חיוב חשבון עקב שימוש לרעה בכרטיס אשראי גנוב

התובע בתיק דנן, עותר להשבת כספים שחויבו בחשבונו המתנהל אצל הנתבע 2, וזאת בשל "שימוש לרעה" כמשמעותו בסעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו – 1986, שנעשה בכרטיס האשראי שהונפק לתובע על-ידי הנתבעת 1, לאחר שלטענתו, נגנב ממנו ונמשכו באמצעותו במזומן כספים ממכשיר בנק ממוכן בחו"ל. לאחר בחינת מכלול הראיות בתיק והתרשמות בית-המשפט מהעדים שהובאו לפניו, עולה המסקנה, כי יש לקבל את גרסת התובע, והכול כמפורט להלן.

לפיכך עולה, כי לא עלה בידי הנתבעים להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהם להוכיח את קיומם של התנאים הפוטרים אותם מאחריות להשבת כספי התובע, על-פי סעיף 5(ד) לחוק כרטיסי חיוב המאפשרים לנתבעים שלא להשיב את הכספים בהם חויב חשבון בגין השמוש לרעה בכרטיס.

...

יתר על-כן, המסמך שהובא על-ידי התובע בכתב התביעה מטעמו, אינו מהווה ראיה מספקת לצורך קביעת רכיב פיצוי נפרד, ועל-כן דין סעד זה להידחות.

סוף דבר אשר על כן, לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבעים ישלמו יחד ולחוד לתובע הוצאות משפט בגין אגרת בית-המשפט ששולמה (מחצית ראשונה ושנייה), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום תשלום האגרה ועד התשלום בפועל, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ (כולל מע"מ), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן למצוא בשורה ארוכה של פסקי דין בערכאת השלום שימוש באנאלוגיה מחוק הביטוח וכתוצאה מכך, דרישה מתובע (המגיש תביעתו מכח חוק כרטיסי חיוב ותובע השבה בגין שימוש לרעה בכרטיסו), כי יוכיח גם את היסוד הנגטיבי, דהיינו, כי לא הייתה כל מעורבות מצדו בשימוש לרעה שנעשה בכרטיסו.

שכן, "התכונות המיוחדות של כרטיסי חיוב מאפשרות לאוחז בו להשתמש בו לרעה. האוחז בכרטיס אשראי יכול לבצע עיסקאות מבלי שהוא נזקק לאמצעי זהוי נוסף, פרט להשוואת חתימתו על השובר לחתימה על הכרטיס. לכן, מי שבידו כרטיס שאותו גנב או שקבלו מידי הלקוח והוא מזייף את חתימת הלקוח, יכול בפועל לרכוש נכסים באמצעות הכרטיס ולגרום לחיוב חשבונו של הלקוח". והרי לו היה מדובר בעיסקה במסמך חסר, הרי שמלכתחילה אין חתימת לקוח והדרך לבחון בדיעבד האם היה שימוש לרעה היא מורכבת יותר באופן שהיא מצמצמת ללקוח את דרכי ההוכחה – דבר המנוגד לתכלית החקיקה הגלומה בחוק כרטיסי חיוב, ואינה מתיישבת עם דברי ההסבר לסעיף משאין יכולת להשוות חתימות.

...

השאלה היא שאלת היקף ההגנה על הלקוח מכוח הסדר חלוקת האחריות (אמיר בכר "שימוש לרעה בכרטיס חיוב – שחיקת ההגנה המוקנית לצרכן המשפט י"א (תשס"ז) 321). מכל מקום, המנגנון שנקבע בחוק כרטיסי חיוב יוצא מנקודת ההנחה כי עקרון פיזור הנזק מוביל למסקנה כי מנפיקי כרטיסי האשראי הם המתאימים ביותר לשאת את הסיכון הנובע משימוש לרעה בכרטיס חיוב (ראו ת"ק 35439-08-20 אורן טלאור נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (26.12.20) ומפנה לת"א 200462/02 שנון נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (20.8.06)). ביטוי לכך ניתן לראות גם בהצעת חוק כרטיסי חיוב- "מוצע שהסיכון העיקרי של השימוש לרעה בכרטיס חיוב יוטל על המנפיק, זאת משום שהוא יכול לפזר את הנזק בין כלל המשתמשים בכרטיסי חיוב, בעוד שהלקוח הבודד עלול להיות צפוי לנזקים בלתי סבירים. דבר זה כבר נעשה כיום בכרטיסי בנק על ידי תשלום עמלה מיוחדת" (דברי ההסבר לסעיף 5 להצעת החוק, ה"ח 1771 (תשמ"ו) 129).

סיכומו של דבר, סעיף 5(ג) לחוק כרטיסי חיוב קובע גובה החיוב אותו יהיה רשאי מנפיק הכרטיס לנכות בגין שימוש טרם מסירת ההודעה למנפיק הכרטיס.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בכל הנוגע לעסקאות שדיווח התובע בשני הטפסים ופירט אודותיהן כדבעי – במכולת בוקרה (יצוין כי נציג הנתבעת מסר בדיון שהתובע לא התכחש בזמן אמת לעסקאות למעט במכולת בוקרה "הופיעו נספחים אבל אי אפשר להתכחש" – והנתבעת תשיב לתובע את אשר השיבה לו וגבתה מחדש – סך של 6543.87 ₪ וכן 1200 ₪ במכולת בוקרה מיום 11.8 (שגם הנתבעת בדיון העלתה תמיהה לגבי 3 עסקאות ברצף באותו המקום וכן ידעה על מכולת בוקרה כעסקאות מוכחשות ובדיון אף ציינה כי אינה אומרת שצד ג' לא ביצע עבירה פלילית ביחס לתובע)- 7743.87 ₪ וכן 25 ש"ח שגבתה ממנו עבור הביטולים כאמור במכתבו לנתבעת, תוך ניכוי סך של 75 ₪ השתתפות של הלקוח לפי סעיף 5 (ג) לחוק.

