חיוב המבקש בהוצאות עיקולי בנק מחמת אי תשלום חשבון המים

בקשה לכלול בתיק ההוצאה לפועל סך של 10,000 ₪ בגין אי תשלומי חשבונות מים וחשמל נדחתה, שכן לא הוכח שהזוכה ביצעה חיבור של קבע לחשמל במושכר, כאמור בפסק הדין.

במסגרת תיק ההוצאה לפועל בוצעו מסירת אזהרה לחייב, הוטלו עיקולים על רכבו של החייב, על חשבון הבנק, וכן רישום עיקול מיטלטלין בביתו של החייב.

התובע לא הגיש ללישכת ההוצאה לפועל בקשה מנומקת לאישור ההוצאות החריגות למעקל, משום שאין לו הוכחה כי כספים אלו שולמו לשוטרים או משאיות או סבלים כפי שהוצג לנתבעת.

...

עוד טען החייב כי הנתבעת לא מסרה לידיו חשבוניות בדבר תשלום חובות החשמל בגובה של 38,000 ₪, כפי שמחויבת בהסכם בין הצדדים בהחלטתו מיום 15.7.2015 נעתר בית המשפט לבקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ כפוף להפקדת 3,000 ₪ בקופת בית המשפט.

כן אני דוחה את התביעה להוצאות משרדיות ואחרות, משלא הוגשו כל קבלות ולא הובהר מה פשר אותן הוצאות.

סוף דבר אשר על כן, אני מורה לנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: שכר טרחה בשיעור 15,405 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.2018 (יום הגשת התביעה) ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף מע"מ; החזר הוצאות בסך 1,498 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.2.2018 (יום הגשת התביעה) ועד ליום התשלום בפועל.

התובע יעביר את יתרת הכספים שהופקדו בחשבון הנאמנות לחשבונו והנתבעת תשלם לו את היתרה שנפסקה.

לאחר העברת ההיתנגדות לבית משפט השלום בפתח תקווה, ניתנה ביום 2/3/17 החלטה על-ידי כב' הרשם הבכיר איתי רגב, בה צוין, בין היתר: "בשלב זה ובטרם נשמעו טענות הצדדים, נוכח נימוקי ההיתנגדות ובמאזן הנזקים הפוטנציאלים לצדדים – מורה על עיכוב ההליכים כמבוקש". ביום 26/2/17 וביום 3/3/17 הוגשו על-ידי הזוכה ללישכת ההוצאה לפועל בקשות למימוש עיקול על חשבון הבנק של התובעת (בבנק דיסקונט) ועל קופת גמל לזכותה (ב"לאומי שרותי שוק ההון".

כך למשל, התובעת נאלצה להיתמודד עם שיקים חוזרים, עיכוב בקניית סחורות, עיכוב בתשלום לספקים, עיכוב בתשלום שכירות למחסנים, סורבה לקבל משכנתא עקב העיקולים שנעשו על ידי ההוצאה לפועל, ירדה בדרוג האשראי בבנק לאומי לרמה של 0, ביטול תשלומים שוטפים של חשבונות המים, החשמל ועוד.

התובעת ביססה את עיקר עילת תביעתה על עוולת לשון הרע; כך לטענתה על-פי הפסיקה פתיחת תיק הוצאה לפועל ונקיטת הליכי גבייה נגד "חייב" ובכלל זה הטלת עיקול על חשבון הבנק שלו שלא כדין, הם בגדר פירסום לשון הרע כלפי אותו "חייב" ומזכים את האחרון בפצוי ללא הוכחת נזק מכל סעיף 7(א) לחוק איסור לשון הרע.

גם בטענה המקדמית הנוספת למחיקתה על הסף בשל אי מיצוי הליכים, לא מצאתי ממש; כפי שציינה התובעת בצדק גם בעיניין זה, מקום בו הוגשה ההיתנגדות לבצוע שטר (יחד עם הבקשה להארכת מועד), סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל קובע מפורשות כי עם הגשת היתנגדות "יעכב רשם ההוצאה לפועל את הבצוע ויעביר את הענין לבית המשפט". משכך, צודקת התובעת כי לנוכח הוראה זו אין לרשמת ההוצאה לפועל כל "יכולת תימרון" בעיניין ההחלטה לאי עיכוב ההליכים של רשמת ההוצאה לפועל ועל כן לא ברור מהו ההליך במסגרתו יכלה התובעת להביא לידי ביטוי את השגתה.

