן הראוי שבית המשפט יבצע 'הרמת מסך'. זאת משום שמדובר במוסך זעיר בעל שני עובדים בלבד. כל רישום החברה איננו אלא מסיבות טכניות, ומי שהשתמש בטלפונים הניידים בפועל הם בני משפחתה של התובעת.

כן נטען על ידי התובעים כי יש לפסוק פיצויים לדוגמא שכן מדובר בהתנהגות שיטתית.

...

התוצאה היא שדין תביעתו של התובע 1 להידחות.

אני סבור וקובע כממצאי עובדתי שבמקרה של התובע 1 לא בוצע כל חיוב נוסף ובמקרה של הנתבע 2 אני סבור וקבוע כממצא עובדתי, שהחיוב שבוצע הוא חיוב מוצדק ואין בו כל רבב.

אני סבור שיש טעם לפגם בהתנהגות התובעים אשר פעלו להטעות את בית המשפט וליצור את הרושם כי החיובים הם חיובים פרטיים, בעוד שבפועל הודה הנתבע 2 כי "החברה היא אינטל החשבון של שנינו באינטל והמנוי אותו מנוי ואותה תוכנית". בהינתן שמדובר בחברה, הרי שבהתאם לחוק בתי המשפט לא ניתן היה להגיש תביעה זו כתביעה קטנה וזאת גם אם הובעה הסכמה על ידי נציגת הנתבעת לעניין היעדר יריבות.

מכל המקובץ, דין התביעה להידחות.

זמן קצר לאחר ההיתקשרות עם הנתבעת התברר לתובעת, לטענתה, כי היא נפלה קורבן למסכת טעויות, תקלות וליקויים: התובעת מתארת קושי שלווה בניוד הקו לחברת התובעת, מנויים שהוצלבו בין התובעת לחברתה, כרטיס אשראי שלה שחוייב בטעות בסך של 1,244.97 ₪, מבלי שקבלה כל חשבונית או פירוט לחיוב, חיוב ע"ס 4,000 ₪ בגין ציוד ועוד.

וכן לשאלת ביהמ"ש האם יש לה אסמכתא לפיה ביקשה להחזיר את מכשיר האייפון 4 שקבלה מאת הנתבעת ושהחזיקה שלא כדין, משיבה התובעת כדלקמן: "לשאלת בית המשפט, אם יש לי אסמכתא לכך שפניתי לנתבעת, או שיחת טלפון מתאריך מסוים, שביקשתי שיבואו לקחת את הפלפון וקיבלתי סרוב, אני משיבה שיש סיכוי שיש לי ברכב את תרשומות השיחה ואני אוכל להביאן בפני בית המשפט. נהלתי תרשומת של שיחות" (ש' 19-21, עמ' 13 לפר').

פסיקת חיוב לנתבעים בגין פתיחת תיקי הוצל"פ – ההיבט המשפטי: למעלה מן הצורך וחרף המסקנה שאליה הגעתי כי התובעת לא הוכיחה את עילת תביעתה, לא את נזקיה ולא את הקשר הסיבתי שבין הנזקים שנגרמו לה לטענתה לבין היתנהלות הנתבעת, הרי שמן הראוי להפנות מבטנו אל ההיבט המשפטי של פתיחת הליכי ההוצאה לפועל שלא כדין: בהתאם לפסיקה (ר' למשל: ת"א (מחוזי ת"א) 1952/05, ג'בארה פואד נ' טומי ריגלר (פורסם בנבו, 09.09.2009): "באשר לפיצויים בגין ההוצל"פ ועוגמת הנפש : במקרה זה יש לבדוק את הקשר הסיבתי בין נזק זה שניגרם לתובע, לבין מעשי הנתבעים (ר' ע"א 3912/90-EXIMIN S.A, נ' טקסטיל והנעלה איטל סטייל, פ"ד מז(4), 64).... השאלה אותה צריך לשאול, היא שאלת מבחן הצפיות (ר' ע"א 1439/90, מדינת ישראל (רכבת ישראל) נ' שירות רכבת, פ"ד מז(2), 346); האם הנתבעים ראו, או שהיה עליהם לראות מראש כי התובע יתבע בגין אי החזרת ההלוואה אשר נטל? "אין זה תנאי, שהמפר צפה או צריך היה לצפות מראש את שיעורו המדויק של הנזק, ודי לעניין זה שצפה או שצריך היה לצפות את סוג הנזק (ר' ע"א 411/87, עמי חזן ואח' נ' פנינה דגן ואח', פ"ד מג(2), 273). במקרה דנן, לא ידעו הנתבעים על ההלוואה שלקח התובע, כך שלא "ראו" את הנזק מראש.

