חיוב הורים במזונות ילדיהם במשמורת משותפת

אני שותף למסקנתו של חברי השופט ע' פוגלמן לפיה בפסיקת מזונות של ילדים בגילאים 15-6 שלגביהם נקבעה משמורת משותפת של הורים עליהם חל דין המזונות לפי ההלכה היהודית יש לנהוג לפי הפרשנות הגורסת כי החיוב במזונות ילדים בגילאים אלה הוא מדין צדקה, ולפיכך על שני ההורים לשאת במזונות אלה - לרבות מזונות לצורכיהם ההכרחיים - בהיתחשב בין היתר באמצעים הכספיים העומדים לרשות כל הורה ולהוצאותיו בעין לטובת הילדים.

...

תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשע"ז (6.12.2016) בשם המבקש בבע"ם 919/15: עו"ד מאיה רוטנברג; עו"ד זרח רוזנבלום בשם המבקש בבע"ם 1709/15: עו"ד אמיר שי בשם המשיבים בבע"ם 919/15: עו"ד שלום כהן; עו"ד אנה רובינזון (גורביץ') בשם המשיבים בבע"ם 1709/15: עו"ד זאב הבר בשם היועץ המשפטי לממשלה: עו"ד רות גורדין פסק-דין השופט ע' פוגלמן: כיצד יתחלק נטל מזונות הילדים בין הורים יהודים המקיימים משמורת פיזית משותפת על ילדיהם, המתבטאת בחלוקה שוויונית של זמני שהיית הילדים אצל כל אחד מהם? זוהי השאלה העומדת להכרעתנו בגדרן של שתי הבקשות שלפנינו, שלגבי שתיהן החלטנו לעשות שימוש בסמכותנו לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, ולדון בהן כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה.

זאת, מטעמיה כפי שפורטו בחוות דעתה, ובפרט משום שסבורני כי אכן יהיה בפתרון זה כדי להגביר ודאות לגבי אופן נשיאת הנטל הכלכלי בין הצדדים להליך הגירושין ולצמצם את נקודות החיכוך שבין הצדדים להליך זה. משום כך, כפי שעמדה חברתי, יש יסוד להניח כי יופחת הצורך לחזור תדיר להתדיינויות משפטיות, אשר כידוע הליכי הגירושין רווים בהן גם כך. לנוכח טיבם וטבעם של הליכים אלה, אני סבור בדומה לחברתי, כי פתרון של "קיזוז רעיוני" הינו פחות ישים בחיי המעשה.

חברי השופט ע' פוגלמן נכון להצטרף אל המסקנה המעשית של חברתי השופטת ד' ברק-ארז במובן זה שהכלל המוצע על-ידה בפסקה 61 לחוות דעתה, יהווה ברירת מחדל במקרה טיפוסי של משמורת פיזית משותפת אשר ניתן לסטות ממנה, בציינו כי כלל זה משקף יישום ראוי של העקרונות שעליהם עמד בחוות דעתו, אך הוא מדגיש כי יהא על בית המשפט לענייני משפחה להפעיל בהקשר זה את שיקול דעתו בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה.

לעמדתו זו של חברי השופט פוגלמן אני מצטרפת משום שיש בה כדי לכנס את ההכרעה שאליה הגענו פה-אחד בסוגיה הנורמטיבית לכלל מסקנה מעשית-יישומית סדורה אשר על פיה יוכלו הערכאות הדיוניות לפסוק ולהכריע בסוגיית מזונות ילדים בגילאי 15-6 תחת משמורת משותפת המובאת תדיר לפתחן.

אולם ההלכה חלה גם על מקרים שאין משמורת משותפת מאחר ונקבע באופן כללי כי בגילאי 15-6 חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה.

...

העלינו (בסעיף ב') שמבחינת ההלכה אנו נמעיט ככל שניתן מלתת משקל לפוטנציאל השתכרות האב, ועל כן בקשת האם בעניין זה נדחית.

עם זאת ביארנו (בסעיף ה') כי במקרה דנן אנו סבורים כי יש לחייב את האב בדמי טיפול חודשיים, בוודאי בעת הזו שהאב רואה את ילדיו באמצע השבוע פעם אחת בלבד.

אנו סבורים (בסעיף ו') שעל אף המוסכם בין הצדדים בהסכם הגירושין להסדרי שהות פעם אחת בשבוע, מ"מ לטובת הילדים ורווחתם על האב להוסיף יום נוסף לזמני השהות עם ילדיו, ובמידה ויעמוד בזה יוסר רכיב דמי הטיפול מחיובו של האב.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 969794/12 בבית הדין הרבני האיזורי אשקלון לפני כבוד הדיינים: הרב ישי בוכריס – אב"ד, הרב **** כ"ץ, הרב עודד מכמן התובע: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד פנינה בן יוסף) הנתבעת: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד נעמה אביבי) הנידון: חיוב מזונות ילדים במשמורת משותפת פסק דין

בע"מ 919/15 בפסק הדין של בית המשפט (בע"מ 919/15) סקר כבוד השופט פוגלמן את ההיסטוריה המשפטית שקדמה לפסק דינו באשר לחובת המזונות המוטלת על ההורים: בתחילה הובאה ההלכה ממקורותיה, הגמ', השו"ע והפוסקים, הדין שאב חייב במזונות ילדיו הקטנים עד גיל 6 (היינו קטני קטנים), תקנת אושא מגיל 6 ועד שיגדלו (גדול בלשון חז"ל היינו גיל מצוות, 12 בבת ו-13 בבן).