...

ייאמר מיד כי דין ניסיון זה להידחות.

הנה כי כן, משעה שהתובעת במסגרת ההליך דנן אינה מבקשת לבסס את עילת תביעתה על ההחלטה של הרשמת מיום 23/2/17 כי אם על השגיאה בפעולת ההקלדה שקדמה לאותה החלטה, דין הטענה של הנתבעת להידחות.

סוף-דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לידי התובעת פיצוי בסך 70,000 ₪.

הנתבעת הנה תאגיד מים וביוב ערוני, הפועל מכח חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א- 2001 (להלן: "חוק תאגידי מים") בשטח שיפוטה של עריית רמת גן. על פי כתב התביעה, ביום 21.7.2019 התברר לתובע כי הוטל עיקול בגובה של 403.14 ₪ על חשבונו 486578 המצוי בבנק הפועלים.

סעיף 23 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה לשירות), תשע"א-2011, קובע כי כאשר צרכן בנכס מושכר בלא מד מים משויך, מבקש לבטל את רשומו בפנקסי החברה כצרכן, יירשם משכיר הנכס כצרכן בנכס; נעשה השינוי האמור, שלא בהסכמת משכיר הנכס, תודיע החברה למשכיר הנכס על דבר רשומו כצרכן ועל האפשרות לשנות את הרישום האמור אם יוכיח לחברה כי ביצע את ההכנות הנדרשות לצורך התקנת מד מים משויך.

וכפי שאמר בית המשפט: "בנסיבות כאלה, לא תוכל הרשות המקומית לשבת בחיבוק ידיים ולהמשיך, עד קץ הימים, לשלוח הודעות חיוב לנישום שאינו משלם את חיוב הארנונה." ואכן, לאחר שהתובע פנה לנתבעת ביום 21.7.2019 במכתב התראה בגין הטלת עיקול שלא כדין, שלחה הנתבעת לתובע ביום 26.8.2019 דרישה לתשלום מס, כאשר בפעם הדרישה נשלחה לכתובת עסקו ברחוב ויצמן 4, בתל אביב.

אין חולק כי נצברו חובות בגין אי תשלום חשבונות המים.

בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסכום של 1000 ₪.

...

תמצית טענות הנתבעת: הנתבעת סבורה כי דין התביעה להידחות.

ראו, דבריה של כבוד השופטת דפנה ברק ארז ב- ע"א 8158/16 ‏ ‏אפרים בן מנחם נ' פקיד שומה - מס הכנסה חיפה (להלן- ענין בן מנחם), כדלקמן: ‏משהראה המשיב כי שלח הודעות עיקול – אני סבורה שעומדת למשיב חזקת תקינות המינהל, וכל עוד לא הוכח אחרת, חזקה שהודעות עיקול אלה הגיעו ליעדן.

אמנם הבקשה להחלפת הצרכן הרשום בנכס לא הוגשה על ידי התובע, אלא על ידי השוכרת, אולם נראה כי הנתבעת לא הייתה רשאית להתעלם מכתובת זו. ראה דברי כבוד השופטת ברק ארז בעניין בן מנחם, כדלקמן: אני סבורה שנכון לומר כי כאשר בעל עסק מוסר כתובת לרשות המסים, הפרשנות הסבירה היא שזוהי הכתובת שאליה הוא מבקש שיישלחו דברי הדואר עבורו.

תמצית טענתו של המפעל היא, כי הדיגומים בוצעו בכלים שאינם סטרילים ושלא בהתאם להוראות כללי תאגידי מים וביוב (שפכי מפעלים המוזרמים למערכת הביוב), תשע"ד-2014 (להלן: הכללים), מבחינת מועדי נטילת הדיגומים ותכיפותם, תנאי איחסונם ותיעודם, מה שפוגם בתקפותם של דיגומים אלו, וכפועל יוצא - בדרישות תשלום החיובים המבוססים על החריגות הנטענות בתוצאות הדיגומים.