...

עולה מכל המקובץ כי אין מנוס מדחיית התביעה תוך פסיקת הוצאות לחובת התובעת.

תוצאה: נוכח כל האמור לעיל אין לי אלא לדחות את תביעתה של התובעת.

באשר לסוגיית הוצאות המשפט ולאחר שהוכח כי לא היתה לתובעת עילת תביעה וכי לא הוכיחה את הנזקים הנטענים על ידה ונוכח הימשכות ההליכים שלעניין בכלל הערכאות, כמפורט לעיל, וכן בשים לב לסכומים המופרכים אשר נתבעו במסגרת ההליך דנא ולהצעות של מותב זה לתובעת לשם קידום פשרה מחוץ לכתלי ביהמ"ש או בין כתליו וסירובה של התובעת לכל הצעה, אין מנוס מפסיקת הוצאות משפט לחובתה.

התובע, מר טל סודק, תבע מחב' פלאפון תיקשורת בע"מ 9,722 ₪ בגין מספר חיובים נטענים ביתר, כפי שיפורט להלן, וכן פיצוי בגין הגעה חוזרת ונשנית למרכז השרות של הנתבעת.

נראה שהתובע טעה בכך שייחס סכום זה לסכום ההישתתפות העצמית בגין המכשיר החלופי; בעוד שסכום ההישתתפות העצמית שנגבה ממנו עמד על 799 ₪, בהתאם לחשבונית מס' 3018987060, לגבי חיוב זה, שצורפה אף היא למסמכים האמורים שהמציאה הנתבעת.

...

מאידך, בהתחשב בכך שהתובע ביקש להחזיר את המכשיר החלופי סמוך לאחר קבלתו, בעקבות מציאת מכשיר האקספריה שנחשב אבוד, יכלה הנתבעת לנקוט עמדה קשוחה פחות ולהיעתר לבקשה זו, בהתאם למה שהיה נהוג אצלה, גם אם התובע ביקש להתנייד ממנה, ולמרות שלא היתה חייבת לעשות כן. על כל פנים, בהסכמתה של הנתבעת להשיב לתובע 75% מסכום ההשתתפות העצמית שחוייב בו, ניתן מענה למרכיב זה של התביעה.

על פי כל האמור, תשלם הנתבעת לתובע 764 ₪ (600 ₪ - החזר של 75% מדמי ההשתתפות העצמית; 164 ₪ - החזר 20% מהחיוב בגין יולי-אוגוסט 2012, על פי המועד שבו בוצע הניוד של התובע משירותי הנתבעת).

· פיצוי בגין ביטול הטבות בהסכם ללא הודעה מוקדמת.

בית המשפט אינו יכול לעשות את מלאכתם של הצדדים, הוא אינו יכול לבדוק במקום התובעת כל חשבונית וחשבונית בנפרד על מנת לבחון אם נפלה בה טעות או אי התאמה, מלאכה זו הנה מלאכתו של התובע וכפי שאפרט לעיל, רישום על גבי החשבוניות, אין די בו על מנת להוכיח הטענות.

כך למשל בנוגע למכשיר "ניב", מציינת התובעת על החשבונית 2107051122, בגין חיובים עבור ספקי תוכן חצוניים: "על אף פניותיי הרבות לחסום שירותים אלו שאין לנו הצורך בהם ואין גלישה ושימוש בהם פלאפון מתנערת לחלוטין מהאחריות ומרצון הלקוח וממשיכה לחייב למרות הפניות החוזרות ונשנות בעיניין". שוב- לא הוכחו אותן פניות ובפועל, היתה צריכה של השרות.

...

אחר שעיינתי במסמכים שצורפו על ידי התובעת וניסיתי לברר טענותיה, הגעתי לכלל מסקנה, כי באופן בו הוגשו המסמכים ונטענו הטענות, לא ניתן לברר טענות התובעת ואין לי אלא לדחות את תביעתה.