...

מה שכתב הטור אה"ע סי' עא שהזן את ילדיו הקטנים מקיים מצוות צדקה הוא לשיטתו, שמסקנת הגמ' בכתובות דף מט ע"ב היא שליתא לתקנת אושא, והיא לא נפסקה בסופו של דבר, אך הרמב"ם הרי סובר שאיתא לתקנת אושא כאמור לעיל, וכן פסק השו"ע אה"ע סי' עא. לפיכך ברור שגם אם נקבל את הפרשנות הנ"ל לתקנת הרבנות הראשית נצטרך לומר שלפחות עד גיל מצוות חייב האב לזון שלא מדין צדקה, והרבנות הראשית חידשה בתקנתה שלא מסתפקים בהכלמתו אם אינו זן, אלא כופים אותו לזון.

סוף דבר לענ"ד פסק הדין בבע"מ 919/15 המשווה את האב ואת האם בחיוב מזונות הקטינים לוקה בכמה משגים: סמכו על פוסקים הסוברים שתקנת הרבנות הראשית הינה מדין צדקה בעוד שמלשון התקנה מוכח לא כך, וגם דעת הגרי"ש אלישיב והגר"ע יוסף אינה מוכחת כשיטה זו, מלבד הקושיות שיש על שיטת הגר"ע יוסף כאמור לעיל.

בנוסף אני סבור שבדרך כלל בפסיקת מזונות המקובלת כבר מוטל חלק מהמזונות על האם, שכן הסכומים המקובלים בפסיקה נמוכים יותר מאשר נתוני הלמ"ס לגבי הוצאות ילד במשפחה.

הילכת בית המשפט העליון בהילכת בע"מ 919/15 , קבעה כי במשמורת משותפת חיוב במזונות קטין בגיל 15-6 מהוה חיוב מדין צדקה אשר חל על שני ההורים, ויעשה לפי יכולת כלכלית יחסית של שני ההורים מכל המקורות ובהיתחשב בנסיבות.

(( ד.ק. ( 26.9.17 )); בע"מ 4637/18 פלוני נ' פלונית ( 10.7.18 כיצד ייערך החישוב - לצורך קביעת שיעור חיוב הורה במזונות ילדיו יש להעריך תחילה את צרכי הקטין, כאשר קטין שנידרש לחלוק את זמני השהות שלו בשני בתים עולים צרכיו מאשר קטין הגר רק בבית אחד.

...

עתירה זו, שעלתה בסיכומים, נדחית.

מאידך, נדחית טענת הנתבע, כי זמני השהות שווים, שכן לא כך לפי ההסכמות שאושרו.

( 585 = לחודש ( לסיכום נוכח כל שפורט לעיל, באיזון הנתונים ובנסיבות הצדדים כאן, נקבע כדלקמן.

בעיניין בע"מ 919/15 נדונה סוגיית חלוקת נטל חיוב המזונות בין הורים יהודים במקרה של משמורת משותפת.

- חבים שני ההורים באופן שווה במזונות ילדיהם מדין צדקה, תוך שהחלוקה ביניהם תיקבע על פי יכולותיהם הכלכליות היחסיות מכלל המקורות העומדים לרשותם, לרבות שכר עבודה, בנתון לחלוקת המשמורת הפיזית בפועל, ובשים לב למכלול נסיבות המקרה" (פסקה אחרונה לפסק הדין).

...

.( כל השבוע ועדיין יש מלא" (ראה: עמ' 4 למוצג נ/ נוכח כל האמור מצאתי לקבוע את האם כ"הורה מרכז" אליה יעביר האב את חלקו (מחצית) בהוצאות, כמפורט להלן.

לאור כל האמור, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושמעתי עדויותיהם, אני מעריכה את צרכי הביגוד וההנעלה של הקטינות ₪, לרבות תחפושת לפורים, לרבות חולצות בי"ס, הוצאות עבור תספורת, חוג אחד לכל קטינה והציוד לחוג במסגרתו (ככל הנדרש), תנועת נוער, מנוי שנתי לקאנטרי לכל קטינה (הכולל חוגים במסגרתו), בסך של 800 ₪ לחודש עבור כל אחת מהקטינות, דהיינו: 400₪ לכל הורה לחודש עבור כל אחת מהקטינות.

לאור כל האמור נפסק כדלקמן: : למזונות עד גיל עד הגיע הקטינות *** ו*** לגיל 6 (יום ***) יישא האב במזונותיהן בסכום של 1,200 ₪ לכל אחת מהן.