בד בבד הוגשה בקשה לצוו מניעה להקפיא את העיקולים שהטיל התאגיד על חשבונות הבנק של המפעל בגין אי תשלום החיובים שנדרשו.

ביום 25.11.2021 הגיש המפעל בקשה למחיקת כתב ההגנה של התאגיד, בטענה כי חרף החלטות קודמות, עד לאותו מועד לא הועבר תצהיר בהתאם לנוסח שנקבע בהחלטה מיום 6.5.2021, לא הועברו המסמכים והתשובות שנקבע כי יש להעביר ולא שולמו ההוצאות בסך כולל של כ - 8,000 ₪ בהן חוייב התאגיד במספר החלטות של כב' השופט פרידמן.

...

בפניי בקשה להורות על ביטול החלטתי מיום 25.4.2022, בה הוריתי על מחיקת כתב ההגנה של המבקשת.

אין בידי לקבל את הנימוק לכך, קרי, כי הוסכם בין הצדדים שהעניין ייבדק על ידי אנשי הכספים.

מכל האמור לעיל, אני מורה על ביטול ההחלטה על מחיקת כתב ההגנה של התאגיד.

עם זאת, ולאור מחדליו הקשים של התאגיד, אני מורה כי ההחלטה תבוטל בכפוף לקיום כל התנאים הבאים, וזאת בתוך 21 יום מהיום: המצאת המסמכים המסומנים כ"ב בגילוי המסמכים מטעם התאגיד למפעל; תשלום ההוצאות שנפסקו עד כה על ידי כב' השופט פרידמן בהחלטות מיום 20.5.2021, 2.7.2021, 23.9.2021 ו - 15.2.2022, למפעל ולאוצר המדינה; תשלום הוצאות בסך של 5,000 ₪ לטובת המפעל בגין הבקשה מיום 25.11.2021, בשל התעלמות מתמשכת מההחלטות מיום 15.2.2022 ומיום 19.4.2022 ובשל המצאת תצהיר תשובות באיחור.

אלא שהתובע בחר על דעת עצמו שלא לשלם את החשבונות וצבר חוב על סך 521.17 ₪ (כולל מע"מ, ריבית והוצאות אכיפה).

בעקבות אי תשלום חשבונות המים פתחה הנתבעת בהליך גבייה נגד התובעים בהתאם להוראות סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) ותקנה 1 לתקנות המיסים (גבייה), התשל"ד-1974.

התובע ביקש, לפיכך, לבטל את חשבונות המים או לקבל הסבר מדוע הוא מחויב בתשלום לנתבעת.

בפניה זו נטען: "שלחתם אלינו דרישה לתשלום מיום 11.11.21 ולפי בקשתנו שלחתם שילשום את מצב חשבון לקוח 3302783 (מצ"ב) ממנו למדים כי מדובר בחשבונות עבור צריכת מים כאשר הבניין היה כבר הרוס (במסגרת תמ"א 38/2) ועבור הודעות דרישה שמעולם לא קיבלנו. רואים גם רמז להטלת עיקול בחשבון בנק. אנו מודיעים לכם שאיננו חייבים לכם דבר ושאם תנסו לגבות חוב לא קיים תצטרכו להיתמודד עם תביעה ייצוגית. כמו כן, אם תטילו עיקול על חשבון הבנק תוגש נגדכם תביעה על הוצאת לשון הרע. ראו הוזהרתם. נא לבטל החיובים ולהודיע לי על כך" (צורף במסגרת נספח 3 לכתב ההגנה).

...

יתירה מזו: יכול שאף יש בהתנהלות התובע כדי להוביל למסקנה עובדתית שהתובע עצמו, חרף טענותיו, ייחס משמעות שולית להטלת עיקול על חשבונו בניגוד לנטען בתביעה.

המסקנה היא שאף אם היה נמצא כי נפל פגם כזה או אחר בהטלת העיקול תביעתו של התובע הייתה ניצבת לפני משוכות לא פשוטות.

סוף דבר התביעה נדחית אפוא.