בהעדר הסבר כאמור, בית המשפט אינו יכול לקבוע, כי מדובר בחיוב ביתר, הגם שיכול ואמנם הטענה בסופו של דבר מוצדקת.

בהתחשב בכל המכלול, כאשר לפחות בכתב התביעה הטענות הועלו באופן שבו לא ניתן להבינן וגם במסמכים שצורפו, אין באופן בו נטענו הטענות כדי להוות הוכחה של הנטען, אין לי אלא לדחות את התביעה וכך אני מורה.

החזרת כל הכספים שנגבו עד היום בסכום כולל של 1,928.31 ₪ פיצוי על נתוק הפלפון בסכום 2,000 ₪ פיצויים על עוגמת נפש ובזבוז זמן בסכום של 10,000 ₪.

השוני היחיד בין החוזים הוא בעלות מכשיר האייפון, כאשר אחד מהמכשירים הוא בעל זיכרון של 16g והאחד של 8g. בחוזים עצמם נרשם, כי התעריפים / הסכומים אינם כוללים מע"מ. לכתב ההגנה צורפו מספר חשבוניות מהן עלה כדלקמן: בחודש מאי 2012 – מספר פלאפון 054-2664614 – חויב ב- 270.25 ₪ (כאשר חיוב של 0.89 ₪ הוא בגין שירותים נוספים שאינם במסגרת החבילה).

אשר לשני החוזים האחרים, חלק מן המחלוקת היא על החיוב במע"מ. התובעת ובעלה טוענים כי הסכומים הובטחו להם כולל מע"מ, ואלו בחוזים נרשם, כי הסכומים אינם כוללים מע"מ. לכאורה, החוזה בכתב אמור לגבור, אך נוכח העובדה שהוכח כי הנציג שהחתים את התובעת על החוזים קבע בעיניין החייל חוזה שאינו ניתן למימוש, יתכן שטעה מבלי משים גם לעניין המע"מ. אין אלא להצר שנציג המכירות שהחתים את התובעת על החוזים וניהל את המו"מ לא הובא להעיד בין מטעם התובעת ובין מטעם הנתבעת.

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעים סכומים כדלקמן: בתמורה להחזרת הפלפון של החייל, תזוכה התובעת בעלות המכשיר, ובסכומים ששילמה לנתבעת למעט סכום של 200 ₪ לחודש בעבור כל אחד מחודשי השמוש בתוספת סכומים שנגבו בגין שירותים נוספים.

...

סוף דבר – הנתבעת תשלם לתובעים סכומים כדלקמן: בתמורה להחזרת הפלאפון של החייל, תזוכה התובעת בעלות המכשיר, ובסכומים ששילמה לנתבעת למעט סכום של 200 ₪ לחודש בעבור כל אחד מחודשי השימוש בתוספת סכומים שנגבו בגין שירותים נוספים.

כמו כן, תשלם הנתבעת לתובעים הוצאות משפט בסך 400 ₪.

בעניין זה לא למותר לשוב ולהפנות לדבריו של כב' השופט מנהיים בתק 487/09 זריהן שלמה נ' סלקום ישראל בע"מ - "דין התביעה להידחות. לא למותר להוסיף שגם אילו הייתי מקבל את התביעה לא הייתי מצליח להסביר לעצמי מדוע אדם שחויב ב-1,200 ₪ ביתר תובע למעלה מכפליים מכך. הגיע הזמן להבין שבית המשפט לתביעות קטנות איננו מכשיר להדפסת כסף גם לתובעים שהדין איתם. העובדה שהאגרות בבית משפט לתביעות קטנות הן מגוחכות ולמיטב ידיעתי גם מסובסדות אינה צריכה להצדיק את התופעה שאני נתקל בה ברובן המכריע של התביעות המוצדקות והיא שהסכומים הנתבעים ברובן של התביעות מנופחים בעליל". במקרה דנן, אומנם קיבלתי את התביעה בחלקה, דבר שניתן היה לעשות בקלות בדיון, על דרך הפשרה, אלא שהתובעת ובעלה סרבו לכל הדברות, וביקשו בהתנשאות את ביטול החוזים והשבת כל כספם מהחל ועד כלה, חרף השימוש בפלאפונים עד כה, דבר שאינו מוצדק בנסיבות העניין.