בהחלטה מט"ז בתמוז התש"ף (8.7.20) הבהיר בית הדין את נימוקיו: ההסכם תקף ופתיחת התיק לגירושין היא כדין ואינה נחשבת הפרה; תביעת שלום הבית של האשה תתברר, אך עדיין לפי ההסכם עליה לפנות את הבית; הבעל לא חייב בתשלום החודשי מכמה נימוקים: א. כאשר האשה לא מפנה את הבית אין עליו חיוב לשלם, ב. הבעל טוען טענת פטור על פי ההסכם בשל סיכסוך ממושך של ארבעה חודשים, ג. הבעל שילם הוצאות שונות שיש לקזזם מתשלום המזונות, ד. הבעל השאיר את התשלום לשיקול בית הדין.
איבוד הקצבה החודשית בשל הפרת ההסכם באופן יסודי באי־עזיבת הבית זמן רב, ומעבר לכך – מרידת האשה שהפכה את חיי הבעל איתה לבלתי־נסבלים בהתייחסותה אליו, על פי עדות והקלטות שחיזקו את גירסתו והפריכו את גירסתה, ולמרות ניסיונו להמשיך בחיים עמה, שכלל נסיעות לחו"ל איתה.
.
בסעיף 9.1:
בסמוך לאחר מועד משלוח הודעת הפירוד כמפורט לעיל ולא יאוחר מארבעים וחמישה יום לאחר משלוח הודעת הפירוד תוגש על ידי הצדדים או מי מהם בקשה לבית הדין הרבני המוסמך למתן פסק דין לגירושין ולסידור גט הפיטורין [.
אף לוּ הייתה האשה מוכרזת 'מורדת', ולא היא, הרי שגם בכך לא היה כדי לפגוע או לשלול את קצבתה החודשית, שלה התחייב הבעל, שכן לא התמלאו יתר התנאים במצטבר, אם בשל העדר כל הוכחה, ואף להפך, לעניין תקופת המרידה – משך ארבעה חדשים רצופים לפחות טרם למתן הודעת הפירוד, ואם נוכח אי־התקיימות התנאי כי המרידה הנ"ל תהיה בעטיה של האשה בלבד.
הצדדים בפירוד ממושך ללא יחסי אישות כחמש שנים, גם אם ניסה האיש לשרוד ללא פירוד, וכן לא ישנו בחדר אחד – לדרישת האשה.
השאלה היא: לאחר שהאשה כבר סירבה לקיים את חלקה בהסכם, והבעל נאלץ לתבוע אותה לגירושין בבית הדין, האם היה בית הדין רשאי להתייחס גם לטענות של הבעל למתן צו לפינוי הדירה, וגם לתת החלטה שיפוטית בעיניין חיוב המזונות שבהסכם, וכבקשת הבעל לקבוע בכל חילוקי הדיעות בין הצדדים, או שאין לו סמכות לכך כטענת האשה?
בית הדין האיזורי קבע את סמכותו לידון בסעדים אלו ונסמך על פסק בית הדין הגדול בתיק 834826/2, שהסכמת צדדים לשיפוט של ערכאה מסוימת אינה יכולה לבטל את סמכות השיפוט הטבועה של כל ערכאה.
...
לבית הדין הייתה תשתית מספקת כדי לקבוע כי האישה אילצה את האיש להתגרש בהצקות בלתי־פוסקות לאורך זמן ובהביאה אותו למצב שתיאר בית הדין באומרו כי 'אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת':
תיאור התביעה בבית המשפט כבר בכ"ט בטבת התש"ף (26.1.20) להרחקת הבעל, שאינו אלים, מהדירה שלו, שנדחתה בחיוב הוצאות; התלונות במשטרה שנועדו להרחיקו מדירתו ומעצרו כאחד הריקים שהסתיים ללא כל אשמה, מביאים למסקנה כי גרסת הבעל שנשמעה בבית הדין ואושרה בחלקה בדברי האישה, היא הגרסה האמינה, וכי לאחר שהבעל לא נעתר לתביעותיה הכספיות של האישה שינתה היא את עורה, החלה להציק לו באופן שאינו מאפשר חיים נורמליים ובמקרים רבים נמנעה גם ממלאכות הבית שהיא מחויבת לבעלה.
אך לטעמנו, גם אם לא נקבע באופן מוחלט אם הייתה אפשרות לקיום יחסי אישות בין הצדדים ומי האשם בביטולם שנים לפני מועד הפירוד, מכל מקום לאחר שנקטה האישה בפעולות יזומות מצידה להרחיק פיזית את הבעל מחדר השינה ומביתו שלו בפעולות בתוך הבית ומחוצה לו, הרי שפעולות אלו בוודאי נחשבות 'מרידה'.
סוף דבר
האישה חייבת להתגרש מיידית מבחינה הלכתית, ללא קשר להתחייבות בהסכם, בשל התנהלותה בחיי הנישואין ומרידתה, כפי שקבע בית הדין ויפה שעה אחת קודם.