סך הכל תשלם הנתבעת לתובע סך של 7693.87 ₪ תוך 30 יום מהיום.

עקרי התובענה ותמצית טענות הצדדים זוהי תובענה בה עותרת התובעת לחייב הנתבע להשיב לה סכומי כסף אשר נמשכו מחשבון בנק אותו היא מנהלת אצל הנתבע באמצעות כרטיס אשראי בו נעשה שימוש במכשיר בנק אוטומאטי (ATM.

סעיף 5 לחוק כרטיסי חיוב קבע מנגנון בן שני שלבים לקביעת האחריות לנשיאה בחיובים שנעשו עקב שימוש לרעה בכרטיס חיוב.

לעניינו, קובע סעיף 5 (ד), כי הגבלת האחריות על הלקוח לא תחול, בין היתר, אם "הלקוח מסר את כרטיס החיוב לאדם אחר, למעט מסירה בנסיבות סבירות למטרת שמירה בלבד, ואולם הלקוח לא יהיה אחראי לשימוש לרעה שנעשה אחרי שכרטיס החיוב שנימסר לאדם אחר, אבד לאותו אדם או נגנב ממנו; לענין זה, מסירת כרטיס החיוב יחד עם הצופן לא תיחשב כמסירה בנסיבות סבירות" או שהשימוש בכרטיס נעשה בידיעת הלקוח, קרי התובעת.

...

עוד יש לציין, כי חרף הרגלי הצריכה בחשבון, כמפורט לעיל, קבלת טענת התובעת מביא למסקנה, כי בכל אותו פרק זמן מיום 7.2.2020 ועד יום 17.2.2020 לא נדרשה התובעת למשוך כל סכום הכסף.

בהינתן האמור, דין טענה זו של התובעת להידחות.

סיכום ומסקנות לפני סיכום אציין, כי לא ראיתי להתייחס לגופן של טענות אחרות מטעם הצדדים, בשים לב לתוצאה, כגון הטענה כי התובעת יכלה להביא צילומים מביתה המצביעים על "אי יציאת" הבן מהבית במועדים הרלוונטיים, ולשאלת המגורים שלו בבית התובעת, כמו גם לטענת הנתבע בדבר עברו הפלילי של הבן והשפעתו של זה, אם בכלל, על תובענה זו. במקובץ האמור – דין תובענת התובעת להידחות, וכך אני מורה.

לפניי תביעה כספית, על סך 12,827 ₪, שעניינה חיוב חשבונו של התובע בחיובים בכרטיס האשראי, על אף שהודיע לנתבעת כי כרטיס האשראי נגנב ונעשה בו שימוש לרעה על ידי אחר.

...

דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ושמעתי העדויות וטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הרים הנטל להוכיח את תביעתו, ומשכך, דין התביעה להידחות.

לפיכך, התביעה נדחית.

התובעים עוד טענו כי שוב עשו שימוש בעצמם בכרטיס האשראי ביום 12.01.2023 כאשר משכו מזומנים מכספומט בנק מרכנתיל באיזור התעשייה בירכא והמשיכה ירדה מחשבון הבנק של התובעת מס' 2 בחלוף מספר ימים.

ראה ת"א (שלום בת ים) 49949-03-22 רומן רייסקי נ' כרטיסי אשראי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 13.07.2023): "18. כפי שנפסק לא אחת, הנטל הוא על התובע להוכיח את השמוש לרעה בכרטיס האשראי. במסגרת נטל זה על התובע להוכיח גם את קיומו של היסוד הנגטיבי הקיים בשימוש לרעה בכרטיס האשראי, קרי, שלא הייתה לו כל מעורבות בשימוש לרעה שנעשה בכרטיסו (וראו בש"א (שלום חיפה) 6580/06 יניב נ' חב' ויזה כ.א.ל בע"מ (21.11.2006); ת"ק (שלום נתניה) 10986-08-20 נביפור נ' בנק פועלים בע"מ (13.4.2022); ת"ק (שלום נתניה) 26113-01-20 טויטו נ' ישרכרט בע"מ (27.1.2021)). נטל זה נלמד על דרך האנלוגיה מתחום הביטוח, העוסקים גם הם בתחום הצרכני ובאים לשמור על זכותו של הצרכן. ככל שהתובע הוכיח שימוש לרעה, ובמסגרת זו הוכיח את העידר הידיעה והמעורבות מטעמו, עובר הנטל למנפיק כרטיס האשראי להוכחת קיומו של אחד מהחריגים המנויים בסעיף 5(ד) לחוק כרטיסי חיוב." · ראו עוד תא"מ (שלום חי') 26001-02-10 יעקב כהן נ' בנק הפועלים בע"מ, סע' 5 (נבו 10.11.2010).

יש לציין כי התובעים לא סיפקו הסבר המניח את הדעת בנוגע לשימוש לרעה בכרטיס האשראי, בייחוד כאשר אלה טענות לא פעם כי הנייד אשר באמצעותו בוצעו התשלומים מעולם לא אבד או נגנב כך שהוא נמצא ברשותם.

...

לאור כל האמור, מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל הוכחת השימוש לרעה בכרטיס האשראי ובהתאם לכך הגבלת האחריות אינה חלה בעניין שלפנינו.

סיכום: מכל האמור לעיל, התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכחת השימוש לרעה בכרטיס האשראי ובהתאם לכך סעיפי הגבלת האחריות המנויים בחוק אינם חלים בעניין שלפנינו.

אשר על כן, דין התביעה להידחות כנגד כלל הנתבעים.